מענה הולם - פודקאסט לפוסט טראומטים.ות

לפני כמה חודשים הקלטנו פרק, בו סיכמנו את העונה הראשונה, והתלוננו על מיעוט מאזינים. מאז עברו כמה חודשים, ויצא שכבר חצי שנה אנחנו נפגשים אחת לשבוע, שאכטה, בירה, ומקליטים פרק. כל מפגש כזה נותן לנו, כחברים ועמיתים לפוסט טראומה, הזדמנות לצלול לעומק לנושא או למחשבה או לחוויה שהייתה משמעותית בהקשר הזה של PTSD. התהליך האישי הזה ששנינו עוברים, מתרחש במקביל להתפתחות של הפודקאסט כמקור תוכן. התחיל להתייצב מספ...

ללכת לטיפול נתפס כדבר יסודי בהתמודדות עם הפוסט טראומה. כמעט טריוויאלי, שאם אתה מרגיש רע, אתה כנראה צריך ללכת לטיפול. זה גם אחד הדברים העיקריים שהסביבה שלנו אומרת לנו: "לך לטיפול". המערכת יחסים הזאת עם הפסיכולוג הופכת למערכת יחסים מאוד מרכזית בחיים שלנו. במידה מסוימת, ההתמדה בטיפול הופכת למן מדד איכות של כמה אני רציני בלהבריא - מדד לא מדויק בכלל. טיפול לא עובד עבור כל אחד, ובכל מקרה כדי שזה כן יעבו...

בגלל שאני מנוסה באירועים מסכני חיים, ירו עליי איזה פעם או פעמיים, אז אני די בטוח בשיקול הדעת שלי באירועי קיצון. אני מכיר אירועי קיצון טוב. כבר שנים שאני מאמן את המוח להגיב, מקרים ותגובות, בניתי מלא פרוטוקולים בראש למה קורה אם פתאום יש סכנת חיים מסביבי ואני צריך לתפקד. לכן, כשלא תיפקדתי כשהחיים זימנו לי סיטואציה של סכנה אמיתית, זה זעזע אותי. הייתי כל כך בטוח שאני מכיר מצבים מסוכנים, שאני מנוסה, שזה...

חברה נסעה על איילון לצפון תל אביב, ומצאה עצמה פתאום במחלף נתניה. חבר היה באמצע שיחה חשובה בעבודה, ולפתע מוצא את עצמו בסופה, בלי שהוא זוכר או יודע מה נאמר בה. גם בשדה הקרב עצמו יצא פתאום להתנתק, לברוח בראש לכמה שניות שמרגישות כמו דקות, למרות שאני תחת אש. ניתוקים הם מצב בו הנפש "מכבה" את המודעות ומפעילה את הגוף וגם את ההתנהגות על אוטומט, כדי להימנע מלהרגיש או לחוות משהו שיכול להיות טריגר. וכאמור, חי...

וב-SMS הזה, שקיבלתי, הם כתבו שההחלטה של הוועדה בדרך אליי בדואר רשום. לא מה ההחלטה. אלא, עדכנו אותי בטוב ליבם שהם סוף סוף הדפיסו את ההחלטה על נייר, שמו במעטפה ושלחו אליי. "בדואר רשום" כמובן. חודשיים אחרי שהוועדה התקיימה. אז מצאתי את עצמי בשמונה ימים של התקף חרדה אחד מתמשך. לא נושם, דופק מואץ, דיכאון קשה, וחוסר יכולת לתפקד בעבודה. הנה, הרגע שחיכיתי לו הרבה מאוד זמן, שלוש שנים, הרגע שבו יש מצב שכל הס...

הקול בראש כל הזמן חוזר על זה. "אין לך כלום, אתה סתם משקר לכולם". הקול הזה מלווה את חלקנו באופן קבוע. הרבה פעמים אני מרגיש לא ראוי להיקרא פוסט טראומטי. אני חושב על אלה שמרגישים רע יותר ממני, להם מגיע. אני סתם בכיין. מתי הסימפטומים שלי מספיקים כדי שארגיש לגיטימי לקרוא לעצמי פוסט טראומטי? מתי ארגיש הצדקה להחליק לעצמי את הפינות ולוותר לעצמי קצת? הקול הזה אוהב להופיע בעיקר כשמצליח לי משהו בחיים. הצלחתי...

כעס וזעם הם שני דברים שונים. קשורים, אבל שונים. בכעס יש מימד רציונלי מסוים, יש שליטה כלשהי. בזעם, אין שום היגיון, אין כמעט שליטה אם בכלל. כפוסט טראומטיים, אנחנו מפחדים פחד מוות ממצב של זעם. זה מצב בו הכל יכול לקרות. הכל יכול להשתנות בשניות. הכעס יכול להימשך חודשים ושנים, אבל זעם לא. כי כל הגוף מושקע בלייצר זעם, והגוף לא יכול להחזיק את זה הרבה זמן. כל ביטוי של זעם הוא אלים, הוא מבהיל. הביטוי החיצונ...

מערכת היחסים ביני לבין החברים שלי השתנתה מאוד עם השנים. פעם, כשהיינו ילדים בשכונה, היינו מאוד קרובים. עושים הכל יחד, כדורגל, צחוקים, הופכים למבוגרים לאט לאט. אבל עם השנים, מערכות היחסים האלה הפכו להיות טריגריות בשבילי. מהרגע שהשתחררתי, כל מפגש עם החבר'ה גרם לי לחזור לימים החמים של אוגוסט 2006 בלבנון. ועם הזמן, הרגשתי צורך להתנתק מהם. זה מוזר כשחברים הופכים לטריגר, למעמסה. שכל מפגש עם החבר'ה הופך ל...

עשינו פרק קצת אחר, פתחנו מיקרופונים וזרמנו: הצפיה בסדרה שעלתה ב- @כאן11, "לבנון", השאירה בנו רושם גדול. מעבר לצילומים, לקולות ולדמויות הססגוניות, היא נתנה מבט לתוך תהליכי קבלת ההחלטות שהובילו לרומן האפל ארוך השנים עם לבנון. היא הדגישה עבורנו, כמה אנחנו ממשיכים להנציח ולהעמיק את היותנו חברה פוסט טראומטית. קשה להתווכח עם הצורך שלנו להגן על עצמנו, ולכן על הצורך בצבא חזק ומיומן, אך הרבה יותר קל להתווכ...

מתיש כל הזמן לחשוב על עצמנו כפוסט טראומטיים. להיזהר, לנסות ולצפות את הנפילות לפני שהן מתרחשות. מה אנחנו יכולים לעשות, ומה אנחנו לא מסוגלים לעשות. מעייף להימנע, מעייף לשמור על עצמנו בפני הנפילה. אנחנו שבירים, זה נכון. אבל לחשוב על זה כל הזמן נותן כוח והצדקה להימנעויות שלנו. ולמעשה, תוקע אותנו במקום. יש קשיים אובייקטיביים, על זה אין ויכוח. אבל יש גם לנו חלק בהעצמה וצמצום שלהם. הקו שמפריד בין הקשיים...

החיים מביאים אנשים לנקודות קצה. אצל פוסט טראומטיים, נקודות הקצה האלה עלולות להיות קיצוניות במיוחד. יום שחשבת שיתגלגל בצורה מסוימת, מאוד מהר יכול לקבל תפנית רעה. והתפניות האלה, טריגרים אם תרצו, מעוררים אצלנו רגשות עזים מאוד. לא פעם אני מוצא את עצמי בסיטואציות שהייתי מעדיף שיגמרו אחרת. למזלי, אף אחד מהסיטואציות האלה לא באמת הסלימה עד לנקודת אל חזור. אבל הפחד ממה אני מסוגל לעשות, הפחד מהיכולת שלי לגר...

מאז הפעם האחרונה שהקלטנו, התרחש אירוע משמעותי, בטח לכל פוסט טראומטי. הייתי בוועדה של אגף השיקום במשרד הביטחון, בנושא קביעת אחוזי נכות. זהו אירוע שנחשב לשיא של תהליך ההכרה, הוא למעשה נותן משמעות מבחינת זכויות וכסף להכרה. דיברנו כבר על משרד הביטחון בפרק 8, ויש סיכוי רב שנדבר עליהם שוב, אך הגעתי היום להקלטה עם רגשות מאוד טעונים, עם הרבה מה להגיד, אז נתנו להקלטה לרוץ. שלא כפי שתכננו, יצא פרק מאוד כועס...

ההחלטה להקליט את הפודקאסט הזה הייתה לא קלה. למעשה היא ארכה מספר חודשים, כשלא היה לנו ברור מה בתכלס אנחנו רוצים ומרגישים בנוח לעשות. לפני חודשיים החלטנו להתיישב, לגלגל שאכטה, למזוג כוסית, וללחוץ על רקורד. הפרקים הראשונים מבולבלים, מלאי חן של ספונטניות. הפרקים היותר מאוחר מסודרים יותר, ומנסים לרדת לעומק של נקודה מסוימת. עברנו תהליך. אבל המסקנה לא חדשה כלל: לא קל להיות פוסט טראומטי בישראל. אז התיישבנ...

האם ירית במישהו? זאת שאלה שכמעט ולא שואלים בישראל. לא משנה מה עברת, לרוב, בזה אתה לא תשתף. וזאת חתיכת חוויה מעצבת. התחושה שפגעתי במישהו, אולי לקחתי חיים. כן, יכול להיות שזה היה מוצדק מאוד, אבל עדיין, לקחתי חיים. להיזכר בתחושות בגוף בשניה שאתה עוזב את ההדק, השוק, לעיתים האשמה. הלחיצה על ההדק מלווה את חלקינו הרבה אחרי, כמו גם תחושת האחריות. בפרק הזה ניסינו להבין איך זה ללחוץ על ההדק. סצנת פתיחה: Pea...

להתמודד עם פוסט טראומה במקום העבודה, זה אתגר אדיר. זה המקום שבו אסור לתת מקום להתנהגות של הבית. זה המקום שבו צריך לתפקד, הלחם על השולחן תלוי בזה. אבל המתח הזה הוא כמעט בלתי אפשרי. לא לתת לזעם לצאת. לקום בזמן מהמיטה בבוקר. מערכות היחסים במקום העבודה שמות אותנו בדילמה - לשתף במה שאנחנו מתמודדים ולהסתכן שיתייחסו אלינו אחרת, או לשמור לעצמנו ולהסתכן בזה שהכל יצא החוצה ללא שליטה. בפרק הזה ניסינו להבין א...

אפשר לבלות ימים ושבועות על הספה בבית. תריסים נמוכים, שקיות על הרצפה, כלים בכיור. הרבה שיחות והודעות שלא נענו, אותם הבגדים, אותם מחשבות. דיכאון הוא המלך של הפוסט טראומה. הוא נפוץ מאוד באוכלוסיה, ואצל פוסט טראומטיים הוא התמודדות מרכזית. הוא הורס את הביטחון העצמי, את הגוף, מנתק אותנו מהעולם ומעצמנו. הרבה כוחות מסביב מחזקים אותו, והאתגר הוא להצליח "לעבור בשלום" את הגל. הדיכאון מייצר מסע סיזיפי, אפל, ש...

הורות וזוגיות הם שניים מן המסעות הגדולים שעוברים בחיים. אלו חוויות שמביאות איתם המון קשיים לכולם ללא יוצא מן הכלל, מבלי להוסיף פוסט טראומה לקלחת. החיבור שבין שלושת המושגים האלה, הורות, זוגיות ופוסט טראומה, יוצר חוויה מלאת דילמות, אשמה ואף כאב. האם ההתנהגות שלי משפיע לרעה על הילד שלי? האם אשתי תוכל להבין למה אני צריך שקט עכשיו? איך אצליח לתפקד? כולנו כפוסט טראומטיים עומדים בפני בחירה. להישאר לבדנו...

באופן הזוי, תהליך התביעה מול משרד הביטחון ואגף השיקום הוא תהליך שמחריף את התסמינים של פוסט טראומה. הכי רחוק משיקום. זהו תהליך שהרבה פוחדים ממנו, בצדק רב. הוא בירוקרטי להחריד, קר, משפטי. אין בו טיפת חמלה. רק פס ייצור של הכרעות, ועדות וטפסים. הוא מעורר טינה רבה, עלבון, זעם. בדרך כלל אחרי כל שלב בתהליך, כמו אבחון פסיכוטכני או שיחה עם פסיכיאטר, נדרשים מספר ימים להירגע. למרות זאת, הוא מאפשר דבר אחד, בי...

רצינו לקרוא לפרק הזה שאכטה אחת יותר מדי. יש לנו נטייה לצרוך חומרים מטשטשים, שעוזרים לנו להתמודד עם המורכבות של החיים שלנו. אבל יש לזה מחיר, של הפרזה והגזמה. תוך כדי דיבור הבנו שהכותרת הזאת מאוד שיפוטית, ומעוררת הרבה מצפון. כשעוברים תחושות חזקות וחמוצות כל כך יום יום, יש צידוק למעט ויתור עצמי. כן, אנחנו מגזימים, אבל זה בסדר. בפרק הזה ניסינו להבין את מקום האלכוהול והקנאביס בחיינו. סצינת פתיחה : Plat...

יש תסמין נפוץ לפוסט טראומטיים, שהוא בוגדני במיוחד. חודרנות. סיוטים, פלאשבקים, מחשבות טורדניות. פתאום משום מקום, בזמן העבודה או בזמן השינה, מתפרצת לה לראש מחשבה רעה, מניאקית, שהולכת ותופסת מקום, מרעילה כל חלקה רגועה, דוחקת את כל שאר הנושאים החוצה. אנחנו לא מזמינים אותה, אבל היא מרגישה מאוד בנוח אצלנו בראש. זה מאוד מבהיל כשהחודרנות מופיעה בצורה תדירה. נותן תחושה חריפה של ניתוק, של זרות ושל סכנה. כמו...

אנחנו כועסים, הרבה, רוב הזמן. זה יכול לצאת משליטה, די בקלות. זה משתלט, זה דומיננטי, זה מה שמייצר לנו תווית של פוסט טראומטיים. זה מופיע בכל מקום, בכל מיני צורות. זה האות אזהרה המרכזית לסביבה שלנו. חלק מרכזי מהחיים עם הפוסט טראומה זה כעס, שלעיתים הופך לזעם. כעס לא מוסבר בהתחלה, כעס טהור, חריף. צעקות, גוף רועד, פנים מלאות זיעה. זה הופך להיות התקפי זעם מלווים ברגשות אשם. כי אנחנו מודעים לחומרה של התגו...

כשהתיישבנו להקליט את השיחות בינינו, אמרנו שנשתדל כמה שפחות להתעסק בסיפורים ובחוויות מהשירות. אבל העיסוק בבושה, גרם לנו, בצורה לא מתוכננת, לרצות להמחיש מה זה להסתכל לתוך הבושה פנימה. יש קשר הדוק בין פוסט טראומה לבושה. בושה מאירועים שקראו לנו בצבא, מהחלטות שקיבלנו מאז, מדברים שעשינו. בושה מאיך שאנחנו מרגישים היום, מאיך שאנחנו מתנהגים לפעמים, מאיך שאנחנו גורמים לאוהבים שלנו להרגיש. בחוויה שלנו, ליישר...

התמודדות עם פוסט טראומה מביאה איתה פרדוקס. מצד אחד, אנחנו תלויים באחרים כדי לשפר את איכות חיינו, ומצד שני אנחנו תלויים בעצמנו כדי לגרום לאותם אנשים לעזור לנו. הבדידות של הפוסט טראומטי, המחשבות האפלות מאוד המלוות אותנו ביום יום, יכולות להבריח אדם נורמלי. האם לשתף? האם להסתכן בזה שזה יבהיל? בפרק הזה ניסינו להבין למה חשוב להסתדר לבד, ומה הגבולות של זה. סצינת פתיחה : First Blood, 1987 שיר סיום : Kid C...

הצעד הראשון שצריך לעשות, הוא להבין שמשהו לא בסדר. שיש משהו שונה לגביך. שתשנה את ההגדרה שלך כלפי עצמך, ממישהו "רגיל" למישהו שהוא לא. הסיבה היא שזה פותח עולם אפשרויות. בישראל הביטוי "הלום קרב" שגור ונפוץ, ורוב אנשים משתמשים בביטוי הזה כדי לתאר את התופעה. עם זאת, מעטים אלה שמתמודדים עם זה, שמגדירים עצמם הלומי קרב. איך אנחנו מגדירים את עצמנו יש כוח אדיר על הכלים שעומדים לרשותנו. להגדרות יש כוח להרחיק...

החלטנו לעשות ניסוי.שנינו פוסט טראומטיים מהצבא (שמו של השותף שלי שמור במערכת). לשנינו יש לבנון, עזה, איו"ש. ירו עלינו, זרקו עלינו אבנים, פצמ"רים התפוצצו לידינו. ומאז שהשתחררנו, לפני 15-20 שנה, זה נוכח בחיים שלנו.אנחנו נפגשים אחת לחודש-חודשיים כדי להתמודד, שותים מלא ומדברים. על התמודדות עם החיים, משפחה, קריירה. מצאנו נחמה רבה בשיחות האלה. הן חלק מנוהל ההתמודדות שלנו עם החיים.הפעם, החלטנו להקליט את ה...