מאחורי הקלעים Behind the curtain

'אלנה פרנטה' הוא שמה הבדוי של סופרת מפורסמת ששנים מסתירה את זהותה האמיתית, ולא מאששת את ההשערות לגביה. שמות כוזבים פותחים בפנינו צוהר אל המעבדה הספרותית, והעומד במרכזה: הצורך לגלות ומנגד - לכסות. כיצד יוצרים פועלים במסווה, ואיך זה משרת אותם. שמות העט מאפשרים לכותבים לשכפל ולהרחיב את עצמם גם ביצר משחקי, וכך מתרחבת היריעה, וההבנה שמאחורי יוצר מסוים יש גוף שלם של יצירות שאולי איננו מכירים מראיינת ועו...

שמות עט - פסבדונים (שמות כוזבים) היו בשימוש עוד בעולם העתיק וסופרים ומשוררים הרבו לכתוב בשם בדוי ואף בשמות רבים ושונים. הפרופסורים נורית גוברין וגדעון טיקוצקי שחקרו את אוצר בדויי השם, והסופרים יערה שחורי ואלון אלטרס (על אלנה פרנטה ובן פול) על הסיבות לפרסום בשם עט, הבחירה בשם מסוים והמשמעות מאחוריו, כיצד הזהות הבדויה והיצירה מתקבלת אצל קהל הקוראים וּמה באמת מתרחש מאחורי הקלעים של משחק המסכות הזה מר...

טקסים מהלכים עלינו קסם. הסדר המופתי, הדיוק, החזרתיות, העוצמה, האסתטיקה והאשליה של משהו מושלם. סא"ל עודד נהרי שימש רמ"ד טקסים בצה"ל 27 שנה. הוא ניהל טקסים לכבוד אפיפיורים, נשיאים, נסיכים וראשי ממשל, הוביל משלחות מיוחדות לִטקסים בחו"ל, וקיבל בטקס ייחודי את הגעתם של צוללת או מטוס חדשים. על האימונים המפרכים, צעידה של קילומטרים ועמידה לאורך שעות בכל מזג אוויר, על סדר ומשמעת, ומה קורה כשהשלמות מתערערת מ...

רות קנר- במאית ויוצרת תיאטרון למעלה מעשרים שנה, עובדת עם קבוצת שחקניות ושחקנים במתכונת אחרת מן המוכר. לא עבודה על מחזה כתוב, לקראת הצגה בחדר חזרות רגיל, אלא יצירת יש מאין במעין מעבדה חוקרת: פירוק והרכבה של טקסט, מוזיקה, תנועה, חפצים, דימוי חזותי, בשיטות עבודה חריגות, שעושות שימוש באמצעי שיבוש והפרעה, בשאיפה לבנות שפה בימתית ייחודית בכל מופע מחדש. הצצה לסטודיו שבורא 'תיאטרון אחר' במלוא מובן המלה מר...

הבית של ברנרדה אלבה ובנותיה, בבימוי החדשני של עידו קולטון למחזה של לורקה, הופך לממ"ד סגור. תשע נשים מחניקות את היצרים, התשוקות, ואת הצורך הנואש לפרוץ את קירות המוות. קולטון קופץ לתוך האש הלורקאית ומתמודד עם האתגר בתעוזה גדולה, בוחן איך מביימים היום מחזה בן 90, מה קורה בחזרות עם שחקניות בלבד בזמן מלחמה, איך החוץ מחלחל פנימה למעשה האמנותי, ואיך מגשרים בין הרצון למרוד ביוצר, ובה בעת לחלום אותו בגדול...

קבוצת צעירים חתרנית מקימה באחוזת אבן היסטורית נטושה במרכז ירושלים, פלטפורמה חופשית ליצירת אמנות ולתפיסה רחבה של תרבות, המושתתת על מפגשים אישיים בין קבוצות שונות ומנוגדות בעיר. נטע מייזלס ממייסדי ומנהלי "המפעל" מספר על הקושי להלך בין הממוסד לפרוע, יצירתי, חתרני, בין 'הפירטים' לפקידי עירייה, על חדשנות ודרך להשפיע ולשנות הוויה חברתית בירושלים תוך גילוי רבדים סמויים בעיר, ובהפצת הרעיון ברחבי הארץ מראי...

כרים אבו שקרה, צייר ערבי ישראלי, בן למשפחת אמנים ידועה. בסטודיו שלו באום אל פאחם הוא מצייר את הצבר, הציפור, התרנגול, הרקפות, אבל גם ילדים מעוותים, ודיוקנאות עצמיים, בצבעים עוצמתיים יוצאי דופן. מגיל חמש הוא מצייר ומבקש לבטא את היופי של הטבע ואהבת האדם. הצצה אל תהליכי יצירה ומחיקה, אל החופש שמאפשרת לו האמנות, גם אל הקושי להיות אמן ערבי בישראל שהוכיח לעצמו ולעולם, שהוא יכול לבלוט ולהפעים את הנפש מראי...

'טוני פיין שואו' ואינספור תכניות שערך, היו חידוש ברדיו של שנות השבעים ואילך. האיש בעל אלף הכובעים ומצנפות הראש הצבעוניות, העורך והמפיק המוזיקאלי המיתולוגי, שהשפיע עמוקות על המוזיקה ברדיו ועל אופנת המוזיקה בישראל בכלל. הוא שידר להיטים חמים מבריטניה וארה"ב לפני כולם, עם מגישים רבים ובראשם הקריינית שוש עטרי, כשהוא מרקד סביבה לאורך כל השידור, ראיין אמנים מחו"ל, וכעת הוא שב אל ימי הזוהר של קול ישראל.&n...

השדרנים המיתולוגיים רויטל עמית ומנחם פרי, שבים לאולפן הרדיו לספר על "מאחורי הקלעים" של 40 שנות שידור בקול ישראל. על האהבה לרדיו מילדות, הקשר האישי שנוצר עם מאזינים, על הקריטריונים המחמירים של עברית נכונה והיגוי מדוקדק, על מעברי סגנון בין ממלכתי רציני לקליל ומשוחרר, על תקלות והפתעות בשידור חי, וגם על ההשתובבות הפרועה מול המיקרופון שהיתה נהוגה אי אז ועל קסמו הנצחי של הרדיו, והסודות מאחורי המיקרופון...

עמנואל הלפרין ודוד ויצטום חוזרים אל תור הזהב של חדשות החוץ ותכניות הלילה ברשות השידור. ההתאמה הנדרשת של המתרחש מחוץ למדינה, לתחומי העניין וההזדהות של הקהל הישראלי, רגעי התלבטות האם לשדר או לא, האם לנקוט עמדה ואיך להבליע אותה במרומז, מאיזו זווית להציג את העובדות, כמו גם היכולת לחזות אירועים גדולים בעולם מראש. חוויות מטלטלות ומרגשות במהלך העבודה העיתונאית, והנופך החדש שהביאו לתחום התרבות בטלוויזיה מ...

כינו אותם: "הויצטומים", דוד ויצטום ועמנואל הלפרין, עיתונאי רשות השידור שעסקו בתרבות ועיתונות חוץ. בראיון מיוחד הם חוזרים לרגעים הגדולים: נפילת חומת ברלין, מבצע אנטבה, הפצצת הכור בעיראק, ההכרעות וההתלבטויות של דיווחי חדשות אז. בתוכניותיהם החדשניות ביקשו להרחיב את הדעת ואת המבט אל העולם, וכעת הם חושפים את סודות העיתונות המשודרת מסוף שנות הששים ועד ימינו, מאחורי המיקרופון ומאחורי המצלמה מראיינת ועורכ...

"ליצני חצר שינו עולמות", לדבר ליצן המחאה אלדד פריבס שביקש לרוץ לכנסת עם מפלגת "לצ", ומאפשר הצצה אל הקשר בין הליצן לשליט והיכולת הבלעדית לומר לו אמת. על השפעתם המכרעת של ליצנים פוליטיים בעולם, והאם גם כאן בארץ כדאי שיהיה "שוטה" לרה"מ? על הסיכון המקצועי, אזהרות המשטרה, והסיבולת הרגשית והפיזית במפגש עם אנשים במצבי קיצון שמתרגרים אותם. תפקיד תובעני שדורש עיניים פקוחות לקהל, ולב פתוח לאהבה. מראיינת ועו...

הוא שימש ליצן חצר בחתונה בבית רה"מ הרוסי, נמלט במרדף שוטרים וליצנים בפריז, היה נזיר בסין, וליצן רחוב בברצלונה, ובהפגנות המחאה בישראל הוא מנסה באמצעות ליצנות פרובוקטיבית לפרק מצבי קיצון ואלימות בין כוחות הבטחון לקהל המוחים. "כשצוחקים, לא זורקים אבנים" הוא מסביר ומספר על דמות השוטה וליצן החצר בהיסטוריה, בתרבות, כגורם בעל השפעה על שלטון, על המון, ועל אמנות שמתהווה בכל רגע כאן ועכשיו, בתרבויות שונות מ...

שיטוט רדיופוני עם אוצרת הגן הבוטני הראשון בארץ, מורן פלג מאפשרת היכרות עם היסטוריה של עצים שנטעו לפני מאה שנה, חלקם נכחדו, חלקם עדיין נישאים במלוא תפארתם. היא מכירה אישית כל עץ ועץ, למעט שניים שטרם זוהו, ומספרת על העץ המשוגע, על העץ המרושע (עץ הברזל) על הארז של קראוזה הוגה הגן, וכמובן על הפיקוס הבנגלי שהצמיח מגזע אחד חורשה שלמה של עצים צאצאים. פלא עוצר נשימה. על אוצרות מוזיאון חי, ואי ירוק של שלוו...

"בני אדם כבר לא ניתן להציל, אבל יצירות אומנות כן. אפשר", כותב האספן קרל שוורץ לחבר, ומצליח להבריח אלפי יצירות אמנות במהלך מלחה"ע ה-2 מאירופה לארץ. אוסף נדיר זה הופך לתשתית האמנותית של מוזיאון ת"א ומוצג בתערוכה "שנת אפס". האוצרת נועה רוזנברג חושפת את סיפור ההצלה ואת סיפורם של הציורים ושל האמנים (שחלקם נספו) ומאירה את התהליך הייחודי של העברת יצירות אמנות היום, וההיערכות בתקופת מלחמה להטמנתן בכספות....

שיטות העבודה של הבמאי יוסי יזרעאלי עם שחקנים, שנויות במחלוקת. "הוא מדבר אל החלומות שלי" מחד, ועד: "הערב מככב הבמאי" מנגד. ניתוח הפעולה של הדמות, סיבת החירום שלה, וחקירת הארכיטקטורה של המחזה נדמות לרגעים כמעשה אנליטי, "זה מקצוע מסובך ביותר", הוא מסביר ופותח צוהר לחריגות, לעיקשות, לחיפוש ולשאלות: 'למה זה?' ולא- 'ככה זה!' על הבדידות, החרטות, והילד ההוא, שעדיין רוקם חלומות בתיאטרון גם בגיל 87.  מ...

60 שנה מלאו להצגה האלמותית "עוץ לי גוץ לי", ומי שאחראי על הכישוף התיאטרלי הזה הוא הבמאי פרופ' יוסי יזרעאלי. בראיון מיוחד על מלאכת הבימוי: "תיאטרון זה עולם אחר שאפשר לגור בו שעתיים, בעצם כל הצגה, זה התכנסנו הערב כדי לומר את מה שהתאפקנו כל הזמן שלא לומר. תיאטרון אינו בדיה. הוא יותר אמיתי מהאמת , ואם הייתי יודע מה זה תיאטרון, לא הייתי עובד בו יום אחד! אצלי תיאטרון זה לא ככה זה! אלא למה זה??"   מ...

"לפעמים לא בא לי, אבל כשאני עולה על הבמה- בא לי!" – השחקנית ליא קניג חוגגת 96 ומכניסה אותנו אל מאחורי הקלעים של מלאכת המשחק: על הזיקנה ומגבלותיה, על עיצוב תפקידי עבר גדולים, על כשלון ואכזבה, על האנרגיה והכוחות שצריכה שחקנית בגילה כדי להופיע מדי ערב בתיאטרון, וגם על המעבר בחזרה מן הבמה אל אחורי הקלעים, אל החיים, כשבשוך מחיאות הכפיים ואהבת הקהל, נותרת בדידות גדולה מראיינת ועורכת: רותי קרן, קרד...

ליא קניג (96) מופיעה מדי ערב על הבמה כבר 80 שנה. בשיחה אישית בביתה היא מספרת איך למרות מגבלות הזיקנה היא מגייסת אנרגיות וכריזמה, כדי להגיע לקהל גם בשורות האחרונות בתיאטרון. אילו תכונות ועבודה נדרשות משחקנית כדי להשתנות בכל דמות מחדש, ואיך נעשה המעבר בין "החיים" לבמה. "שחקן צריך לשמור על הנרווים שלו, ולא ללכת לאיבוד בין מה שעובר עליו לבין מה שקורה לדמות, אבל התיאטרון ללא ספק לימד אותי לחיות". ...

תו היכר מובחן עובר בין יצירותיה של המלחינה יסמין אבן, אווירה מכושפת חלומית נסוכה על המוזיקה לקולנוע, לתיאטרון, לסרטי תעודה ולשירי ילדים. המוזיקה שרקחה לסרטים על עופרה חזה, זוהר ארגוב, מאיר אריאל ודוד גרוסמן מבקשת להאיר צדדים פנימיים, פחות מוכרים, של הדמויות. כיצד המלודיה, ההרמוניה וכלי הנגינה שנעשים בהם שימושים יוצאי דופן, מעצבים אווירה ותחושה, ותומכים ברעיון של הבמאי ובנרטיב של הסרט או ההצגה. חלק...

היה היתה צעירה יפיפייה שהופיעה במועדונים עם סינטיסייזר, וניגנה סאונדים אלקטרוניים מיוחדים. המראה הפייתי מחד, אך גם גותי ומכשפי, נשזר עם הקול הענוג הילדי, ועם מצלולים מכושפים, אפלים ומסתוריים. יסמין אבן מלחינה מוזיקה לקולנוע, לתיאטרון, למחול, שירי משוררים, סדרות טלוויזיה, מן מכשפה של צלילים. על המעבר בין המדיומים האומנותיים השונים, השפעתם על הרמוניות, מלודיות וכלי הנגינה, תחת אפיון מוזיקאלי אישי.&n...

קבוצת אומנים מקיימת דיאלוג יצירתי עם בעלי מלאכה מסורתיים שהולכים ונעלמים, בפרוייקט ייחודי בקריית המלאכה. התהליך והתערוכה שבסופו, מאיר את החיבור המנוגד לכאורה, בין חומר לרוח, בין אמנות למלאכה, ולחקירה עמוקה של מהות וחשיבות החומר הפיזי, שבאמצעותו נוצר גם מפגש אנושי יוצא דופן. אוצרת הפרוייקט ושלושה מן האומנים, לוקחים אותנו לבתי המלאכה ולעולם היצרני של "פעם", שמקבל תרגום אומנותי חדש, עכשווי ומפתיע.&nb...

תזמורת סימפונית מונה כמאה נגנים, איש איש וכלי הנגינה שלו, אופיו, אהבותיו גחמותיו ועם זאת, לכל תזמורת מאפיין משלה, שנשען על איכות ועל מנטליות. במקרה שלנו, אפילו על חוצפה ישראלית. נגן טרומבון הבס מיכה דיוויס לוקח אותנו אל הנעשה לפני, אחרי, ובזמן הקונצרטים, בחזרות, להרגלי משמעת לצד מעשי קונדס, עימותים לצד השראה גדולה ממנצחים, אודיציות, שובניזם, היררכיה, אבל גם פירגון, ובעיקר אהבה עצומה לעשיית מוזיקה....

נגן טרומבון הבס בפילהרמונית הישראלית, מיכה דיוויס, על ייחודו של כלי הנגינה, על ההופעה בטקס השלום עם מצרים בתזמורת צה"ל, ומשם אל ההתרחשויות הנסתרות מעין הקהל של תזמורת סימפונית. התחרויות, הקנאות, ההערות, וגם החברויות והנגינה ביחד באופן ספונטני בתום הקונצרט. כיצד נקבעת ההיררכיה בתזמורת, ואילו חוויות עוברים הנגנים הישראליים, במסעותיהם להופעות בחו"ל, רגעים מרגשים והרבה אירועים משעשעים ומאד לא מעונבים...

"תזמורת סימפונית זה יצור חי. אנשים, שאיפות, אגו, תחרויות, ומעשי קונדס. זה לא פרופסורים שמדברים כל היום על מוזיקה, זה אנשים שמדברים בהפסקה על כדורגל, ממהרים אחרי החזרה לקניות בשוק, מעזים להעיר למנצחים גדולים, תוך כדי אהבה גדולה לעשיית מוזיקה". מיכה דיוויס, נגן טרומבון הבס של הפילהרמונית הישראלית, מכניס אותנו אל ההוויה הנסתרת של תזמורת גדולה. מה באמת קורה כשהנגנים פושטים את החליפות והשמלות החגיגיות....