על החיים ועל המוות - עם דפנה לוי

בגיל 86 (כמעט) המחשבות על המוות, כך אומרת האורחת שלי הפעם, הפסיכולוגית ורדה רזיאל-ז׳קונט , מעסיקות אותה במישור אישי מאוד. היא הייתה רוצה לבחור את רגע מותה, ולא להשאיר את הבחירה בידי נסיבות אקראיות. אחרי מותם של אחיה הבכור ושל הוריה ורדה לא ממש התאבלה אף שהיא אומרת שמגיל צעיר היו לה חרדות מפני האפשרות שאנשים קרובים אליה יילקחו פתאום, כלומר ימותו. כשזה קרה, היא השלימה עם היעדרם ואפילו שמחה, כך היא א...

המשורר עמוס נוי היה אחד המרואיינים הראשונים של י בפודקאסט הזה (פרק 10!) אלא שהשיחה שלנו (שהייתה בעיניי חשובה כי היא עסקה לא רק באבל על בנו הפעוט שמת, אלא בשנים של הסתרה וניסיון לא לדבר על הנושא וגם בשאלה כמה כוח יש לשירה בכל מה שקשור להחלמה ונחמה) הייתה אז רצופה רעשים של הקלטה לא ממש מוצלחת. אז הנה גרסה נקייה, ותודות מקרב לב לבינה המלאכותית שידעה לסנן צפצופים וחריקות וגרגורים ושקשוקים ואת כל יתר ה...

בפרק בונוס-רטרו מיוחד י ש לכל מי שלא הכירו את הפודקאסט בראשית דרכו הזדמנות להאזין לשיחה שלי עם אתגר קרת , שבאופן הכי לא מפתיע, זכתה למספר עצום של מאזינים. הקסם האתגר-קרתי מזדהר בשיחה הזו מעבר לאתגרים הטכניים (נפגשנו באולפן שאמור היה להיות שקט, אבל מערכת המיזוג שלו עשתה צרות וחרחורים) ומתלווה לה בונוס מיוחד, כי אתגר קורא בה שני סיפורים נהדרים משלו. את הפודקאסט הנוסף שלי ״שתי אצבעות מציון״ אפשר לשמו...

כש רני בלייר, במאי הטלוויזיה והתסריטאי, התיישב לכתוב ספר ראשון הוא ליקט זיכרונות מילדות מאושרת. אלא שאז הגיע שבעה באוקטובר והיכהבעוצמה גם בקיבוץ ניר עוז, הקיבוץ שבו רני – בן לחקלאים ממושב ישע – למד מאז גן חובה. בטבח ההוא רני איבד בני משפחה, חברים קרובים, דמויות שכיכבו בסיפורים שלו, שנכתבו מאז מחדש, כחלק מן ההתמודדות שלו עם האבל, והשתלבו עם זיכרונות מורכבים מן הבית. השיחה שלנו החלה בספר הזה, ״עלעלי...

כשאתה גדל במושבה, מוקף בבני משפחה, כשהסבים שלך הם מעמודי התווך של אותה מושבה וסבתא שלך משוחחת בטבעיות ביידיש עם השכן שעונה לה בתימנית-יהודית והם צוחקים יחד, אין פלא שאתה מרגיש שהשורשים שלך נטועים עמוק עמוק במקום הזה, ואתה מופתע כשאתה מגלה שלא, שלכל קרובי המשפחה האלה היו חיים קודמים, במקום אחר, בשפות אחרות. גילעד שירם , בספר השירים הראשון שלו ״מכניקה עדינה״,מתחקה אחר שורשי המשפחה האלה, וגם מתאר בעד...

המאמרים בספרה של רות מרגלית ״בבטן הלווייתן״ , שעתיד לראות אור ממש בימים אלה, מציירים תמונה מטרידה מאוד של החברה בישראל. אלה פרופילים של דמויות שכולנו מכירים, לטובה ולרעה, והם ראו אור לאורך שנים בכתבי העת שבהם התפרסמו כתבותיה, ובהם הניו יורקר והניו יורק טיימז. רות בחרה לסיים את המקבץ הזה בדיוקן עצמי, שהיא העניקה לו את הכותרת ״חסרת אם״. אמה, הפילוסופית עדנה אולמן-מרגלית , מתה לפני שש עשרה שנה, ואף ש...

לו ורד מוסנזון יש נבחרת גדולה ומרשימה ביותר של מתים, כך שנקלענו להתחבטות קלה לפני תחילת השיחה שלנו, ובסופו של דבר דיברנו על אביה, משה מוסנזון , שמת כשוורד הייתה בת שמונה עשרה, ועל אחותה הסופרת דבורה עומר , שהבטיחה להיות אחות מצוינת וגם קיימה. ורד אומרת שמאז מות אביה החלו לקרות בחיים שלה ניסים, שהיא החלה לקבל מתנות ושהישות הזו, שנותרה איתה לאחר מותו, ושהיא בהחלט מוכנה לקרוא לה אבא, דואגת לה. ורד, א...

שאול אולמרט זוכר שהופתע, נדהם ממש, כשגיבורים בספרי הרפתקאותשקרא בילדותו לא ניצלו מהסכנות שארבו להם אלא מתו. ואחר כך זה קרה כמובן גם בחיים, אבל שם זה היה פחות מפתיע והרבה יותר כואב, עד שלא הייתה לו ברירה אלא להדחיק ובמשך שנים להתמודד עם המוות הזה רק בחלומות. ספרו ״גוטפרוינד״ מוקדש לחבר נעוריו גדי, מי שמערכת היחסים איתו הייתה מסעירה ותובענית ומטלטלת ובוערת ממש כך שבסופושל דבר לא נותרה לו ברירה אלא ל...

איתמר אורלב לא חלם בילדותו להיות סופר. הוא ליקטעקרבים ועכבישים ורצה להיות חוקר חיות באפריקה. אלא שמשהו כנראה חלחל לתוכו – אולי עבר בגנים – מאביו, הסופר אוּרי אורלב, שיום אחד גם הפקיד בידו קלטות ובהן סיפור חיים מטלטל שהפך להיות רומן הביכורים עטור הפרסים והמחמאות של איתמר, ״בנדיט״. איתמר, המתגורר בברלין, עיר שאביו נשבע לשנוא אבל לא יכול היה לעמוד בשבועה הזו, עסוק בימיםאלה בכתיבת ממואר ועריכה מחודשת...

אמו של אלון אלטרס , המשורר, הסופר והמתרגם, מתה במפתיע ולכן היא לא הספיקה להוציא לפועל את הנקמה שעליה חלמה, זו שהעניקה לרומן שכתבאלון את שמו. ברומן, ״הנקמה של מאריצ׳יקה״, הוא ניסה – וגם הצליח – ליצור סיפור גדול מחייה של מי שעל פי הגדרתו הייתה אישה קטנה, תופרת, שחייתה חיים קטנים אבל לימדה אותו להיות בנאדם. לדברי אלון, כל מה שטוב בו הגיע מאמא, והפגמים הם מעשה ידיו או ירושה מאבא – וכן, את ההכרזה הזו ה...

כשסבתא של המשוררת דנה לובינסקי אמרה לה שהיא אוהבת פילים, כיהם זוכרים הכול, היא הבינה שהיא מפקידה אותה על הזיכרונות שלה, זיכרונות מכל הסוגים ומכל העוצמות. אלה מצאו את דרכם במהלך השנים לשיריה של דנה, וגם לסיפורים שהיא מספרת לילדיה. אבל זו לא הדרך היחידה שבה דנה מתמודדת עם הגעגועים לסבתא. סבתא הניה היא במידה רבה הנמענת שאליה היא כותבת. וכאדם יוצר, וגם כפסיכולוגית קלינית, היא מכירה היטב את האפשרות לשמ...

אביו של הצלם והאמן והאקטיביסט ארז חרודי נהרג במלחמת ששת הימים, כשארז היה בן שש בלבד. התלבטתי רבות לפני שפניתי לארז בבקשה לראייןאותו, משום שמאז הולדת הפודקאסט הזה, לפני כארבע שנים וכמאתיים פרקים, לא נגעתי בשכול הצבאי. למעשה, רציתי במפורש ליצור מקום שבו אפשר לדבר על האבל הפרטי, שאין לו במה ציבורית, שאינו מוזכר בעיתונים ואין לו ימי זיכרון לאומיים, מקום מיוחד לשיחות על הרגשות וההתמודדויות, וגם הנחמות,...

ישנם סופרים שכותבים על מוות כעל סוף דבר. נטעלי גבירץ כותבת עליו כעל נוכחות, עיקשת ולא תמיד שקטה, כזו שמתיישבת ליד שולחן האוכלביחד עם המשפחה ומחלחלת לתוך השפה והזיכרונות. יש לכך בוודאי קשר לעובדה שסבתא שלה, וגם אמה של הסבתא, שתיהן מתו בלידה שבה מת גם התינוק, ושני האירועים הללו הספיגו את המורשת המשפחתית בלא מעט חרדות. ולא פחות מזה יש לכך קשר למותה של גיסתה, אופירה, שהייתה לדבריה דודה משמעותית מאוד ל...

בפרק הבונוס החד פעמי הזה לא תמצאו פרק חדש של ״על החיים ועלהמוות״, אלא את פרק הבכורה של הפודקאסט החדש שלי ״שתי אצבעות מציון״. השיחות ב״שתי אצבעות מציון״ עוסקות בהגירה, בעזיבת הבית ובכל הטלטלות הרגשיות שכרוכות בכך, ובפרק הראשון שלו מתארח נטע וינר,המוזיקאי הנפלא ששם הפודקאסט לקוח משורה באחד משיריו. את כל הפרטים תמצאו בפתיחשתכף תשמעו, ואם הנושא מעניין אתכם, ואני מאוד מקווה שכן – ואם מעניין אתכם לשמועא...

כשיעל לביא הייתה קטנה היא הייתה בטוחה שכולם בעולם מכירים זה את זה. כשהלכה ברחוב עם אבא, אריק לביא , כולם הכירו אותו והוא דיבר בשמחה עם כולם. אבל רק מעטים הכירו את סיפור ילדותו הקשה והעצוב של אריק, ומעטים עוד יותר ידעו שהוא חולה ושבמשך שנים רבות הבית כולו, כך מספרת יעל, ״היה מגויס למשימה אחת: לשמור את אבא בחיים״. את הסרט ״למה לא אמרת לי״ היא יכלה לעשות רק אחרי מותו של אריק, ובעצם, הסרט – המבוסס על...

את מרית בן ישראל אירחתי כאן בפודקאסט לפני יותר משלוש שנים. אז שוחחנו על סבא וסבתא, גדליה וציפורה, שהיו הבית הנפשי שלה. הפעם שוחחנו על אמהּ, רות בן ישראל , ועל סיפור מותה יוצא הדופן והדרמתי, שמרית מספרת בספר ״מותה ומותה של אמא שלי״. הפעם, מרית – שיצירותיה הרבות, על הבמה ובספרות, נעות בחופשיות בין עולמות פנטזיה רבי דמיון – לא המציאה דבר. היא תיעדה את ההתרחשויות בזמן אמת, ובעצמה הופתעה לגלות שבסופו ש...

מיכל בן-נפתלי הייתה ילדה צחקנית ואנרגטית, אבל כזו שלא יכלה להתעלם מן המצוקות של סבתותיה. הסבתא האחת עומדת בלב הממואר ״רוח״, שבומיכל מנסה לספר את הסיפור המשפחתי שלא סופר ושהוביל בסופו של דבר לדיכאון והסתגרות של הסבתא; ואת הסבתא השנייה אפשר לפגוש, בין השאר, בנובלה ״הקבוצה״, שבה היחסים בין שלושת דורות הנשים במשפחהמקבלים ביטוי קיצוני ביחס של הסבתא, האם והבת לגופן. השיחה שלנו עסקה בהתבוננות הזו שלה, מא...

כש טלי עוקבי הייתה בת חמש עשרה, אחותה הגדולה ניצה נהרגהבתאונת דרכים. המוות הזה פירק את המשפחה והתווה את מסלול חייה של טלי, וכפי שהיא אומרת, גם גרם לה להבין שישנו יותר ממישור קיום אחד בחיים האלה שלנו. טלי חיה כבר שנים רבות בגרמניה וכותבת גם בעברית וגם בגרמנית. ההתרחקות מישראל גם היא פתחה אפשרויות מחשבה אחרות, כך היא מסבירה, אבל מותה של ניצה מופיע בכתיבה שלה – ולשמחתי היא הביאה בשיחתנו דוגמאות משירי...

שלושים שנה לפני ש יגאל שוורץ כתב את ״מקהלה הונגרית״, הספר המתעד את בית ילדותו, הוא חלק את הסיפור עם רות אלמוג, שכתבה בהשראתו אתהסיפור ״גמדים על הפיז׳מה״. אחת לכמה חודשים, כך הוא כותב בהקדמה לספר, עלה בו החשק להתיישב מול הסיפור ולפתוח אותו מחדש. הוא עשה את זה, בסופו של דבר, כשנסע לבודפשט, עיר הולדתה של אימו, וכתב בשטף, לפעמים במשך עשר ושתיים עשרה שעות ביום, אבל בחלקים היותר קשים של הסיפור – ויש כאל...

את התקופה שבה היא ליוותה את אביה אל מותו, במחלקה האונקולוגית, נטע שפיגלמן מגדירה כ״תקופה המתוקה״ שלהם, בזכות האינטימיות,ההשלמה, היצירתיות אפילו. אחרי תפקידים גדולים בתיאטרון, בטלוויזיה ובקולנוע – בין השאר ב״הנפש הטובה מסצ׳ואן״, ״המקוללים״, ״יאקיש ופופצ׳ה״, ״הכלה וצייד הפרפרים״ ובואו לא נשכח את מופע הקאלט ״שמואל״ – נטע יצרה מחומרי הדרמה של חייה את ״בת של אבא״,הצגת יחיד שבה היא מתמודדת עם מותו של אב...

זמן לא רב לפני מותם של הוריו, יצחק בן נר – שהיה אז כבר סופר מוערך מאוד, מחזאי ותסריטאי ושדרן ומבקר קולנוע – ניסה לראיין את שניהם,לבקשתם, ולהקליט את הזיכרונות שלהם כדי שישמרו עבור הילדים והנכדים. השיחות עם אבא שלו הניבו ספר שהופץ בקרב בני המשפחה, אבל אמא שלו התקשתה לספר. שניהם נוכחים בחלקים גדולים של ספרו ״האיצחקיה״, שבן נר מגדיר כ״רומן אנטי-ביוגרפי״, אף שהוא כולל לא מעט דברים שראה ועשה והרגיש בחיי...

איך מתאבלים על אב שהיה אלים, שפגע בכל כך הרבה אנשים ושלח את המשפחה כולה לסחרחורת של מצוקה וכאב? אביו של איתמר ויצמן התאבד כשאיתמר היה בן 18, אבל בעצם, הוא אומר, הילדות שלו נגמרה הרבה קודם לכן. בדרך מן הילד שהיה לגבר שהוא היום, בן 33 בלבד – מייסד ומנכ״ל רדיקל, ההוצאה לאור ובית התרבות רב הפעלים – הוא הספיק לשמש כיושב ראש נוער מרץ, לנהל קמפיינים עבור גרינפיס, להקים את התנועה העל-פוליטית V15, לשמש יוע...

באחד השירים בספרהּ ״שם קשה לילד קטן״ כתבה מיטל נסים ״עוד לא ירדו לי המים, ולא יכולתי אפילו לכתוב קינה...״ – ובאמת, ההתמודדות הרגשית שלה הייתה מורכבת מאוד: אביה חלה בקורונה ומת ממש כשהייתה בסוף ההיריון, רגע לפני שנולד בנה. מיטל אומרת שעוצמת האבל שחשה, וגם הצורך הגדול לבטא אותו הפתיעו אותה וחשפו בפניה את העומק האמיתי שלהקשר שלה עם אביה. שוחחנו על האהבה הגדולה שהייתה שם תמיד, גם כשנדמה שהיא ואביה רוא...

הוריו של יהודה שנהב-שהרבני הגיעו מעיראק ובבית דיברו, כמובן, ערבית. כילד וכנער הוא ניסה, כמו רבים אחרים, להתרחק ככל האפשר מכלמה שקשור לתרבות שהביאו הוריו ממולדתם. רק אחרי מות אביו – שבאיזה צירוף מקרים מצמרר התרחש כשלקה בהתקף לב בעקבות נפילת טיל עיראקי במלחמת המפרץ הראשונה – יהודה החל ללמוד ערבית, ״כדי לראות מה יכולתי להגיד לאבא שלי ולא אמרתי, ומה הוא יכול היה לומר לי״. הצעד הזה היה הראשון בדרך חדשה...

בתמונת ילדות מהסוג שיש לאנשים מאוד מאוד בני מזל, נראית אימא המחזיקה בידיה תינוקת ומציגה אותה בפני האח הגדול, בן השש, שפוערעיניים ומקדם את אחותו הקטנה באהבה ענקית. נעמה תורן, מחזאית, מתרגמת, עורכת, כותבת וכעת גם מורה בהתהוות, אומרת שבזכות קבלת הפנים הזו, היה לה ברור שהיא אף פעם לא לבד. אחיה, דן, השחקן והמוזיקאי דן תורן, היה שם בשבילה תמיד, והיום, כמעט שנתיים אחרי מותו הפתאומי כל כך, היא מרגישה שהוא...