אימפריית אמהות בצמיחה

יש נטייה לחשוב שטוב לפתור בעיות כשהכל טרי וחם וכואב ונכון שלפעמים זה פתרון חכם. אבל אם את מרגישה שהסערה שנכנסת אליה היא גדולה וחזקה מידי את כנראה צריכה זמן של שקט. מנותק מהכל ומכולם שמאפשר לך להיות עם המחשבות שלך ועם הדמעות שלך ועם היופי של הבריאה. איך עושים את זה? ומה יכול לצאת מזה בכלל?

כל דבר שעשית אי פעם יכול היה להיות יותר טוב. כל שיחה שקיימת יכלה הייתה להיות יותר מדוייקת ולהעביר את המסר שלך בצורה טובה ומשכנעת יותר. אבל אם כל פעם תהיי מרוכזת במה יכולת להגיד או לעשות אחרת את אף פעם לא תהיי שלמה ורגועה עם היצירות שלך, עם האמירות שלך ועם מה שאת מביאה לעולם. פרפקציוניזם במיטבו פוגש בנו בכל מיני נקודות בחיים. אבל היומיומיות שבהן הן הכי מתסכלות. איך משתחררים מזה? ולמה זה באמת חשוב?

 יש הרבה אומנים שאני אוהבת. מלא סגנונות מוזיקה שונים שאליהם אני מתחברת. אבל רק איש אחד שלא יכול להיות באותה שורה עם אף אחד אחר. חנן בן ארי מחביא מסרים בהופעות שלו, הוא מלמד אותנו שיעורים חשובים על העולם הזה ואם נהיה קשובים נוכל לצמוח ולהתרחב תוך כדי שנרקוד ונשתגע על הדשא.  בפרק הזה תקבלו ליקוט ודיוק של 3 מהשיעורים המדהימים שהוא העביר לנו בהופעה האחרונה.

מחשבה מייצרת מציאות זאאת מנטרה נהדרת. אבל אולי גם אתן שמתן לב שהרבה מאוד פעמים היא לא הולידה כלום חוץ מייאוש? חוץ מההרגשה שאנחנו לא עושות את זה טוב? אז איך זה קורה? הרי המנטרה הזאת לא הגיעה סתם לעולם ויש באמת אנשים שהחיים שלהם השתנו בהנף מחשבה. אז איפה הקאצ׳? מה לא מספרים לנו ומה צריך לעשות כדי להשלים את התמונה וללמוד לייצר מציאות בעזרת מחשבה?

זכרונות מתוקים יודעים להשתלט לנו על התודעה בדיוק ברגעי חולשה. כשלא טוב לי בבית, כשלא טוב לי בזוגיות, כשאני במשבר אישי בחיים שלי הזכרונות מתקקופות אחרות משתלטים על המוח ועושים עליו עבודה בניסיון לשחזר את מה שהיה פעם. אבל פעם זאת תמונה חסרה. את פשוט לא מצליחה לראות את זה כרגע. בתמונת העבר הזאת שיש לך בראש היו גם הרבה דברים שלא אהבת ורצית כבר שיחלפו. אז מה עושים עם זה?

מתוך ההשגיות וריבוי המשימות והמטלות היומיות שלנו נוצרה איזה נטייה לתנתק מהקשב לקול הפנימי. זה שמטיל ספק, זה שלעיתים עייף מידי כדי לעשות, זה שצריך להרגיש הרמוניה כדי להביא לתוצאות מצויינות. ולנתק הזה יש השפעה על כל היום שלנו. אז מה עושים? איך מתחברים?

אם בזמן האחרון את כועסת באופן קבוע, על מישהו קבוע אולי כדאי לשאול למה? כי אם את בן אדם מודע את מבינה שלא יכול להיות שהוא כל הזמן טועה ואת כל הזמן צודקת. אז מה באמת הבעיה? יש שני סוגים של כעסץ. כעס רגעי וכעס עצור. איך לומדים להבדיל בניהם ומה עושים כדי לשחרר את הכעס העצור הזה שיודע לבעור בנו ולכלות כל חלקה טובה?

פעם כאנשים לא בחרו כלום והכל היה נבחר עבורם - היה קשה פיזית לחיות פה. נישואים לא היו קורים מתוך אהבה, ועבודה לא הייתה נבחרת לפי רמת ריגוש או תשוקה או משמעות, את כל הגזרות ההורים שלנו קיבלו כעובדה מוגמרת. בעולם של היום זכינו לבחור בעצמנו. לשאול למה? ואז לחפש את התשובה הנכונה. אבל איך ייתכן שדווקא החופש כולא אותנו בפנים?

בלת״ם זה כל אירוע או גורם חיצוני שמפריע לנו בדרך להשגת המטרה או היעד. משהו בלתי צפוי, בלתי מתוכנן שיכול בקלות להוריד אותנו מהפסים ולמלא אותנו בזעם. פקקים, איחורים, ביטולים, מכונית שלא עובדת. אבל יש סיבה שהם מופיעים הבלת״מים האלה. מה היא? ואיך כדאי להתמודד איתם כשהם מופיעים?

על כל בחירה אחת שלקחתי הייתי צריכה לוותר על מאה אחרות. בכל צומת שעמדתי ולקחתי ימינה יכולה הייתה לחכות לי הפתעה טובה יותר בצד השני. אם הייתי נשארת בהודו במקום לחזור לארץ אולי הייתי מוצאת את הייעוד שלי מהר יותר והיום כבר היה לי מקצוע ביד. אבל מה היה קורה אם באמת היית לוקחת בחירות אחרות? כל המציאות שלך הייתה משתנה מקצה לקצה. זאת התופעה שנקראת אפקט הפרפר. וככה היא משפיעה גם עלייך.

המוח שלנו יצירתי וערמומי כל כך שהוא פשוט אומן בהמצאת תירוצים. הוא יודע להפוך את המשימות והמטרות החשובות ביותר שלנו לכאלה שלא דחוף לעשות עכשיו. הוא יודע לדחות את הקץ, לשכנע אותנו למה עדיף לא להתאמץ וכמה יותר כיף יהיה אם נבחר לא ליצור שינוי. אז כל מה שאנחנו צריכות לעשות כדי להערים עליו, הוא את הצעד הראשון. 

כולנו מפחדות הרבה מידי פעמים ביום. העניין הוא שאנחנו לא מודעות לזה. נדמה לנו שרק קפיצה ממטוס מפחידה אותנו או רק להתחייב על משכנתא זה מפחיד. אבל היום שלנו מלא בהחלטות שמונעות מתוך פחד. למה חשוב לזהות אותן? איך בכלל עושים את זה ומה האלטרנטיבה הקיימת בעולם? 

את כבר יודעת שזוגיות טובה נמדדת דווקא בקושי, את יודעת שאם אתם צולחים משברים זה רק מחזק אתכם יותר. את גם מבינה שקקשיים לא נעלמים - הם מתחלפים והם משתנים והם חלק בלתי נפרד מהחיים בעולם הזה. אבל איך מייצרים או מטפחים זוגיות מספיק חזקה שתצליח להתמודד עם כל מה שהחיים מנחייתים עליה? 3 משאבים מהותיים לזוגיות ארוכת טווח, עמידה בכל מצב צבירה וצמיחה מתמדת.

יש לנו נטייה לחשוב שהפסקה היא בזבוז זמן. שמאמץ מרוכז הוא זה שיביא אותנו לתוצאה הטובה ביותר ושאם נעצור אז אנחנו עלולות להחמיר את הבעיה. מאיפה זה מגיע? ולמה זה בכלל לא נכון? איך הפסקה איכותית תביא לתוצאה הטובה ביותר ולהשגת המטרה שלנו בדרך הכי מדוייקת ומהירה? ומה 4 השאלות שעוזרות לנו לצאת להפסקה מייטבית שכזאת?

הדברים הכי טובים ומשמעותיים בחיים שלך קרו מתוך איזה משבר. מתוך קושי שהיית צריכה להתמודד איתו ולא הייתה לא ברירה. ואם את מבינה את זה, אז למה לחכות לרגעים שבהם כלום לא בשליטה שלך כדי להביא את הצמיחה והשינוי? למה לא לזמן את השינויים שאת רוצה באופן יזום? לקום מוקדם בבוקר, זאת פעולה חשובה - איך עושים אותה ולא נשאבים למיטה?

עם ישראל שרד כנגד כל הסיכויים. למרות שנדדנו במשך אלפי שנים, למרות שניסו לחסל אותנו מכל פינה, למרות כל המלחמות והקשיים והמכשולים - אנחנו כאן. איך זה הגיוני? ואיך זה קשור בשעות השינה שלנו? ובצורך הכפייתי לצבירת הון ורכוש והגדלת ארון הבגדים? מצד אחד אנחנו עסוקות בלי סוף באיך לייצר חיים נוחים יותר ומצד שני בלהתבאס שאין משמעות ותכלית לכלום. אז יש סוד לחיים מלאים יותר. ולא אני גיליתי אותו - העם היהודי ג...

אם את עומדת  בסיטואציה בה הצעת את עצמך ואת מחכה לתשובה - תהיי גאה ושלמה וחסרת כל פחד. אם עשית את המקסימום האפשרי כדי להשיג את המטרה שהצבת לעצמך תהיי רגועה ובטוחה שמכאן זה כבר לא בידיים שלך. בעולם הזה הכל מדוייק, אנחנו יכולות לבקש, לרצות ולפעול למען הדברים שנרצה להשיג בין אם מדובר בעבודות מסויימות, בבני זוג שונים או בכל מטרה אחרת אבל קיים גבול בין מה אנחנו עושות למען משהו לבין האם הוא שלנו באמת.  

כל חיי חיפשתי לעשות רק מה שאני אוהבת. נמנעתי מכל מה שלא כיף לי, מכל מה שלא טוב לי, מכל דבר שמרחיק אותי מהדרך שנכונה בעיניי. אבל החיים בתור אמא מאלצים אותי להתמודד עם ניסיונות שפעם יכולתי להתעלם מהם - אז לא עוד מסתבר. אולי דווקא העבודה שאת הכי שונאת היא זאת שאת צריכה לקחת כדי לצלוח את המבחן שחוזר אלייך כמו בומרנג פעם אחרי פעם?

אנחנו נלחמות בעצמנו בחופשה לא לאכול מתוק. או מתבאסות על זה שלא עשינו את ההליכה השבועית או שלא הרדמנו את הילד בשעה הרגילה או בכלל שאנחנו לא עומדות בהרגלים הקבועים שלנו. זה מרגיש כמו כישלון וגם אם אנחנו לא מודות בזה - אנחנו כועסות על זה. אבל למה? מאיפה זה מגיע? והאם זה בכלל הדבר הנכון לעשות? יש מצב שדווקא שבירת ההרגל היא זאת שתחזק אותו לאורך טווח? חזרתי מחופשה והגעתי עם מסקנות. 4 שאלות חשובות לחוזרו...

עד שאני יוצאת לחופשה אני בלחץ שהיא תסתיים. ואפילו שאני משתדלת להנות ממנה באמת ולהיות נוכחת ברגע הלחץ הזה מבזבז לי זמן חשוב של פאן. אז מה עושים? ואיך מקליטים בחצר עם ציוצי ציפורים? פרק ספונטני עם ארוחת מיוחדת שהצטרפה אלי באמצע ההקלטה והכניסה טעם אישי ומשובח.

אם הגעת לפרק הזה היום כנראה שהיית חייבת את התזכורת שהכעס שאת חווה, התסכול שמלווה אותך והקנאה שמתעוררת בך יותר מידי פעמים הן האחריות לכך שאת לא מספיק מאושרת. או לא מאושרת בצורה יציבה.  ואת יכולה להיות אם רק תזכרי איפה להשקיע את האנרגיה ומאיזה מניעים לפעול. 

איך הפודקאסט הזה נולד?  מה גרם לי להוציא לאור את החלום הזה שהתבשל יותר משנה בראש שלי לעולם האמיתי?  איך אפשרי בכלל להעלות פרק כל יום ועוד להיות אמא במשרה מלאה ומה מחזיק את ההתחייבות הכל כך גדולה הזאת כשהכל כבד וקשה מידיי?  הפרק הזה הוא ראיון מרתק, מלא בשאלות קשות ובתשובות אמיתיות שהתקיים בפודקאסט של מייקל קריכלי, 101% - אם תהיתן איך הכל התחיל ומה עומד מאחורי התוכנית הזאת שאתן שומעות, זה בדיוק הפרק...

את לא מעלה על דעתך כמה השפעה ושינוי את יכולה ליצור בעולם רק מזה שתתחילי לשמוע ופחות להשמיע. כמה תשומת לב את מעניקה לאנשים סביבך? לקרובים ולרחוקים ממך? חשבת פעם שהקשבה אמיתית יכולה לקרב אותך למטרת החיים שלך? 3/4 מהאנשים שתפגשי מחר יהיו זקוקים לתשומת הלב שלך. תני להם אותה.

יש לי יותר מידי מטרות בראש כדי להתמקד באחת. ואם אני כבר בוחרת אחת אז לא תמיד היא באמת מטרה שלי אלא מושתלת של הסובבים אותי. אבל אם התמזל מזלי ושאלתי את השאלות הנכונות אני אצליח לזקק את זה וכשזה יקרה - מה יגרום לי באמת להוציא לפועל את המטרה? איך אני אוודא שהיא לא תהפוך לעוד חלום ישן, לעוד איזה רעיון לא ממומש ? זריקת תיק אחת - תשנה את כל התמונה.

חשבת פעם על זה שהיום הולדת שלך הוא גם יום ההולדת של אמא שלך? שכשאת יצאת לאוויר העולם שינית את החיים שלה מקצה לקצה ולמעשה גרמת לה להיוולד מחדש? העלת על דעתך שהתזמון שבו יצאת לאוויר העולם הוא הכי מדוייק שיכול היה להיות? ושהוא די משפיע על מי שאת היום? ועכשיו כשאת יודעת את כל זה - מה את עושה כדי לייחד את הרגע משנה החיים הזה? איך את מציינת אותו?