אימפריית אמהות בצמיחה

בפרק של היום אירחתי את מייקל (מיכו) שמעבר להיותו הבן זוג שלי הוא גם יועץ חריף ומנטור לבעלי עסקים בתחומים שונים. יחד דנו בקשר בין התסכול היום יומי שלנו על בית מבולגן, תזונה לא מאוזנת והעדר פעילות ספורטיבית לבין ההרגלים שסחבנו ״מהחיים הישנים״? שינויים גדולים קורים לכולנו בשלב כזה או אחר, הורות/ עבודה חדשה/ מעבר דירה או שינוי באורח חיים - אבל האם שמתן לב פעם שלתוך השינוי הגדול הזה הבאתן איתכן את ההרג...

להגיע לקצה גבול היכולת זאת בעיה אמיתית של אמהות. יותר מידי פעם אנחנו מוצאות את עצמנו מסיימות את היום עם הלשון בחוץ ועומדות רגע מקריסת מערכות. אבל אולי זאת לא גזירה? ואולי אפשר למצוא פתרונות? 4 דרכים שונות לחזור לעצמנו.

הכי קל לוותר. תירוצים יש מיליון וסיבות ללמה לא בכלל יש בלי סוף. אבל מה אנחנו מפסידות מזה חשבתן פעם? ומה אפשר לעשות כדי לא להרים ידיים? ממש לא מזמן גיליתי בעצמי והיום אני חולקת את זה איתכן. איך יוצאים מהמבוי הסתום שהכנסנו את עצמנו אליו מבלי למות מיסורי מצפון.

יותר מידי פעמים אנחנו נשארות איפה שלא טוב לנו. מערכות יחסים, עבודות, סיטואציות שונות - אבל למה? מה גורם לנו להישאר למרות שאנחנו יודעות עמוק בפנים שזאת טעות? ואיך אפשר להתשחרר מהדפוס הזה בכלל? ומה האלטרנטיבה? 

רק המחשבה על זה העירה את המפלצת שבי. שאני אקבל את העובדה שהתפקיד שלי הוא להיות אמא. מה עם כל התוכניות הגדולות שלי? מה עם היעדים והמטרות והחלומות על להיות מישהי שהעולם זוכר? פתאום יצא לי להכנס לרעיון הזה קצת יותר לעומק ולחקור את העובדה שאולי תפקיד האמהות הוא זה שיוביל אותי לכל השאר.

מה חלוקת התפקידים בבית שלך? מי האחראי האמיתי על הילדים וכמה זה מעצבן אותך שהוא אומר ״אני עוזר לך כשצריך?״ לא יודעת מה אני חושבת על השיחה שהתנהלה כאן, עוד לא גיבשתי את דעתי לחלוטין, אבל בפרק הזה תשמעי איך זה מתנהל אצלי בבית. למה זה מתסכל אותי ואיך זה נשמע מהצד שלו. ואולי , רק אולי יש אמת בדברים שהוא אומר וכדאי לי לחשוב לעומק על המסקנות. טיפול זוגי בסימן ״חלוקת תפקידים״ - ברוכה הבאה לבית שלי. 

הבוקר הנחתי מאחורי משבר מתמשך של כמה ימים. החלטתי שדי, אני לא צריכה יותר את הכובד שזה משאיר עלי והמשכתי הלאה. ואפשר לדבר בלי סוף על ההשלכות של אנרגיות משבר, על הצורה שבה זה משפייע על הזוגיות והאם הבן זוג שלי צריך לספוג את האש או שכדאי להירשם לאיגרוף תילאנדי בהקדם - אבל בשורה התחתונה איך מצליחים לשחרר והלמשיך הלאה? ולמה זה כל כך חשוב

לאמהות יש צדדים רבים. חלקם טובים וחלקם מתישים עד דמעות. יותר מידי פעמים אנחנו מסיימות עם הלשון בחוץ ומרגישות שלא נותר בנו דבר נוסף לתת. אבל היום אני שואלת אתכן שאלה אחת פשוטה. האומנם? באמת לא נשאר בכן כלום בכלל? כי אני גיליתי את הדרך המהירה להתמלא בכוחות ואתן מאוד תתפלאו לשמוע מה היא.

פעם יכולתי להוציא לפועל פרוייקטים גדולים ברגע, היום עם אדם זה בלתי אפשרי. אבל במקום להתבאס מזה גיליתי שאפשר אחרת.

אדם בן חצי שנה ואני מאכילה אותו במלפפונים חתוכים לרבעים, בגמבות, בחביתות ובסנדויצ׳ים. יש שיגידו משוגעת ויש שישאלו איך זה אפשרי? זה אפשרי בזכות שיטת האכלת תינוקות מבוססת מציאות שנקראת בייבילד. התינוק מוביל. מה זה אומר? למה לעשות את זה ואיך זה עובד בפועל? בפרק הזה מתארחת אישה יקרה שהיא גם מקצוענית מלאה בידע! אופיר מליחי מדריכת הורים שתספר לכןמכל מה שצריך לדעת על שיטת הבייבילד. איך מוצאים את אופיר? h...

אני רגילה להתעצבן כשדברים לא קורים מיד כשאני רוצה. אבל יהודה מהמקסטוק לימד אותי שיעור על תזמון שהייתי חייבת לקבל. אז אם את לחוצה שמשהו לא מגיע מהר כמו שאת רוצה תשמעי את השיעור מיהודה ותשחררי במהרה.

אפס אנד דאונס הם מחלת המילניום. נורא קל ליפול למצבי רוח, לחוסר איזון נפשי ופיזי בכל תחומי החיים. בעבודה, בזוגיות, עם הילדים או עם זאת שמדברת מתוכנו. אז איך מתמודדים עם זה? ומה קורה כשלא?

תחשבו שהייתן מקבלות שעה נוספת ביום שמוקדשת אך ורק לנתינה. מה הייתן עושות בה? והאם הייתן לוקחות אותה או לא? נתינה היא מקור השפע בעולם, אבל האם בכל מחיר? והאם זה מחייב אותנו לעשות את זה גם כשלא בא?

ביום שישי האחרון מיכו התעצבן עליי. אדם היה כלול בחגיגה הזאת, הרבה יוגורט היה שם וטונה מפוזרת על הריצפה. ומתוך העצבים שלו באה מפלצת העצבים שלי שגרמה לי לאבד כמה שעות טובות בייאוש ותסכול ומרמור. אבל למה? למה אני לא יכולה לקבל ביקורת בלי לאבד עשתונות?

שיחות סלון אל תוך הלילה זה התחביב שלנו. הפעם זאת שיחה של אורי ושלי ואחרי הרבה שיכנועים גם מיכו הצטרף. אחרי הרבה כיווני אוויר בסוף סיימנו בדיון על השאלה איך מגדירים חופש? ומה הדרך הטובה והאפקטיבית להגיע אליו?

מסרים מהיקום, את יודעת לקבל? את יודעת לזהות? במה הם יכולים לעזור לך והאם כולם מקבלים אותם? בפרק הזה אנחנו מדברות על הסימנים שנמצאים מול העיניים שלנו ועל הדרכים לראות אותם.

בסוף הדייט השבועי נשכבנו על הספה והתחלנו לדבר, מתישהו התחלתי להקליט ויצא מזה פרק. אותנטי, חשוף ופשוט.

יש לנו נטייה להיאחז באנשים שממלאים בנו איזה ריק. ואחת לכמה זמן אנחנו נתקלות בכאלה שמעוורים אותנו לחלוטין בעזרת הקסם שלהם. אבל לאינטואיציה יש תפקיד חשוב בנשמה ואם היא מתחילה לדבר אז כדאי שתתחילי להקשיב.

30 דק של צרחות במכונית יכולות להוציא בן אדם מהכלים. הן גם הוציאו. אבל פעם ועוד פעם בסוף הולידו שיעור חשוב. איך שיחה מלב אל לב עם תינוק בן חצי שנה יכולה להאיר בי עולם?

מידי פעם עולה בי צורך פשוט לפרוק. לספר את שעל הלב ואת התובנות שמגיעות עם זה. בשישי הזה חוויתי Moment מיוחד ובפרק הזה תגלו למה.

סיפור פשוט של יום יום, על מציאת האומץ. על הדרך לאהבה עצמית ועל הרגשה טובה בלב ובנפש.

מטרת העל זה אחד המונחים המתסכלים ביותר עלי אדמות. מה זה אומר? איך זה נראה? איך אני יודעת שזאת מטרת כל המטרות?? אז במקום לנסות ולנסח משפט שלא אומר כלום ולחשוב שזה המטרה הגדולה שלי בחיים עשיתי תרגיל מעניין. שפתח לי את הראש ברמה שפתאום השאלה הזאת ״מהי מטרת העל״ נהייתה לי מאוד ברורה. רוצה גם?

קשה לסיים את היום בלי לגלול שעות בסושיאל מדיה, בלי להרגיש תחושת בזבוז וחוסר סיפוק בעולם המהיר הזה שאנחנו חיות בו. מצד אחד מחפשות משמעות מצד שני נבלעות לרילס ולסטורי. אז מצאתי פתרון, ככה אנחנו הולכות להרגיש טוב יותר עם עצמנו בסוף היום.

את הפחד מכשלון כולנו מכירות. אבל מי ידעה שלהצליח זה מפחיד הרבה יותר? איך לזהות את הפחד הזה ומה לעשות איתו?

אם את מודעת לזה ואם לא - כל החיים שלך כמו שאת מכירה אותם היופ מונעים מתוך הערכים שלך. ולמרות שזה ככה הרבה מאיתנו בכלל לא יודעות מה הם. אז בפרק הפרקטי הזה אני מסבירה איך הם משפיעים עלינו מסבירה ואיך בדיוק לגלות מה הם.