בית התקליט

בבראשית, פרק י"ג, מבטיח אלוהים לאברם: "שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם: צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה, כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ, עַד עוֹלָם". לימים בוחר הרבי מלובביץ במילים "וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָה" כסיסמא החב"דניקית, מעודד את חסידיו להעצים את מפעל שלוחי חב"ד ולפתוח בתים ברחבי העולם.       ...

אנשים זוכרים סיפורים, הרבה יותר טוב מאשר עובדות, מספרים, סטטיסטיקות או הקשרים.   למה זה קורה? מה יש בו בסיפור, שגורם לנו להקשיב? מה הופך סיפור, לסיפור טוב? לכזה שנזכור לאורך זמן? האם לסיפור יש את הכוח לעשות הבדל? להשפיע עלינו באמת?  שאלנו קבוצת סתתים הדופקים על סלע: מה אתם עושים?                                                                                                                       ...

יושבים נרגשים באולם, האורות כבים, הקוסם עולה על הבמה, מרים את שרביט הקסמים ולוחש מילה שממלאת את ליבנו התרגשות גדולה: "אבראקדברא!" ולפתע, מתערער עולמנו. כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים על מציאות, לא מסביר את מה שעינינו רואות. משהו אחר קורה. לא מוסבר. קסם. 

השעות הקטנות של הלילה הן אולי הגדולות באמת. בשעות הקטנות של הלילה העולם את ההגה שומט. לילה, התחנה האחרונה במסע לאורך היממה.                                                                                                                                                          "היום מיוחד להשפעת הרוח מכל מה שמבחוץ, מקבל הוא רשמי הסביבה ומתעשר ומתגדל על ידם. הלילה מיוחד בהתעמקו בתוכו פנימה, מסתלקים...

צהרים, התחנה השנייה במסע לאורך היממה.                                                                                                                                                        אמצע היום, שמש קופחת, עייפות של אחרי ארוחת הצהרים נותנת את אותותיה, ואנחנו מייחלים לתוספת הקטנה שעושה את המעבר מ"צהרים" ל"אחר הצהרים". בעבודה, בהפסקת צהרים, או שרגע לפני שנ"צ קצר, אני והפלסטיקים כאן עם שירים והר...

"הפלישה הבריטית" היא תקופה בתולדות המוזיקה שהחלה באמצע שנות השישים של המאה הקודמת, בה אמני רוק רבים מבריטניה חצו את האוקיינוס האטלנטי והחלו להופיע ולהשפיע על המוזיקה ביבשת החדשה. וכך, בעוד אמריקה הלבנה והשמרנית מעדיפה פזמוני פופ מתקתקים ונאבקת עם המטען הפוליטי והחברתי של הבלוז, הבריטים דווקא מאמצים אותו בחום, משתעשעים עם המבנה המסורתי של הריתם אנד בלוז, חוצים את האוקיאנוס ומלמדים את האמריקאים שיעו...

"לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב" כתבה נעמי שמר, ואכן הבוקר הוא הזמן שבו הכל מתעורר לחיים מחדש. השמש שולחת אור ראשון, האוויר רענן וקריר, ונדמה שהעולם כולו מתעורר יחד איתנו. באותם רקעי יקיצה והתחדשות, עוד בטרם "התחרבש" עלינו היום, נדמה שהכל אפשרי. ולכבוד רגעי הבוקר הקסומים נקדיש את התוכנית הערב, שתהיה הראשונה מתוך שלוש שיחלקו את היממה למקטעים.   

אנחנו חיים בעולם של מספרים. המספרים נמצאים ברקע מרגע שפקחנו את ענינו בבוקר, עד הרגע בו נעצום אותן שוב, כמו נוף קבוע שמכתיב את הסדר והקצב. מייצגים נתונים, משמשים כבסיס לכל החלטה, מסייעים לנו להבין ולהתנהל בעולם הסובב אותנו. מצד אחד, הם יכולים להיות מועילים וליצור תחושת שליטה,  סדר ויציבות. מנגד הם עלולים להלחיץ כשהם יוצרים עולם בו אנחנו כל הזמן משווים את עצמנו לאידיאלים שמכתיבים אחרים. לטוב או לרע,...

אהוד בנאי מספר כי "כבר שלושים שנה אני כותב את אותו שיר בווריאציות שונות. בכל פעם מזווית אחרת, קשה לי להסביר. הרגע הזה שאתה כותב שיר שבא לגמרי מתוך החיים שלך... אולי זה הסוד הגדול של יצירה מוזיקלית. לקחת רגעים קשים, או רגעים יפים ולהפוך אותם לשיר. ככה החיים נכנסים לתוך השיר, והשיר נכנס לתוך חיים אחרים". ולמרות שאין נוסחה אחת לכתוב שיר מוצלח, הערב נחפש ונמצא את השירים שנוגעים בחיים בהכי פרטיים של יו...

בחורף הקר של '85, התארגנתי לצאת לעוד אחד מסיורי הלילה הארוכים מול גדר המערכת.   ארגנתי את הציוד הדרוש, עטיתי שכבות  להתגונן מהקור, ולא וויתרתי על הטרנזיסטור כדי להתגונן מפני השעמום.  את התוכנית הערב אקדיש לרדיו הישן והטוב, שמספק אינספור רגעי נחת - כרקע מוסיקלי להפסקת קפה או נהיגה ארוכה, כשותף לשמירות ארוכות, או כחבר קרוב, כמו באותו לילה קר של '85 בו התכרבלנו, הטרנזיסטור ואני, מתחת לאינספור השכבות,...

מכירים את הרגע כשלפתע באמצע שיר חדש, משהו נשמע לכם מוכר? מנגינה קצרה, מקצב תופים, משפט, סולו גיטרה...?   אז זהו, שאתם ממש לא מדמיינים. מוזיקאים נוהגים לשלב דגימות מיצירות ישנות במוזיקה שלהם, ומייצרים  רגעי כבוד קטנים לקולגות מהעבר. 

דמיינו את עצמכם יושבים בזולה על הים, לוגמים בירה קרה או מתפנקים על שיק פירות...  איזה מוסיקה מתנגנת ברקע? אצלי בראש זה רגאיי. תמיד רגאיי. כזה שעושה שמח, ולא משנה אם אתם נמצאים בהודו, תאילנד, דרום אמריקה או תל אביב. 

מאז ומעולם אהבתי את הקיבוץ.                                                                                                                                                                            כילד, אהבתי לבקר את המשפחה במשאבי שדה, אהבתי את השבילים המוריקים, את ריח הרפת, המולת חדר האוכל, הבגדים הלא מתחכמים של החברים, ואת האידיאולוגיה השיתופית המצדדת ב"כל אחד כפי יכולתו, ולכל אחד לפי צרכיו"....

הקפה מזמן חרג מקטגוריית המזון, ונכנס ברוב פאר והדר להיכל התרבות של האנושות.                                                                                          במאה השנים האחרונות, הקפה הפך לחלק בלתי נפרד מהיומיום, כמעט של כולנו: אספרסו, מקיאטו, קפוצינו, אמריקנו, לאטה, הפוך, שחור, נס.....  כל אחת והטעם האהוב עליה, כל אחד ודרך ההכנה המועדפת עליו. הערב, אתגבר על הגנים הפולניים שלי ואוותר על כוס...

מראשית הימים, אנחנו חגים סביב השמש במסלול קבוע, וזו בתורה מעניקה לנו חיים. היא מקור האנרגיה, מספקת לנו אור וחום, מחזקת את מערכת החיסון ומאפשרת קיום תהליכי פוטוסינתזה, החיוניים כל כך לחיים על הכדור...  השמש הישנה והטובה שלנו,  לגמרי שווה תוכנית, אז למה שלא נקדיש לה אחת?                                                          

הערב, אנחנו ממשיכים את המסע שלנו לאורך חודשי השנה, וכבר בנובמבר ממתינה לנו קלאסיקה אמיתית...                                                                                                               

"הימים חולפים שנה עוברת, אבל המנגינה לעולם נשארת".                                                                                      נשארת ומשתנה. לא מאוד עמוק, אבל נכון. יש מוסיקה של קיץ, ומוסיקה של חורף. מוסיקה לכל חודש בשנה. כוורת, ברזולוציות מוגזמות, מבקשים "תנו לי בבקשה מוזיקה של בוקר", אבל אנחנו נחלק את השנה לחודשים, נבחר שיר לכל חודש, ונהנה מעוד כמה שירים טובים. 

רגעי ההתאהבות הם בני חלוף.                                                                                                                                                                                לעיתים יצמיחו אהבת אמת, לעיתים האהבה גוועת ומתה.  לרב כאבי הפרידה, והכעס על האקס, נשמרים בעמוק בתוככי הלב השבור. במקרים אחרים, סופה של האהבה מוצא את דרכו לרדיו.

אהבה הוא ללא ספק הנושא עליו נכתבו מירב השירים. ובכל זאת, " לא דיברנו עוד על אהבה, ולא ירדנו אל סופה " השאלה "מה זאת אהבה?" העסיקה רבים וטובים לאורך ההיסטוריה, וגם אנחנו נתפנה ללהג אודותיה מעט. ויחד עם זאת, ספק עם גם הערב נצליח לרדת אל סופה...  

לפני המון שנים, ההורים הסכימו שאלמד למוד לנגן על כינור, בתנאי שאספר לכל מי ששואל, שאף אחד לא הכריח אותי. הקריירה שלי ככנר, שארכה חודשים ספורים בלבד, לרגע לא איימה על סופרסטארים כמו יהודי מנוחין, יאשה חפץ או הדר גולדמן. ולמרות הכל אני לגמרי מזדהה עם שלום חנוך ששר: אוי, הקשיבי לכינור הוא עושה אותי שיכור

הגידו, חבריא, כל מה שתגידו, אמרו שנדוש לדבר בו שבחים. גם סבא וסבתא אי אז בו הביטו מבט ממושך שסופו נכדים....   אתם יודעים, הצהוב צהוב הזה שתלוי בשמיים, שמאיר את לילותינו, ממלא את ליבנו בהרהורים רומנטיים, עוזר לנו להתאהב.... "יא ירח, יא ירח, מה עשית?"..... 

פרידה לתמיד, ]רידה של סוף הדרך, היא עניין קשה במיוחד. בסוף כולנו נגיע אל הבור, והשאלה הגדולה היא מה נעשה בדרך לשם?  "המוות הוא כנראה ההמצאה האדירה ביותר של החיים" אמר סטיב ג'ובס והוסיף: "זמנכם קצוב, אז אל תבזבזו אותו בלחיות חיים של מישהו אחר".  

אומרים שכסף מסובב ת'עולם, וכמו במקרים אחרים הקלישאה כנראה לא נוצרה במקרה.                                                                                        כאלה הם החיים בעולם חומרני -  הכסף הוא המפתח לחיים טובים, ובלעדיו קשה מאוד להתקיים. אנחנו הולכים לעבודה כדי שיהיה לנו מספיק כסף לקנות אוכל, בגדים, חינוך, בריאות, תרבות ועוד כל מיני, כי אחרי הכל האהבה לא משלמת את החשבונות..... 

מאז הכ"ט בנובמבר '47, ערב ההחלטה באומות המאוחדות על סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל, מייחלים ישראלים רבים להכרת העולם, ביניהם לא מעט מוסיקאים ישראלים, שזכו להצלחה גם מעבר לים.    

עוד מבראשית למדנו ש"לא טוב היות האדם לבדו". אז מה הפלא שמבדידות האנשים הופכים קשים, ורק מעטים יוצאים ממנה נשכרים?