מדברים ילדים- התפתחות ובריאות תינוקות וילדים בראייה הוליסטית

  כהורים, לא פעם אנחנו מוצאים את עצמנו מול ילד שמאבד שליטה, מתקשה להירגע, או מגיב בצורה קיצונית למצבים יומיומיים. השאלה היא - מה באמת קורה שם? מה גורם לילדים שלנו לאבד את היכולת להתמודד עם רגשות ומצבים בצורה מאוזנת? אז בפרק הזה נצלול עמוק אל תוך המוח, נבין את המנגנונים שעומדים מאחורי הוויסות הרגשי והחושי, ונגלה מי הם ה'גנבים' שיכולים לחבל ביכולת הוויסות של הילדים שלנו.   אני נרגשת להזמין אתכם לשתי...

הפעם פודקאסט קצת אחר, שובל זוהר, מקימת המיזם המימד ה-9, פתחה את הפרק הראשון בפוסדקאסט החדש שלה "מה השיח". ולי הייתה הזכות להתארח בו. באוירה פתוחה וחופשית, בנוכחות של קהל, הקלטנו פודקאסט ששותף בלייב בפייסבוק. שוחחנו על חינוך בהבטים רחבים, על פערים בתפיסות  החינוכיות ואיך מגשרים עליהם, על דרכים לניהול הורי רגשי נכון, על התנהגויות וצרכים של ילדים. בקיצור, היה מרתק, ואתם מוזמנים להקשיב.   ואם אתם רוצי...

אביב בת 8. ילדה מאד נוכחת וכריזמטית. ההורים שלה מתארים אותה כילדה דעתנית. מכירים את זה נכון? התחושה הזו שקשה מאד לדבר ולהשפיע על הבחירות, ששום דבר לא באמת הולך בקלות, שכל דבר שקורה נתקל בתגובה רועמת, שקשה לעורר מוטיבציה או לגייס לשיתוף פעולה. בתחושה של ההורים אביב כל הזמן כועסת. יש בה כעס מאד גדול בפנים, הם אמרו לי. אנחנו לא מבינים על מה ילדה בת שמונה כל כך כועסת? מה כבר מבקשים ממנה? מה כל כך קשה...

מה קורה לנו כשאנחנו מאבדים שליטה אל מול ההתנהגויות של הילדים? ומה קורה להם? כשאתם יציבים לנוכח הסערות, ולא משנה כמה הגלים גבוהים, אתם מייצרים לילדים שלכם מרחב מוגן ובטוח בו הם יכולים לשחות, לחקור, להנות, להכיר, להחשף, לטעות. כי לא משנה מה יקרה, יש להם על מי לסמוך. כשאתם לא מצליחים להחזיק את עצמכם אל מול גלי הסערה, ונשברים- המרחב הבטוח נפרץ והילד שלכם מרגיש לא מוגן. לכן, כשאתם מאבדים את היציבות שלכ...

  "המילה "דוגמנות" עוזרת לנו להבין את הפירוש למילה הכה מאתגרת- מודלינג   למה מאתגרת? כי היא כל כך רחבה ומעלה כל כך הרבה ציפיות שלפעמים השימוש בה יותר מרחיק מאשר מקרב.   מכירים את זה שמציגים לנו אנשים שונים שלובשים את אותו הבגד ועל כל אחד מהם הוא נראה לגמרי אחרת? כשכל אחד מטביע את חומו האישי, הסטיילינג האישי שלו, ההצהרה הייחודית שלו? זה בדיוק העניין במודלינג- האופן הייחודי בו אנחנו עוטים על עצמנו א...

הפרק הזה הוא פרק מאד אישי עבורי. והוא נוגע בי במקומות מאד עמוקים. אתגרי התקופה מעלים בתוכי כל הזמן את הדיון בשאלת הממשק בין הפרט והחברה. מה תפקיד שלנו כפרטים, מה האחריות שאנחנו נושאים עימנו כחלק מחברה, מקהילה.  אם יש משהו שנחשף בעוצמות גבוהות בתקופה הזו היא המחויבות החברתית, האיכפתיות ושותפות הגורל שמתקיימת בתוכנו כפרטים. הרצון לפעול למען השינוי, למען הרווחה החברתית, למען החינוך, למען הילדים וההור...

מריבות, מאבקי כוח, התפרצויות זעם, אי שקט.. כולנו, כהורים, כילדים מכירים את ההתנהגויות האלה. והן מתסכלות, ושוחקות, ומעסיקות אותנו ובעיקר גורמות לנו לשאול: אבל למה? למה אתה מתנהג ככה? הרי אנחנו נותנים לך כל מה שאתה צריך ומבקש, ואנחנו נוכחים, ואתה אהוב כל כך וחשוב לנו - אז למה? והשאלה נותרת לרוב ללא תשובה. כי הרי, הילד לא באמת יודע להסביר למה הוא מתנהג כפי שהוא מתנהג. אז אנחנו מחפשים פתרונות, ומשנים...

שנות הגיל הרך הן שנים מעצבות. הן אלה המשפיעות על הגדרת הזהות של הילדים שלנו. ככאלה יש לנו חובה- ערכית, מוסרית, לתת לתינוקות ולילדים שלנו את כל מה שהם זקוקים לו על מנת שיגדלו כמבוגרים תורמים ונתרמים על ידי החברה, הקהילה בהם הם חיים. הצרכים של שכבת הגיל הזו מרובים- הצורך בביטחון, הצורך להראות, להיות מובן, הצורך להיות שייך, עצמאי ונפרד. אחד המרכיבים הכי חשובים ומעצבים בגילאים אלה הוא מרכיב הקשר. הקשר...

אם אשאל אתכם אילו צרכים יש לילדים, אני בטוחה שתגידו ובצדק שתינוקות וילדים זקוקים לשייכות, אהבה, ביטחון, איזון, תמיכה. זוהי כמובן רק רשימת צרכים חלקית אבל אפשר להגיד שהיא אוניברסלית. כל הילדים בעולם זקוקים לאותם הצרכים. לצד רשימת הצרכים האוניברסלית, כל ילד הוא ייחודי ולכל אחד צרכים משלו, אותם הוא מבטא בדרכים מגוונות- דרך התנהגות, דרך רגשות, דרך תחושות. ומה תפקדנו ההורים? כמובן, לעשות את המיטב שאנחנ...

כשהייתי בת 17 וארבעה חודשים קיבלתי את רישיון הנהיגה שלי. זו הייתה יריעת הפתיחה של העצמאות שלי. היכולת שלי לסוע לאן שבחרתי, מתי שבחרתי מבלי שאהיה תלויה באף אחד. נהגתי המון. נסעתי ממקום למקום, מלימודים ללימודים, מעיר לעיר. פעמים רבות הייתי צריכה לסוע למקומות שאני לא מכירה בפעם הראשונה. זה היה לפני כשלושים שנים כמכשירי הגיפיאס עדין לא פותחו ולא חלמנו בכלל שיהיה משהו שיראה כמו וויז. אבל לי היה וויז פר...

מערכת היחסים ביננו לבן הילדים שלנו היא מערכת היחסים המשמעותית ביותר בחיינו- היא הכי ארוכה, הכי רגשית והכי רגישה. היא גם היחידה שמשנה צורתה באופן תדיר ומובהק לאורך החיים- החל ממערכת המבוססת על תלות מוחלטת ביננו ועד ליצירת המרחק המתבקש ביננו לבין הילדים. זוהי מערכת יחסים שבה צד אחד משתנה באופן קבוע והצד השני נדרש לעמוד איתן ויציב לנוכח כל השינויים. התינוקות הופכים לפעוטות, לילדים, לבוגרים, לנערים, ל...

החל מהרגע שבו אנחנו רואות שני פסים על הסטיק המוכיחים שאנחנו בהריון, כל תשומת הלב שלנו מתמקדת בו. מחשבות, רגשות, חלומות- הכל הכל מרוכז בתקופה המרגשת הזו. החל מאמצע ההריון לערך תשומת הלב שלנו עוברת לרגע הלידה- אנחנו מתכננות, בודקות איפה יהיה לנו הכי נכון ללדת, אנחנו בונות תוכנית לידה, מארגנות ציוד וכמובן מתפללות שהכל יעבור בשלום רגע הלידה הוא רגע בזמן. רגע שבין לבין. בין ההריון לבין הרגע הזה שאנחנו...

"הכל אני יכול בחופש הגדול "- זהו, החופש הגדול כבר כאן איזו תחושת שחרור.. עכשיו אפשר לעשות הכלל...?   לכולנו ההורים, יש חלום משותף. לגדל ילדים שמאמינים בעצמם וביכולת שלהם. שיעזו לחלום ובגדול. שיהיו חזקים ויציבים רגשית, בעלי תחושת ערך עצמי גבוה ואמונה פנימית בעצמם. שיחוו את עצמם מסוגלים. ומהי תחושת מסוגלות? במילים פשוטות זו האמונה של האדם/ הילד ביכולת שלו להצליח לעשות את מה שהוא חולם או מבקש לעצמו....

האם חשבתם פעם אמת על המשפט: "בכל רגע שנולד תינוק נולדת גם אמא"? כמה הוא מדויק. כי באמת ברגע אחד נולדים שניים. שניים שתקופה מסוימת הם אחד ואחכ כל אחד מהם צריך למצוא את דרכו. שניים, שעושים תהליך התפתחות וגדילה משולבים. השנה הראשונה לחיים מתאפיינת בתנועה גלית שלנו ושל התינוק. תנועה של גילוי, וחקירה, של מציאת המקום הפנימי העמוק והיציב, זה שמאפשר לגל הבא לעלות ולהחזיק, להתמוסס ברכות ולפנות מקום לגל חדש...

מה לא היה שם בחלום הגדול ההוא? חלמנו על התינוק הקטן שנאחז בידינו, שנטפח, שנגדל באהבה, שניתן לו את כל מה שנוכל. חלמנו אידיליה- משפחה. ובעיני רוחנו ראינו את עצמנו צולחים את כל האתגרים, ומוצאים את שביל הזהב בין ההורות, לעצמינו וכובשים את פסגת האושר. והיינו בטוחים- שאנחנו יודעים איך. אז איך זה? איך זה שיש בנו כל כך הרבה רגשות סותרים? ושאלות? ותהיות פנימיות? איך יודעים האם אנחנו עושים את הדברים נכון? ה...

פחד ותחושת חרדה. זו התחושה הכללית ששלטה השבוע. בקרב הילדים, בקרבנו. וכל אחד מאיתנו וכל אחד מהילדים שלנו חווה את הפחד בצורה אחרת. ואולי המכנה המשותף היחיד של הפחד הוא הפחד שלנו ההורים. הפחד והצורך הפנימי להגן על היקר לנו מכל- על הילדים שלנו. חווית הפחד עלולה לכרסם עמוק בפנים, לחלחל למקומות הכי פנימיים בנפשנו ובנפש הילדים שלנו. ולנו, ה"מבוגרים האחראיים" מובילי המשפחה, יש הרבה מה לעשות כדי לעדן את חו...

כהורים אנחנו תמיד שמים את טובתו של הילד שלנו לנגד עיננו. ואנחנו כל כך מוכווני מטרה שהחל מהרגע הזה, החל מהרגע שהתמסרנו לתפקיד נדמה ששמנו את עצמנו בצד. אנחנו ממלאים מגוון תפקידים בחיינו, ולפעמים נדמה שאנחנו שוכחים שבין כל התפקידים שאנחנו ממלאים בחיים יש מכנה משותף- והוא אני, אתה, את. אני הבת, אני החברה, אני העובדת, אני ההורה. האם עצרנו רגע לשאול מי אני ההורה? האם לקחנו לעצמנו רגע לחקור מהם הקווים המ...

זוכרים איך היינו משחקים בחוץ כשהיינו ילדים? אני ממש זוכרת איך חיכינו לשעה ארבע אחר הצהריים. וברגע שהגיע השעה, חדר המדרגות היה מתמלא בחבורה של ילדים שנוהרים למטה לשחק. היינו מציירים קלאס על המדרכות, קופצים בחבל, משחקים דג מלוח, סטנגה או 7 אבנים. היינו יוצאים לטיול בשכונה ומחפשים אחר סימני הדרך שיובילו אותנו בחזרה הביתה, אבל המשחק הכי אהוב עלי היה גומי. ללא ספק נהנינו. אבל אך אחד לא העלה על דעתו שלא...

בעיצומן של חגיגות העצמאות למדינה אני בוחנת לעומק את משמעות המושג עבורי ובחיי. מהי עצמאות עבורי? היא צורך קיומי להנכיח את מקומי בעולם. היא חופש. חופש להכיר את עצמי, להיות מי שאני בוחרת להיות, להביע את מחשבתי באופן חופשי ויצירתי, לבחור בכל יום ויום מחדש מי אני רוצה להיות ואיך להגשים את החזון שלי. אני בוחרת להאמין שהעצמאות המחשבתית שלי, היא זו שהובילה אותי למה שאני עושה היום. ולצד אלה אני חושבת על כך...

"למה את כל הזמן בוכה?", "לא לא לא רק אל תבכה", "תפסיק לבכות כבר..." נשמע לכם מוכר לא? תינוקות וילדים בוכים, אנחנו כולנו יודעים את זה. ולמרות שמדובר בפעולה שכיחה וטבעית, יש משהו בבכי הזה שמקפיץ אותנו.   אולי זה חוסר הידיעה או ההבנה של הסיבות בגללן הם בוכים, אולי חוסר האונים בהבנה של איך לעזור להם, אולי מתוך החשש שהם סובלים או שכואב להם. ואולי, אולי מתוך הרצון שלנו להגן על הילדים שלנו מפני כל מה שקש...

דמיינו לכם ארוחת ערב משפחתית- כולנו, אנחנו והילדים יושבים מסביב לשולחן. והשולחן מפיץ ריחות שונים, ויש הרבה רעש ובתוך כל זה מתנהלת שיחה. ולפעמים אנחנו צוחקים, לפעמים האחד מתפרץ לדברי השני, אבל בסופו של דבר אנחנו מצליחים להחליף רעיונות, לצחוק, להתרגש, ולהנות. איך זה קרה? איך זה שבתוך כל עומס הגירויים הזה הצלחנו לנהל שיחה ואפילו להנות? כי עשינו תהליך של ויסות חושי!   הצלחנו בכל רגע ורגע לבחור לאיזה ג...

איזו אמא את? ועכשיו, אחרי שאולי לקחת לעצמך רגע לחשוב איך היית מגדירה את האמהות שלך אני רוצה לשאול אותך- איזו אמא היית רוצה להיות? כי פעמים רבות יש פער. יש פער בין האמא שאנחנו חושבות שנהיה, אולי אפילו מתכננות שנהיה, לבין אמא שהחיים גורמים לנו להיות. והפער הזה מייצר מתח- מתח מתמיד. בין הרצון לממש את האמהות כפי שאנחנו מאמינות או רוצות לעצמינו, לבין האינטינסיביות הזו, היומיומית שלא מאפשרת לנו להיות מס...

הוא בן שש וחצי, בכיתה א'. כשהוא יושב בכיתה הוא מתקשה להחזיק את עצמו יציב. אז הוא משתרך לאחור, נשען על המשענת או על הקיר ומשהו בגוף שלו משדר עייפות וחוסר נוכחות. לא נוח לו אז הוא זז ונע, ומחליף תנוחה, ואחרי זמן מה, הוא מתעייף ונשכב על השולחן, מתקשה להחזיק את הגוף שלו יציב. הוא חסר ריכוז, נראה כלא מחובר. הוא מעדיף לא לכתוב כי הוא מתעייף מהר מאד, אז הוא שומט את העיפרון. המורה אומרת שהוא מנותק. וכשהוא...

הורות היא לא רק תפקיד שלקחנו על עצמנו מבחירה, זו ההוויה שלנו. וכהורים, יש לנו תפקיד- לגדל ילדים שיוכלו לנהל את עצמם בחיים. שיהיו עצמאיים, בעלי מעוף ותושייה, שידעו לנהל מערכות יחסים בצורה טובה, שידעו לעמוד על שלהם, שיהיו בעלי אורך נשימה וסבלנות לצד תשוקה פנימית לפעול, לעשות ולהתקדם, שתהיה בהם התבונה לבחור ולפעול נכון. אבל איך למען השם עושים את זה? האם אפשר לבקש מנואל מדויק? זהו שלא. את המנואל הזה צ...

"תמיד הכל נופל לך מהידיים, שים לב שלא תיתקל עוד פעם בשולחן, יש לך שתי ידיים שמאליות, למה אתה לא שם לב לאן שאתה הולך? זוז, אני כבר אעשה את זה.."   אני בטוחה שהמשפטים האלה מצלצלים לכם מוכר, אולי כי אתם אומרים אותם לילדים, אולי כי אמרו לכם אותם כשאתם הייתם ילדים. כך או כך, בואו נשים את הדברים על השולחן- הילד שלכם לא ממש יכול לשים לב לאן שהוא הולך, וזה למרות שמבחינתו ליבו לגמרי שם, הוא תמיד מסתכל על מ...