חסידים שותים מזה | נגיעות חסידיות עם רה"י הרב חיים וולפסון

עולם הנדר מציג בתוכו את השאיפה לתביעת גדלות. ר' ישראל בוחן היכן השאיפה הזו נכונה והיכן היא חוסמת ומקטינה.

ר' ישראל מבאר שהצדיק לא צריך לקנא לשם השם, אלא לכבודם וכאבם של ישראל. בדרך זו הוא מפרש את מעלתו של פנחס ואת פרשת קנאתו. דבריו מכוונים אותנו לדרך בה עלינו ללכת כשאנו מבקשים לתקן ולפעול לקידוש שם שמים. ...

כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, שני פירושים של ר' ישראל לדברי בלעם מבטאים את הקשר המיוחד שבין התורה, ישראל והקדוש ברוך הוא. מתוך הפירושים עולה הדרך בה מתחדשת התורה והקללה הופכת לברכה. ...

כשמת אהרן נסתלקו ענני כבוד. ר' ישראל מסביר שהעננים הם ההבל שעולה מישראל, והכבוד הוא ביכולת שלנו לעמוד יחד וליצור ענן משותף של אהבה ואחווה הדדית....

ה' אומר למשה הבדלו מתוך העדה הרעה הזאת, ר' ישראל שומע כאן ביקורת על כל עם ישראל בגלל קרח. כשאדם אחד במחלוקת זה תמיד עם שותפים וממילא כולם אשמים. משה רבינו מלמד סנגוריה על עם ישראל ומגדיר את גבולות המחלוקת. ...

בשיחה בין ר' צבי משרת (מרימנוב) לר' ישראל מרוז'ין הם דנים בסכנה שיש בעליה למדרגות רוחניות גבוהות. את המשל שהם מביאים הם ממחישים דרך פרשת המרגלים אותה הם מפרשים כניסיון לעלות למדרגה גבוהה שמוביל לאבוד שיווי משקל רוחני. ההבדל הרוחני שבין שני הצדיקים, מוביל לשתי פרשנויות שונות למשל. ...

ר' ישראל עונה לחסידים שלא מצליחים להגיע אליו מתוך פרשת פסח שני. מתוך הדברים עולה השאלה מה גורם לנו להצליח במשימות רוחניות, ומה באמת חשוב שמירה על קשר נפשי ורוחני. ...

סיפור על חג השבועות אצל ר' ישראל בו הוא לא מדבר, מביא לידי ביטוי תפיסה עמוקה על משמעותה של תורה ועל הקשר שבין התורה לעם ישראל. ...

הציווי למנות את בני ישראל בא באופן שמיחס אותם אל השורש, שאו את ראש, ר' ישראל רואה בזה את הרצון לקרב את כל המציאות אל השורש, גם זו התחתונה. אולם דווקא בזה מעלת האדם מישראל שחצובה בכסא הכבוד. הדברים קשורים גם ליום ירושלים, בו מתגלה הנקודה המאחדת בינינו ובין עולמנו לירושלים של מעלה.

את הפסוק: "אם בחקותי תלכו" קורא ר' ישראל כקריאה רוחנית לאדם לסלול דרך פרטית בעבודת השם. אולם דרך כזו יכולה לצמוח רק מתוך הליכה בדרכים המקובלות ולא מתוך התנגדות להם. הברכה שמגיעה מעבודה רוחנית כזו פוגשת את דבר השם גם בעולם הגשמי. מתוך הדרשה עולים קוים שמסבירים את הנהגתו של ר' ישראל ועבודתו הרוחנית.

מתוך התבוננות ביחסו של רשב"י ליהודה בן גרים, מלמד ר' ישראל על הדרך לתקן את הרע, לא בעימות איתו אלא מתוך התבוננות פנימית ותיקון עצמי, כשההבנה היא שמשהו בתוכנו הוא שמעורר את ההתנגדות אלינו.

ר' ישראל מלמד אותנו במשל על כך שגילוי השכינה בישראל מתרחש דרך האהבה שאנו מגלים זה לזה. הקשבה למשל מגלה שהאהבה מתרחשת במקום בו יש מסירות נפש על עם ישראל. הבשורה הגדולה של עם ישראל לאנושות היא האהבה בין איש לרעהו, וזו גם קדושת ארץ ישראל. דברים מרטיטים ששופכים אור על ימי ספירת העומר, בימים ההם בזמן הזה.

משל של ר' ישראל על ארץ ישראל, מובא בכמה אופנים שממחישים את היכולת לעורר את הקדושה שבה על ידינו. מתוך הדברים עולים הבטים שונים של יום העצמאות הבא עלינו לטובה. ...

אחד היסודות שנבנים בגאולת מצרים הוא האמונה בה'. אולם בעוד שאמונה נתפסת בד"כ כיכולת להשען על הדבר היציב והקבוע, ר' ישראל רואה בה את הכח להתחדש ולהבין שהמפגש עם הקב"ה מזמן אפשרויות אין סופיות של שינוי. המלכודת - היצר הרע כלשונו, של המאמין היא דווקא במחשבה שהוא פענח את הדרך שבה מוביל ה' את עולמו. הגאולה היא ביכולת להבין שלמרות מה שראינו, לא הבנו, ויש לה' עוד הפתעות רבות ואין סופיות לדרך בה הוא מתגלה....

אין חסיד שוטה בפסח? מקרה בו אחד מהמסובין בליל הסדר החמיר באופן שגרם בושה לשמש, מביא את ר' ישראל להתיחס לענין החומרות שאנו נוהגים בהם בפסח ובכלל.

הקרבנות מלמדים אותנו שיש דרך של התקרבות לה' על ידי שאנחנו מוותרים בשביל הקרבה על דברים יקרים לנו. ר' ישראל בוחן את הדרך שדורשת מהאדם לסגף את עצמו בעבודת השם ומצביע על כך שעיקרו של הקרבן הוא בהתקרבות עם כל חלקי החיים.

הקדמת שבת למלאכת המשכן מלמדת את ר' ישראל דווקא על המכנה המשותף בין שניהם. יכול אדם להפוך את כל מעשיו לקדושה ואז אין הבדל בין חול לשבת. אולם איך ניתן לעשות זאת? דווקא על ידי היכולת להבין שזה נעשה מתוך הכלל, מי שמבקש לקדש הכל צריך למסור עצמו לכלל ישראל ולהיות מחובר לכל אחד ואחד. כך נבנית גם הקדושה הפנימית בליבו.

סיפור על ר' ישראל שפוגש את חסידיו שותים יי"ש, מסתיים בדרשה חסידית על נגיעות בעבודת השם. סיפור נוסף סביב אותה דרשה מדגים את ההבדל בין דרכו של האדמו"ר הזקן לדרכו של ר' ישראל. מתוך הדברים עולה גם קריאה על מתן תורה וחטא העגל.

במגילת אסתר עם ישראל נאלץ להתמודד עם גזירה, דין ויסורים. בדברים עמוקים מבאר ר' ישראל את הדרך והצמיחה שאנו צומחים מיסורים. השם מביא על הצדיק ייסורים כדי להחכים אותו, לשכלל את עולמו וליצור אותו כמי שמסוגל לרפא נפשות שבורות. אולם למרות כל מה שעובר הצדיק, הוא מגלה שאין בכוחו לסייע. הרגע הזה הוא המטרה של תהליך בו עלינו למסור הכל לקב"ה.

רבי ישראל האריך בסיפורי צדיקים והתפילה התאחרה, הוא מסביר את הנהגתו כך שסיפורי צדיקים הם כמו תפילה, ומקבילים להלול של השם. מקור לזה הוא רומז בפרשתנו, מקבילות הלולאות, מקבילים ההלולים. מתוך הדברים עולה הדרך המיוחדת של חסידות רוז'ין שרואה בכל אדם הופעה אלוקית ודרך חיבור בין אנשים את בחיבור להשם יתברך. פרק שמוקדש לאהובנו, בן הישיבה, האברך החייל זיו חן הי"ד שמסר נפשו על הגנת עם ישראל והיה מחוב...

רבי חיים מצאנז נשאל מדוע הוא נוסע לרבי ישראל מרוז'ין, בתשובתו הוא מלמד על הקשר שבין מסירות נפש להשראת שכינה. האהלי יעקב מגלה לזה רמז בפרשה שממנו לומדים גם על קבלת התורה, משה נגש אל השם והזקנים לא, בגלל שלא היו בעלי מסירות נפש על עם ישראל. מכאן אנו לומדים על הערך הגדול גם לזמננו, לחבר לימוד תורה למסירות נפש על עם ישראל.

השם אומר למשה, הנה אנכי בא אליך בעב הענן... וגם בך יאמינו לעולם. ר' ישראל מדייק שהעובדה שהשם מתגלה בענן היא בשביל שמירת הקשר בין המדרגות הגבוהות לנמוכות. החשש שההתגלות האלוקית תביא לניתוק מהקשיים בחיים, דורשת גילוי בענן ומחיצה, כך אנו נדרשים למצוא את הקשר לקב"ה גם מתוך ההסתר. ר' לייבלה איגר שיום פטירתו חל השבוע, מוסיף שלכן אנו מסיימים את מתן תורה דווקא בפסוקים שמצביעים על המרחק בינינו להשם.

משה רבינו צועק אל השם למרות שהתכנית האלוקית ברורה לו. ר' ישראל לומד מכאן שאין סתירה בין ביטחון בהשם לזעקה על כאבם של ישראל. אמירה זו הופכת לכלל מנהיגותי דרך מעשה שאול בעמלק, חשבונות רוחניים לא יכולים לבטל את השותפות בכאבם של ישראל

סיפור על שיחה בין ר' ישראל לשוחט שלא מכניס אורחים, מתפתח למבט מעמיק על הקשר הזוגי ועל היכולת של האדם לתת מקום לאחרים. מתוך כך מתפרשים הפסוקים על סגולת ישראל ביציאת מצרים, כיכולת לתת מקום לכל אחד, ולהבין את מעלתו ומתוך כך להיות מלא ברחמים. המבט דרך הסיפור מאיר גם את הופעת ה' ביציאת מצרים באור חדש ומלא רחמים.

משה רבינו זועק את זעקתו בסוף פרשת שמות, למה הרעות לעם הזה, למה זה שלחתני. ר ישראל מסביר שצדיק ממתיק את הדינים, כשיש צרה לישראל הוא מבקש מהשם שהיסורים יבואו עליו ובכך הוא יתקן אותם. האחריות של מנהיג היא בכך שהוא רואה את עצמו אחראי לצרת הציבור ומוכן לסבול בשבילם. זעקתו של משה היא שהוא רואה שהסבל שלו לא עוזר. עמידה נכונה מול השם מעזה להביע את הכאב ולשלם על זה מחיר. אולם דוקא הנכונות הזו למען עם ישראל...