חושבים טוב

האם יש זמן מתאים להגשים חלום?  ואם יש כזה זמן, יכול להיות שהוא הגיע ממש.. עכשיו?  דווקא עכשיו; כשיש איזו תחושה, שהכל שוקע, שכבר זהו, נגענו בקרקעית. אז אנחנו מביטים מטה, ואולי יכולים למצוא בקרקעית את הקריצה שתזכיר: הנה המקום שממנו אפשר לבעוט הכי חזק למעלה. בתקופה שבה איבדנו כל כך הרבה, גם למדנו להשיל מעלינו את המיותר. להבחין בין הבעיות האמיתיות והבעיות הדימיוניות שסחבנו. כשהכל משתנה ברגע, אנחנו מבי...

״העצמי הוא סיפור שנכתב שוב שוב״  הפסיכולוג האמריקאי ג׳רום ברונר - כמה זמן יעבור מהרגע שתחליט שאתה רוצה ללכת לטיפול ועד לרגע שתתחיל? איך בכלל מתחילים לחפש? מה, פשוט מחפשים בגוגל את האדם שהולך להכיר את המחשבות הכי קשות שלך, את החוויות הכי רגישות? איך בתוך כל שפע שיטות הטיפול, המטפלים אפשר לדעת על מי לסמוך ומי באמת יתאים לך? בפרק הזה ב״חושבים טוב״ עושים סדר בעולם הטיפול; יחד צללנו, ד״ר איתי אדרס ואני...

כשאנחנו מדמיינים ״משא ומתן״; אנחנו מדמיינים חליפות ועניבות, חוזים או מתווכים. אבל סיכוי טוב שכבר ניהלת היום משא ומתן גם בפיג׳מה, מהמיטה שלך בבית. כל חיינו הם רצף של משאים ומתנים: דיונים על שכר, החוזה החדש לדירה, הדיון על רעיון הבא שנפתח בעבודה, כמות המשימות שאקח על עצמי. אבל גם: להציע לו לצאת לדייט, לשכנע את בן הזוג לבקר שוב אצל ההורים, לפתוח לדיון את השאלה: ״האם אנחנו שוכבים מספיק״. וגם: לדבר אל...

״לאן שאתה לא הולך, אתה שם״ - ג׳ון קבט זין לא משנה מתי, איך ולאן תפנו, אתם תבואו איתכם גם. לא משנה מי יכנס ויצא מחייכם, אתם תמיד תישארו. אז איך זה שאנחנו כל כך אוהבים לאהוב אחרים אבל כל כך שוכחים לאהוב אותנו?  במחקר מזהים אמונה מאוד נפוצה שאנחנו מחזיקים: אני צריך להיות קשוח, אני צריכה לבקר את עצמי כדי להצליח. אם אני אהיה טובה אלי, אני לא אעשה דבר״.  מוכר? אבל במחקר גם מתגלה שדווקא אלו שיש להם יותר...

״אבל זה האופן שבו אנחנו אוהבים את מי שמת״  ואם זו אהבה, מדוע אנחנו מתייחסים אליה כבעיה? האמת היא, שכמה שנאהב יותר בימי חיינו, כנראה שגם נתאבל יותר. אנחנו לא מתאבלים על מי שאנחנו לא אוהבים. הלידה, החיים והמוות הן חוויות משותפות לכל אחד מאיתנו, אין אדם שהמוות לא דופק לו בדלת. אין. לפעמים מוקדם מדי, לפעמים בשיבה טובה. לפעמים ללא כל הסבר. אז איך זה שדווקא בתוך חוויה כל כך אוניברסלית, אנחנו מגלים כל כך...

״אלו המנסים להרכיב את חייהם חזרה, בדיוק בצורה בה היו לפני כן, נשארים סדוקים ופגיעים. אבל אלו שמקבלים את השיברון ובונים את עצמם מחדש הופכים לחסינים יותר ולפתוחים יותר לחוות את החיים בדרכים חדשות״ ככה מתאר הפרופסור והסופר סטפן ג׳וזף מהי צמיחה פוסט טראומטית.  צמיחה פוסט טראומטית מתארת מצב אחרי טראומה, שבו לא רק ״חזרנו למי שהיינו״, אלא צמחנו. משהו בחיים השתנה באופן חיובי עם הזמן. בפרק מיוחד ומושקע צלל...

המילה משבר, מספר ד״ר טל בן שחר, מכילה את המילה שבר; משהו בנו נשבר.  אבל באופן היסטורי יש עוד משמעות למילה משבר; ״משבר״ הוא המושב שעליו יושבת היולדת בעת לידה. בזמן יצירה של חיים חדשים.   בשיחה לכל מי שנמצא כרגע בעורף, ועוד יותר - לכל מי שהאהובים שלו נמצאים בחזית, ישבנו יחד על המשבר. על השבירה. על הלידה. מה עושים עם הדאגות בלילות? אבל גם, איך מוצאים תקווה בתוך משבר? למה הדרך לפתרון של רגש עוברת דרכו...

אמא, איך נראה מחבל? למה הרגו אותם, הם לא עשו כלום? אבא, למה אלוהים עושה שיהיו אנשים רעים? איפה צבא גרה? יכולים לחטוף גם אותי? בימים של מלחמה אנחנו פוגשים גם צבא של הורים: רק לשמור על הילדים. רק לשמור על הילדים. תנו לגדול בשקט. רק תנו להם שוב לזעום על דברים כמו זמן מסך. רק תנו להם לדאוג ממי מקבל ראשון את הפנקייק. לייבב בעצב על כדור שהתנפצ׳ר.  רק לשמור עליהם ילדים, עם דאגות של ילדים, שיגדלו עם אהבה...

ביום אחד נשמטה לנו תחושת המוגנות.  ביום אחד איבדנו כמות בלתי נתפסת של אנשים. ביום אחד נחשפנו לסיפורי זוועות שלא ניתן להכיל, לתמונות שלא עוזבות את הראש. ומאז, ועד זמן שאינו ידוע, אנחנו עדיין בתוך אירוע שלא נגמר. כל יום מרגיש כמו שנה, ואנחנו עושים את הכי טוב שאנחנו יכולים לשמור על שפיות, להחזיר את תחושת המוגנות, למצוא את התקווה ולשמור על המדינה שלנו. ד״ר רוני ברגר התגייס במהרה לפרק למרות נוכחותו 24/...

״כולנו רקמה אנושית אחת, ואם אחד מאיתנו הולך מעמנו, משהו מת בנו, ומשהו, נשאר איתו״.  בימים האחרונים המדינה מדממת. לא חשבתי שאי פעם אכתוב משפט כזה, אבל יש סיכוי גבוה שאתם מכירים מישהו שנרצח, נחטף, נפצע או שרד תופת שקשה לדמיין אפילו בסיוטים הגדולים ביותר. זה לא יאמן. המצב תפס אותי ואת משפחתי בצד השני של העולם, ואת הפרק הזה הקלטתי מהר וללא הכנה וללא ציוד, במטרה לנסות לעזור אפילו במעט בימים האלה. דיברת...

אי אפשר לטבול בתוך אותו הנהר פעמיים.  אתה כבר לא אותו אתה, והמים - אינם אותם המים.  הכל משתנה ללא הרף. לא משנה כמה חזק תנסה להיאחז במשהו, הוא ישתנה לנגד עיניך, אולי ילקח ממך. הכל נושר מבין האצבעות, רגעים של שמחה, של יצירה, של פליאה, והתרוממות רוח. קטע מתוך ספרו של חיים שפירא - רשימות על אמנות החיים. בשיחה פתוחה, צללנו יחד ד״ר חיים שפירא ואני (סוף סוף עוד פרק עם חיים שפירא!) אל אמנות החיים, כן אמנו...

לא ברור מתי בדיוק זה יקרה; אבל נראה שאנחנו סף רגע היסטורי שבו האינטליגנציה המלאכותית תצבור כל כך הרבה ידע, עד שהיכולות והמחשבות שלנו יהפכו לחיוורות לעומת הדברים שהיא תדע לעשות, לחשוב, ואולי אפילו להרגיש.  זה מעורר פחד וגם תקווה. התקווה לחסוך זמן, לשפר ביצועים, לקבל תשובות מיידיות לשאלות קשות, לפתור בעיות שהאנושות עוד לא פתרה. והפחד מהלא נודע: מה עשוי לקרות כשמכונה מקבלת כזה כוח עצום? מה זה יעשה למ...

אם תקשיבו לפרק הזה, יש סיכוי שתצילו חיים. כן, נציל חיים.  מה אם היית יודעת שחברה או חבר שלך נמצאים במערכת יחסים אלימה? יש סיכוי שיש לך חברה כזאת, ואת אפילו לא מעלה את זה על דעתך. ומסתבר שאולי אפילו היא - לא מעלה על דעתה. על פי הערכות הרווחה 400 אלף (!) נשים בישראל חיות תחת אלימות, מתוכן רק 10,000 בטיפול של הרווחה.  אבל כשבוחנים את התופעה המזעזעת של רצח נשים, מגלים שברוב המקרים, לא הייתה שום אלימות...

הרבה זמן מהיום שלנו אנחנו מעבירים כחלק מקבוצה: בעבודה או בארגון שאנחנו חברים בו. כנראה שנשאר במקום הזה יותר שעות מבכל מקום אחר. ועדין איכשהו, אנחנו מצפים מעצמנו להשאיר את החלק האנושי שבנו מחוץ לדלת של המשרד. אנחנו נשאף להיות חדים ומרוכזים. נדאג להתלבש ולהתאפר כדי להיות בגרסה הכי מסודרת שלנו. ובכל זאת, נמשיך לקוות שכל מה שהופך אותנו לאנושיים, לא יהיה חלק מאיתנו כשאנחנו נכנסים למשרד. שנהיה מסוגלים ל...

מתי בפעם האחרונה פיטרתם חבר? מי החברה הטובה שהכרת השנה? למי תתקשרו כשתצטרכו עצה מקצועית? מי האנשים שמזכירים לך כמה אנחנו שונים ומגוונים זה מזו - לומדים וחושבים אחרת? השאלות האלו סובבות רעיון גדול יותר, ומבקשות מאיתנו - להתבונן לעומק על מערכות היחסים שלנו ולתת להן חשיבות. מתי בפעם האחרונה עצרתם וחשבתם על היחסים עם האנשים בחיים שלכם? לא רק מערכות היחסים הקרובות. גם הרחוקות. גם המקצועיות.  אולי הגיע...

"מי שמאמין לא מפחד" כתב יוסי גיספן.  אם אתם מאמינים שיש גן עדן, המוות מפחיד פחות.  אם אתם מאמינים שהכל יסתדר, המשבר - פחות משבר.  אם אתם מאמינים לאנשים, אתם מרגישים בטוחים יותר ועטופים יותר.  כשאנחנו נותנים אמון, בעצמנו, באחרים או בעולם, החיים רגועים יותר, אנחנו רצים חופשי על המגרש. ובדיוק בגלל זה, כשהאמון נשבר, הקרקע נשמטת לנו מתחת לרגליים. הפחד, הספק והחשד תופסים כל חלקה פנויה. קשה להאמין שנוכל...

כשסבא שלך סיים את התיכון, הוא אולי נכנס לסניף בנק ויצא ממנו 50 שנה אחר כך עם פנסיה ותפקיד יותר בכיר. ומה קורה היום? כל יום נולדים לנו מתחת לאף 10 תפקידים חדשים ו-10 אחרים נשכחים בצד. הרשתות החברתיות, הקורונה, הטכנולוגיה (היוש בינה המלאכותית) הפכו את שוק העבודה לזירה סוערת, ואת החיים בכלל, ליצור לא צפוי. אז שוק העבודה משתנה. וגם אנחנו, כעובדים בו, משתנים.  בפרק נוסף צללנו יחד, ליאור פרנקל ואני, הפע...

מה אני רוצה? לפעמים אנחנו פשוט לא יודעים; מסתבכים עם שאלות כמו - ״האם אני באמת רוצה את זה? או שאולי אני רק רוצה לרצות״? או: ״זה מה שאני רוצה או שאמא שלי רוצה?״. בטבע, כשיש שני כוחות שפועלים בניגוד זה לזה, נוצרת שחיקה. הרוח מפוררת את האדמה. המים שוחקים את הסלע. כשבני האדם פועלים בניגוד לרצון שלהם, גם הם נשחקים. שוחק לעבוד כרואה חשבון כשאתה בכלל רצית להיות מוזיקאי. שוחק להיות נשואה לגבר, כשאת בכלל נ...

לא נעים בכלל, אבל בלי ביקורת, לא נצמח.  בין אם נמשיך לכעוס, לברוח או להתעלם מביקורת, היא עדיין תגיע: לעולם יש דעה על העבודה, ההורות, היצירה והפסטה עגבניות שלנו. אבל מה לעשות שהאגו שלנו לא אוהב שמבקרים אותו?  באיחוד מטורף, נפגשנו לחושבים טוב עם פופקורן! נפגשנו ליאור פרנקל, ואני, יהודית כץ לשיחה צפופה על ביקורת. שיתפנו בסיפורים אישיים על ביקורות שהעליבו אותנו, הקטינו אותנו, או עצבנו אותנו. וגם על בי...

הילדים שלך.  מה הם יספרו עליך עוד 50 שנה? באילו מילים יבחרו כשיכתבו עליך הספד? אני יודעת איזו אמא הייתי רוצה להיות. יש לי בראש את הזיכרונות שהייתי רוצה שיחזיקו על הילדות שלהם. בכל בוקר מחדש אני מלאת מוטיבציה לפצח את האתגרים הקטנים והגדולים של ההורות. הפנטזיה ברורה. אבל המציאות. אלוהים. המציאות נוטה להתנגש במיכל בסבלנות שלנו. להיכנס בין כל הכדורים שאנחנו מחזיקים באוויר. להציף את כל הצרכים והצעקות ש...

״עיניים פוחדות, ידיים עושות״  ״זה המשפט של סבא״, חוזר איתי אנגל, כשאני שואלת אותו איך הוא מביא את עצמו אל המקומות הכי מסוכנים בעולם. איך הוא מתמודד עם הפחד? איתי אנגל, בחר להקדיש את עצמו למה שהוא מכנה ״עיתונאות שפויה״, והכוונה היא: להיות נוכח ממש במקום שבו ההיסטוריה מתרחשת. אז למען השפיות, הוא נכנס עם חיילים ללבנון, עמד לצד הכורדים במלחמה מול דאעש, היה עד למחזה המטורף של פצצות הזרחן באוקראינה, ועו...

יותר בריאים מאי פעם. יותר עשירים מאי פעם. בטוחים מאי פעם. החיים שלנו יותר קלים.  מאי פעם. כמעט בכל מדד אובייקטיבי, החיים שלנו רק נהיים טובים יותר ויותר. אז איך זה יכול להיות שאנחנו לא מאושרים יותר מאי פעם? (יש שיטענו - יותר מדוכאים מאי פעם). מה קורה לנו? ברוכים הבאים לספיישל חגיגות ה-6 שנים לפודקאסט. פגשתי את ד״ר מיכה גודמן לפרק לייב, הפרק הזה הוא חלק מאירוע לייב שבו אתם, המאזינים, נכנסתם לתוך הפו...

מהי תפיסת המוות שלי? מה מקורות ההשראה שלי? איך אני מדייקת תכנים לפודקאסט?  איך אני מתמודדת עם קושי? מה העצה הכי גרועה שנתתי במסגרת התפקיד? מה הייתי עושה אם לא הייתי עושה את הפודקאסט? האם אני ביישנית? איך מצאתי אומץ לדבר מול אנשים?  מה שונה בחינוך שאני מעניקה לילדי?  ברוכים הבאים וברוכות הבאות לפרק שאלות ותשובות אישיות. שאלות עלי, על הפודקאסט, על קשיים, אנשים שיצא לי לעזור להם לאורך השנים. הפרק מגי...

מה יקרה אם פשוט נדבר תכל'ס? ניסיתם פעם? בלי ללכת סחור סחור… לגשת ישר לנקודה. כמה פעמים קורה לנו שאנחנו מסתבכים, שוקלים מילים, נשארים עמומים ובסוף הכל מתדרדר לאי הבנה אחת גדולה? בטווח הקצר, יותר קל להתחמק, להימנע מאכזבה, לוותר - כי להגיד את הדברים כמו שהם זו לפעמים הבחירה הקשה. בטווח הארוך: 'בחירות קשות, חיים קלים. בחירות קלות, חיים קשים'.    בחגיגות יום הולדת 6 לפודקאסט, בשיחה חיה מול קהל, פגשתי א...

מתי בפעם האחרונה הרגשת שהכל גרוע?  שאת כישלון.  אשם בהכל.  לבד.  והכל כל כךךךךךך מעצבןןןן! ולא משנה כמה אנחנו חושבים שאולי אין לנו באמת בעיות אמיתיות, שהשמש זורחת, שמישהו אוהב אותנו שם, עדיין - הכל פשוט שחור.   רובינו נחווה לפחות אפיזודה אחת דיכאונית בחיינו. כולנו נחווה עצב. זה חלק מהחבילה הזאת שנקראת לחיות. אבל איך מתמודדים עם המפלצת השחורה הזאת שיודעת למשוך למטה ולסגור אחריה את התריס? איך עוזרים...