על החיים ועל המוות - עם דפנה לוי

אמו של אלון אלטרס , המשורר, הסופר והמתרגם, מתה במפתיע ולכן היא לא הספיקה להוציא לפועל את הנקמה שעליה חלמה, זו שהעניקה לרומן שכתבאלון את שמו. ברומן, ״הנקמה של מאריצ׳יקה״, הוא ניסה – וגם הצליח – ליצור סיפור גדול מחייה של מי שעל פי הגדרתו הייתה אישה קטנה, תופרת, שחייתה חיים קטנים אבל לימדה אותו להיות בנאדם. לדברי אלון, כל מה שטוב בו הגיע מאמא, והפגמים הם מעשה ידיו או ירושה מאבא – וכן, את ההכרזה הזו ה...

כשסבתא של המשוררת דנה לובינסקי אמרה לה שהיא אוהבת פילים, כיהם זוכרים הכול, היא הבינה שהיא מפקידה אותה על הזיכרונות שלה, זיכרונות מכל הסוגים ומכל העוצמות. אלה מצאו את דרכם במהלך השנים לשיריה של דנה, וגם לסיפורים שהיא מספרת לילדיה. אבל זו לא הדרך היחידה שבה דנה מתמודדת עם הגעגועים לסבתא. סבתא הניה היא במידה רבה הנמענת שאליה היא כותבת. וכאדם יוצר, וגם כפסיכולוגית קלינית, היא מכירה היטב את האפשרות לשמ...

אביו של הצלם והאמן והאקטיביסט ארז חרודי נהרג במלחמת ששת הימים, כשארז היה בן שש בלבד. התלבטתי רבות לפני שפניתי לארז בבקשה לראייןאותו, משום שמאז הולדת הפודקאסט הזה, לפני כארבע שנים וכמאתיים פרקים, לא נגעתי בשכול הצבאי. למעשה, רציתי במפורש ליצור מקום שבו אפשר לדבר על האבל הפרטי, שאין לו במה ציבורית, שאינו מוזכר בעיתונים ואין לו ימי זיכרון לאומיים, מקום מיוחד לשיחות על הרגשות וההתמודדויות, וגם הנחמות,...

ישנם סופרים שכותבים על מוות כעל סוף דבר. נטעלי גבירץ כותבת עליו כעל נוכחות, עיקשת ולא תמיד שקטה, כזו שמתיישבת ליד שולחן האוכלביחד עם המשפחה ומחלחלת לתוך השפה והזיכרונות. יש לכך בוודאי קשר לעובדה שסבתא שלה, וגם אמה של הסבתא, שתיהן מתו בלידה שבה מת גם התינוק, ושני האירועים הללו הספיגו את המורשת המשפחתית בלא מעט חרדות. ולא פחות מזה יש לכך קשר למותה של גיסתה, אופירה, שהייתה לדבריה דודה משמעותית מאוד ל...

בפרק הבונוס החד פעמי הזה לא תמצאו פרק חדש של ״על החיים ועלהמוות״, אלא את פרק הבכורה של הפודקאסט החדש שלי ״שתי אצבעות מציון״. השיחות ב״שתי אצבעות מציון״ עוסקות בהגירה, בעזיבת הבית ובכל הטלטלות הרגשיות שכרוכות בכך, ובפרק הראשון שלו מתארח נטע וינר,המוזיקאי הנפלא ששם הפודקאסט לקוח משורה באחד משיריו. את כל הפרטים תמצאו בפתיחשתכף תשמעו, ואם הנושא מעניין אתכם, ואני מאוד מקווה שכן – ואם מעניין אתכם לשמועא...

כשיעל לביא הייתה קטנה היא הייתה בטוחה שכולם בעולם מכירים זה את זה. כשהלכה ברחוב עם אבא, אריק לביא , כולם הכירו אותו והוא דיבר בשמחה עם כולם. אבל רק מעטים הכירו את סיפור ילדותו הקשה והעצוב של אריק, ומעטים עוד יותר ידעו שהוא חולה ושבמשך שנים רבות הבית כולו, כך מספרת יעל, ״היה מגויס למשימה אחת: לשמור את אבא בחיים״. את הסרט ״למה לא אמרת לי״ היא יכלה לעשות רק אחרי מותו של אריק, ובעצם, הסרט – המבוסס על...

את מרית בן ישראל אירחתי כאן בפודקאסט לפני יותר משלוש שנים. אז שוחחנו על סבא וסבתא, גדליה וציפורה, שהיו הבית הנפשי שלה. הפעם שוחחנו על אמהּ, רות בן ישראל , ועל סיפור מותה יוצא הדופן והדרמתי, שמרית מספרת בספר ״מותה ומותה של אמא שלי״. הפעם, מרית – שיצירותיה הרבות, על הבמה ובספרות, נעות בחופשיות בין עולמות פנטזיה רבי דמיון – לא המציאה דבר. היא תיעדה את ההתרחשויות בזמן אמת, ובעצמה הופתעה לגלות שבסופו ש...

מיכל בן-נפתלי הייתה ילדה צחקנית ואנרגטית, אבל כזו שלא יכלה להתעלם מן המצוקות של סבתותיה. הסבתא האחת עומדת בלב הממואר ״רוח״, שבומיכל מנסה לספר את הסיפור המשפחתי שלא סופר ושהוביל בסופו של דבר לדיכאון והסתגרות של הסבתא; ואת הסבתא השנייה אפשר לפגוש, בין השאר, בנובלה ״הקבוצה״, שבה היחסים בין שלושת דורות הנשים במשפחהמקבלים ביטוי קיצוני ביחס של הסבתא, האם והבת לגופן. השיחה שלנו עסקה בהתבוננות הזו שלה, מא...

כש טלי עוקבי הייתה בת חמש עשרה, אחותה הגדולה ניצה נהרגהבתאונת דרכים. המוות הזה פירק את המשפחה והתווה את מסלול חייה של טלי, וכפי שהיא אומרת, גם גרם לה להבין שישנו יותר ממישור קיום אחד בחיים האלה שלנו. טלי חיה כבר שנים רבות בגרמניה וכותבת גם בעברית וגם בגרמנית. ההתרחקות מישראל גם היא פתחה אפשרויות מחשבה אחרות, כך היא מסבירה, אבל מותה של ניצה מופיע בכתיבה שלה – ולשמחתי היא הביאה בשיחתנו דוגמאות משירי...

שלושים שנה לפני ש יגאל שוורץ כתב את ״מקהלה הונגרית״, הספר המתעד את בית ילדותו, הוא חלק את הסיפור עם רות אלמוג, שכתבה בהשראתו אתהסיפור ״גמדים על הפיז׳מה״. אחת לכמה חודשים, כך הוא כותב בהקדמה לספר, עלה בו החשק להתיישב מול הסיפור ולפתוח אותו מחדש. הוא עשה את זה, בסופו של דבר, כשנסע לבודפשט, עיר הולדתה של אימו, וכתב בשטף, לפעמים במשך עשר ושתיים עשרה שעות ביום, אבל בחלקים היותר קשים של הסיפור – ויש כאל...

את התקופה שבה היא ליוותה את אביה אל מותו, במחלקה האונקולוגית, נטע שפיגלמן מגדירה כ״תקופה המתוקה״ שלהם, בזכות האינטימיות,ההשלמה, היצירתיות אפילו. אחרי תפקידים גדולים בתיאטרון, בטלוויזיה ובקולנוע – בין השאר ב״הנפש הטובה מסצ׳ואן״, ״המקוללים״, ״יאקיש ופופצ׳ה״, ״הכלה וצייד הפרפרים״ ובואו לא נשכח את מופע הקאלט ״שמואל״ – נטע יצרה מחומרי הדרמה של חייה את ״בת של אבא״,הצגת יחיד שבה היא מתמודדת עם מותו של אב...

זמן לא רב לפני מותם של הוריו, יצחק בן נר – שהיה אז כבר סופר מוערך מאוד, מחזאי ותסריטאי ושדרן ומבקר קולנוע – ניסה לראיין את שניהם,לבקשתם, ולהקליט את הזיכרונות שלהם כדי שישמרו עבור הילדים והנכדים. השיחות עם אבא שלו הניבו ספר שהופץ בקרב בני המשפחה, אבל אמא שלו התקשתה לספר. שניהם נוכחים בחלקים גדולים של ספרו ״האיצחקיה״, שבן נר מגדיר כ״רומן אנטי-ביוגרפי״, אף שהוא כולל לא מעט דברים שראה ועשה והרגיש בחיי...

איך מתאבלים על אב שהיה אלים, שפגע בכל כך הרבה אנשים ושלח את המשפחה כולה לסחרחורת של מצוקה וכאב? אביו של איתמר ויצמן התאבד כשאיתמר היה בן 18, אבל בעצם, הוא אומר, הילדות שלו נגמרה הרבה קודם לכן. בדרך מן הילד שהיה לגבר שהוא היום, בן 33 בלבד – מייסד ומנכ״ל רדיקל, ההוצאה לאור ובית התרבות רב הפעלים – הוא הספיק לשמש כיושב ראש נוער מרץ, לנהל קמפיינים עבור גרינפיס, להקים את התנועה העל-פוליטית V15, לשמש יוע...

באחד השירים בספרהּ ״שם קשה לילד קטן״ כתבה מיטל נסים ״עוד לא ירדו לי המים, ולא יכולתי אפילו לכתוב קינה...״ – ובאמת, ההתמודדות הרגשית שלה הייתה מורכבת מאוד: אביה חלה בקורונה ומת ממש כשהייתה בסוף ההיריון, רגע לפני שנולד בנה. מיטל אומרת שעוצמת האבל שחשה, וגם הצורך הגדול לבטא אותו הפתיעו אותה וחשפו בפניה את העומק האמיתי שלהקשר שלה עם אביה. שוחחנו על האהבה הגדולה שהייתה שם תמיד, גם כשנדמה שהיא ואביה רוא...

הוריו של יהודה שנהב-שהרבני הגיעו מעיראק ובבית דיברו, כמובן, ערבית. כילד וכנער הוא ניסה, כמו רבים אחרים, להתרחק ככל האפשר מכלמה שקשור לתרבות שהביאו הוריו ממולדתם. רק אחרי מות אביו – שבאיזה צירוף מקרים מצמרר התרחש כשלקה בהתקף לב בעקבות נפילת טיל עיראקי במלחמת המפרץ הראשונה – יהודה החל ללמוד ערבית, ״כדי לראות מה יכולתי להגיד לאבא שלי ולא אמרתי, ומה הוא יכול היה לומר לי״. הצעד הזה היה הראשון בדרך חדשה...

בתמונת ילדות מהסוג שיש לאנשים מאוד מאוד בני מזל, נראית אימא המחזיקה בידיה תינוקת ומציגה אותה בפני האח הגדול, בן השש, שפוערעיניים ומקדם את אחותו הקטנה באהבה ענקית. נעמה תורן, מחזאית, מתרגמת, עורכת, כותבת וכעת גם מורה בהתהוות, אומרת שבזכות קבלת הפנים הזו, היה לה ברור שהיא אף פעם לא לבד. אחיה, דן, השחקן והמוזיקאי דן תורן, היה שם בשבילה תמיד, והיום, כמעט שנתיים אחרי מותו הפתאומי כל כך, היא מרגישה שהוא...

אמו של גלעד כהנא, איש להקת ג׳ירפות, מתה כמעט בהפתעה. כמעט, כי באותו יום הייתה לו תחושה בהולה שמשהו נורא יקרה, והוא קרה. מותו שלאביו, לעומת זאת, התרחש כתהליך איטי, שהיו בו גם רגעי קרבה אינטנסיביים, אלה שהולידו בסופו של דבר את כותרת ספרו החדש ״טוב שאבא קיבל סרטן״. בשלושת הסיפורים בספר מתרחשים אירועים קשים, אבל יש בהם גם מידה גדולה של הומור והמון אופטימיות שהייתה גם בשיחה שלנו. לא מפני שגלעד חושב שהכ...

אסנת ברתור, שהייתה במשך שנים רבות עורכת דין פליליתואחר כך חוקרת מקרא באוניברסיטת תל אביב ותמיד תמיד גם אקטיביסטית, אומרת שתפיסת העולם החברתית והפוליטית שלה עוצבה במידה רבה על ידי מקרי המוות שפגשה בגיל צעיר: הרצח של סבא שלה, אליעזר, במרד הערבי הגדול, ומותה של אמנה, ילדה מן הכפר צוריף שאושפזה באותו חדר בבית החולים שבו שכבה אסנת שעברה תאונת דרכים קשה בחופש הגדול. אסנתמזכירה את שני המקרים הללו בקצרה ב...

הרומן החדש של אסף גברון , ״האם אינך רוצה בי״, משתרע על פני תקופות ומקומות אבל בליבו קבוצה של ארבעה חברי ילדות, שאחד מהם נהרג ולרגעים נדמה לשלושת הנותרים שמותו לא באמת השפיע על חייהם. נדמה, כאמור, כי במובן העמוק האובדן הזה עיצב אותם ואת הקשרים ביניהם. שוחחנו על אמיר, אבל גם על אובדנים קודמים שנגעו בחייו של אסף בילדותו, ועל הדרך שבה אלה השפיעו על היכולת שלו ליצור קשרים. השיחה שלנו התקיימה על גדות אג...

תמי שם-טוב אומרת שהייתה לה פריבילגיה יוצאת דופן: בילדות גידלו אותה הוריה, וכשעשתה אתצעדיה הראשונים כסופרת גידלו אותה האחיות נילי מירסקי וימפה בולסלבסקי, שהיו שכנותיה וחברותיה הקרובות במשך שנים. בערבים ספוגי אלכוהול, סיגריות, שיחותמרתקות, סערות של כעס והרבה מאוד הומור, בין המתרגמת הדגולה לבין העורכת המהוללת, תמי למדה לכתוב ולחיות ולהכיר את עצמה ואפילו ילדה את בתה הבכורה, שהייתה להרף עין״התינוקת של...

אמו של צבי יגנדורף , הסופר הישראלי הראשון שהיה מועמד לפרס וּבוקר, מתה כשהוא היה בן עשר בלבד. היא חלתה בשחפת, מחלה שתקפה אותה לראשונה עוד כשגרו בגטו של וינה, שם נולד צבי, ולא הרפתה גם כשעברו ללונדון ואז לכפר הבריטי, בימי הבליץ של מלחמת העולם השנייה. הסבא והסבתא, הוריה של האם, הגיעו עוד קודם לתל אביב והמשפחה המורחבת החליטה להסתיר מהם את דבר מותה של בתם. צבי, הילד שהתייתם, נקרא להתייצב למשימה ולהשתתף...

עשר שנים אחרי מותו של אביה מתה גם אמה של קרן להמן , במפתיע,ורק אז, כך קרן אומרת, היתמות התנפלה עליה. עד אז, הבית נשמר בזכות כוח החייםאדיר של אמהּ, דינה. בשני ספרי השירה שלה קרן כותבת על זיכרונות ילדות – שבמקרהשלה כללו גם ביקורים בכלא ומפגשים יוצאי דופן עם אסירים – ועל השאלות שממשיכות לצוץכשאין כבר את מי לשאול. את המכתבים הרבים שהשאירה אימא שלה היא קראה, אבל אתהיומנים לא. מותר לאדם שיישארו לו סודות...

מחזור השירים הראשון בספר הביכורים של אלכס בן ארי, ״ימיםסמויים״, הוא מפגש, כהגדרתו של אלכס, עם התאבדותה של מי שהייתה אז זוגתו ואם בתםהתינוקת. לא תיעוד, לא עיבוד, לא ניסיון התמודדות, אלא מפגש שאותו השירה הציעה לו,כך הוא אומר, והוא נענה להזמנה וגם היה משוכנע שכך חייו יכולים להמשיך בנפרד מןהאירוע הנורא, לצד הטראומה ולא בתוכה. אלא שכשספר השירה החדש שלו ״צי״ ראה אור,הוא גילה בו להפתעתו חזרה אל התאבדותה...

את יאיר אגמון , הקולנוען והסופר, ביקשתי לראיין אחרי שראיתי את הסרט שעשה על הרומן ביןהוריו – אמו, שהייתה  צעירה דתייה וגידלהאותו כאם יחידנית, ואביו שהיה אז נשוי ואב לשבעה ילדים. שבו את לבי במיוחד רחל,אשתו של האב, שעד מותה הפגינה כלפי יאיר רק חום והבנה וקבלה, וכמובן רחל – אימו,שלהבדיל אלף אלפי הבדלות, עדיין חיה מאוד. אלא שיאיר רצה לספר עוד – כי לאבל עלאביו, וזמן לא רב לאחר מכן גם על רחל, הצטרף האבל...

לרוני טהרלב היה אבא עד גיל 58, אבל כמו שהיא אומרתזה אף פעם לא מספיק, והוא חסר לה לא רק משום שהיו קרובים מאוד, אלא גם מפני שהאמין בה תמיד, מילדות, וידע שהיא תצליח הרבה לפני שקריירת הציור שלה נסקה והובילה אותה למוזיאון תל אביב ומוזיאון ישראל, והנשיונל פורטרט גלרי בלונדון והלובר בפריז. מאחר שאביה של רוני, הפזמונאי יורם טהרלב, היה גם הוא איש ידוע, גם הציבור והתקשורת דרשו חלק מן האבל הראשוני עליו, ולה...