חיים ברגע | סמדר יהודה-גזית ורז חסון | מיינדפולנס

לפני רגע הם עוד היו בשדה הקרב, ועכשיו הם כבר בבית. לפעמים נדמה שהם חזרו מהשתלמות מקצועית, כי הם כבר מדברים על מי יפזר את הילדים השבוע, על הטכנאי שצריך לתאם למכונת הכביסה ועל הפרויקט בעבודה שהם חייבים להמשיך לקדם, אבל בהרבה מאוד מובנים הם עדיין שם. במלחמה. חזרת הלוחמים הביתה משמחת כמו שהיא מורכבת. בפרק הזה ננסה להקיף את המורכבות הזו, להביט בה ולהכיל אותה כפי שהיא, ככל שיידרש מאיתנו. תחילת מדיטציה:...

כולנו מכירים את זה: אנחנו מתחילים את היום באופן די שגרתי וסתמי, אבל אז קורה משהו שמרגיז אותנו. כמה דקות אחר כך קורה עוד משהו כזה. ועוד אחד. ואז עוד אחד. תוך דקות ספורות אנחנו מוצאים את עצמנו בלבה של מערבולת שמנקזת אל תוכה את כל מה שיכול לשבש את שגרת יומנו ולהפר את שלוותנו. האם באמת סבל ממגנט סבל, או שהכל בעיני המתבונן? תחילת מדיטציה: 30:04 מגישים : סמדר יהודה-גזית, רז חסון הפקה : KeyPod סטודיו

אנחנו לא תמיד צריכים לספר לסביבה איך אנחנו מרגישים. לפעמים פשוט רואים את זה עלינו. ביציבה, בכיווץ, בתנועות העיניים. כך אנחנו יודעים אם מי שמשוחח איתנו ממש ממהר כרגע, או ממש מוטרד מעניין כלשהו. האירוניה היא שאנחנו יודעים לזהות את הסימנים האלה היטב באנשים אחרים, אבל מתקשים בכך כשזה נוגע אלינו עצמנו. גוף ונפש קשורים קשר הדוק, את זה אנחנו כבר יודעים, ואם נלמד להיות קשובים לעצמנו ברגע הזה, נדע להטיב עם...

מה בנאדם רוצה בסך הכל בחיים האלה? להרבות בעונג ולהימנע מכאב. המשוואה הזו לא תמיד מסתדרת לנו כבני אדם, אבל אם בעבר יכולנו לשבת, לחוש, להכיל ולהיות עם תחושה לא נעימה, הרי שבעולם רווי מסכים ומסיחים כמו שלנו, המילוט מתחושות שכאלה נמצא במרחק 'קנדי קראש' אחד מאיתנו. ומה שנברח ממנו עכשיו, יחכה לנו מיד אחרי הסיבוב. תחילת מדיטציה: 29:41 מגישים : סמדר יהודה-גזית, רז חסון הפקה : KeyPod סטודיו

להיות אדם 'לא שגרתי' הפך מתישהו לתכונה שמאפיינת את מי שיודעים לחיות את החיים. כי שגרה היא ידועה מראש, לא מלהיבה ודי משעממת. ומי רוצה להיות משעמם? אבל שגרה היא למעשה עוגן משמעותי בחיים של כולנו כבני אדם. ולכן כשאנו נשאבים מתוך השגרה המוכרת לנו אל מציאות חסרת שגרה או של שגרה אחרת, זה מבלבל אותנו לגמרי. אז מה עושים עם כל ההרגלים שלנו כשאין להם מקום? תחילת מדיטציה: 30:19 מגישים : סמדר יהודה-גז...

לחיות עם הפרעה כמו OCD זה עניין לא פשוט. שלא לומר מתיש. הלופים הכמעט אינסופיים של הכפייתיות גוזלים המון משאבים, כמו אנרגיה וזמן, ומשאירים מעט מהם לדברים אחרים. בפרק הזה אמנם אנחנו לא מתיימרים לטפל בהפרעת OCD, אבל כן מציעים דרכים להתמודד איתה ועם תוצריה באמצעות מיינדפולנס. תחילת מדיטציה: 29:42 מגישים : סמדר יהודה-גזית, רז חסון הפקה : KeyPod סטודיו מוזמנות.ים לפגוש אותנו בקהילת הפייסבוק של 'חיים...

אורך יחידת הזמן שבין להיות ברגע לבין לפעול מתוכו, משתנה בהתאם ליכולת שלנו להיות מודעים לתגובתיות שלנו ולמנגנונים שמפעילים אותנו. רק 'להיות' זה מצב פאסיבי מדי, כמו שרק 'לפעול' הוא מצב אקטיבי מדי, ולכן השאיפה של כל אחד ואחת מאיתנו היא למצוא לעצמנו מקום טוב באמצע ולהתאזן בתוכו. אם נצליח להגדיל את יחידת הזמן הזו מרגע חוויית האירוע ועד לתגובה שלנו ביחס אליו, ייתכן ועדיין נגיב כפי שהגבנו...

אחד האתגרים בלפגוש את המציאות כפי שהיא ברגע הזה, הוא לעתים המציאות עצמה. או יותר נכון – העצימות של המציאות כפי שהיא ברגע הזה עבורנו. אנחנו נוטים לחשוב שאם הבטנו במציאות ולא הצלחנו להתמודד עם העצימות שלה ברגע הזה, אז הרי שאנחנו מדחיקים. בפועל, מדובר במיינדפולנס ראשוני: כשקשה לנו להסתכל על הדבר בנחת או בקונטקסט הרחב שלו, מוטב יהיה להכיר בזה ולנסות שוב כאשר קופצניות התודעה תתמתן. אז נוכל לראות את התמ...

כישראלים אנחנו חיים על הקצה. זו ברירת המחדל של חיינו כאן. גם בעתות שגרה נדמה שאנחנו מתנהלים על סיפו של אירוע כלשהו, שלקראתו נהיה דרוכים וערוכים בכל רגע. החריגות הזו ברורה לכולנו, ובמאמץ לתת לה שם אנו ממהרים לאבחן את עצמנו כפוסט-טראומתיים החיים במדינה של פוסט-טראומתיים. האבחנה הזו אולי מעוררת אצלנו תחושת שייכות, אבל עושה עוול לציבור שלם שזכה באבחנה הנוראית הזו בעל כורחו. תחילת מדיטציה: 29:27 מגישים...

לפני חודש ושבוע בדיוק נפרצו מאגרי החמלה של כולנו בטבח נורא. בכל יום ובכל דקה מאז השבת השחורה ההיא, החמלה זורמת מאיתנו ללא הפוגה. אל קברי הנרצחים, אל היתומים, אל החטופים שעדיין לא חזרו הביתה. מי שהצליחו עד אותו יום לחמול גם על בלתי-מעורבים בצד האחר, מלאים כעת בזעם ומתקשים לחמול על מישהו מלבד מחמלי עירם. מה קורה כשמלאי החמלה האנושית אוזל? תחילת מדיטציה: 21:43 מגישים : סמדר יהודה-גזית, רז חסון הפקה :...

אנחנו מנסים להיות בסדר בתקופה הזו. להתמודד, להתגבר. ובדיוק כשנדמה לנו שהצלחנו להחזיר לעצמנו קצת מעצמנו, אנחנו שומעים עוד עדות מהטבח הנורא, מתבשרים על עוד לוחם ששמו הותר לפרסום – והכל קורס פנימה. אנחנו נחבטים שוב בנקודת האפס, שפתאום מרגישה עמוקה משזכרנו. בתוך הטלטלה הרגשית הזו אנחנו כבר לא בטוחים שאנחנו זוכרים איך זה להיות עצמנו, ומתקשים שלא לתהות האם המחשבות והאמונות שהתערערו הם למעשה עצמנו החדשים...

מאז 7 באוקטובר כולנו מתגעגעים. חלקנו לאנשים שמעולם לא הכרנו, ואחרים לחלקים שלמים מעצמם שלעולם לא ישובו. תחושת ההיעדר היא קשה מנשוא, בכל רגע ורגע. בתמונות של החיים עצמם, כפי שהיו וכפי שיכלו להיות. איך אפשר להכיל את הריק המהדהד בנשמה? מה אפשר לומר למי שאיבד את היקר לו מכל, ואיך בכלל נוכל לנחם אחרים בעוד שאנו מתקשים לנחם את עצמנו? תחילת מדיטציה: 27:19 מגישים : סמדר יהודה-גזית, רז חסון הפקה : KeyPod ס...

כמעט שבועיים מאז השבת השחורה של 7 באוקטובר, ומדינה שלמה עדיין חיה בתוך סיוט. הזוועות, המראות, העדויות והעדכונים הבלתי פוסקים מעסיקים גם את מי שמצליחים איכשהו לעצום עין ולהירדם. איך אפשר בכלל לתרגל מיינדפולנס במלחמת הישרדות, ולמה אנחנו מרגישים כל כך רע כשאנחנו מנסים? תחילת מדיטציה: 38:24 מגישים : סמדר יהודה-גזית, רז חסון הפקה : KeyPod סטודיו מוזמנות.ים לפגוש אותנו בקהילת הפייסבוק של 'חיים ברגע&...