אימפריית אמהות בצמיחה

 מה זאת הרדיפה האובססיבית הזאת אחרי חופש? למה כל כך קשה לי לחיות תחת חוקים , להיות מוגבלת באפשרויות או לא לטוס לחול 4 פעמים בשנה? מי הגדיר מה זה חופש והאם ההגדרה הזאת נכונה לכולם? תובנות רבות נפלו עלי מאז ההחלטה לעבור לאמא שלי, אבל התובנה בעניין החופש היא אולי החשובה מכולן.  

בכל מיני נקודות בדרך העולם דורש ממך תשובות והסברים. למה את עושה או לא עושה תואר? למה אתה מתחתנת או מתגרשת או לא מביאה ילדים? למה אני בכלל צריכה לענות על זה? לא יודעת. מה שאאני כן יודעת זה איך לענות על זה ולא להתכנס בתוך עצמי, איך לענות ולא לגמגם או להרגיש רע או אכולה מבושה.

הנקודות הכי נמוכות, הרגעים הכי קשים, ההחלטות הכי בלתי נסבלות שאת צריכה לקחת בחיים יכולות להפוך לסצנות הכי מעוררות השראה בסרט שנקרא החיים שלך. ועדיין זה נורא להיות שם, להרגיש כמו כישלון, להתמלא באכזבה או בפחד כתוצאה מצעדים שעשית ולאא הסתדרו כמו שרצית בעולם. אז איך בכל זאת מצליחים להסתכל על הייתרונות? איך הופכים לדמיות ראשיות בסרט שלנו ומה צריך להקריב בשביל זה?

כשעומדים עם הגב לקיר נורא קל לאבד את האמונה. להתמלא בפחד ובתרחישי אימה שכלום לא יעבוד. ואם אנחנו שניים בסיפור אז יש לנו את הפריווילגיה להיות הצד המאמין כשהשני מאבד את זה, אז איך עושיםם את זה? איך כמה מילים פשוטות יכולות להחזיר את הביטחון והאמונה בנו ובבני זוג שלנו ברגעים שאנחנו הכי צריכים? 

את עייפה, את מותשת, את צריכה מנוחה מהכל, לא בא לך לעשות כלום חשוב וכל מה שהיית רוצה זה לסגור את עצמך מול נטפלי׳ס למשל שבוע עם מיטה ואוכל ללא הגבלה. המצב הזה הוא תוצאה של דכדכוך, עייפות וחוסר חשק כללי, נוח להיות בו אבל מה המחיר שאת משלמת על הנוחות הזאת?  למה חשוב שנתעלה על זה ומה הפתרון הפשוט אם כי הקסום מכולם לבעיה? 

יש ימים שנועדו להיות ימים אדירים. אנחנו מרגישות את זה בבוקר, הכל קורה. הכל שמח, הכל עובד. עד שמישהו אומר משהו או עושה משהו שמשנה לנו את התודעה. ברגע אחד אנחנו בוחרות לשנות מוד ומונעות מעצמנו ומהיום שלנו את כל הטוב שאפשר לייצר. אז איך משתלטים על זה? איזה כלים פשוטים ויומיומיים יכולים לעזור לנו להתמודד? 

כולנו נתמודד בשלב כזה או אאחר עם השאלה מה אני עושה פה? מה המשמעות ל כל הדבר הזה ואיך קיבינימט אני אמורה להרגיש תחושת סיפוק מהחיים המשעממים שלי. אז אם כך מה אפשר לעשות כדי למצוא תשובות? איך אפשר להתגבר על הפחד מכל הלא נודע ולצאת לדרך של יצירת משמעות? 

כל אותם אנשים שמעצבנים אותנו בדרך, בין אם זה הבן זוג ובים אם מוכר בחנות מופיעים בחיים שלנו מסיבה מסויימת. והיא שנזהה את אותו הדבר בעצמנו, ונפתור אותו. במהירות שיא. אז איך ? 

ספר חשוב הגיע לידיי, הוא הזכיר לי כמה שיעורים חשובים בנוגע לזרימה, הרפתקאנות, נועזות וחיפוש אחר סימנים ואותות. בדרך מוזרה הוא כיוון אותי לעלות על טיסה לאילת ולנקות את הראש המאוד עמוס ומותש שלי. מה שהיה סימן עבורי בעקיפין הוא כנראה סימן גם עבורך. אם תדעי לזהות אותם, תתקרבי ליעד.

מה ההבדל בין אינטרנסטית לבין אישה שדואגת לאינטרסים שלה? איך המילה הזאת הפכה לקללה וכמה חשוב שנדע להשתמש באינטרסים לטובתנו? אין יום שאנחנו לא עסוקות בלקדם אותם והגיע הזמן שנלמד איך. שיעור מהיר ביחסי אנוש טובים, תשומת לב למי שעומד מולנו ואיך אפשר להשתמש בזה לטובתנו.  

בחיים האישיים שלי אין יותר מידי מקום לדרמה ורחמים עצמיים. אני מבינה שזה לא משרת אותי ושזה מעצים את הבעיות והאתגרים בכמה מידות. אבל מאז שיש לי תינוק ואנשים מסביב . מרגישים עליו בעלות אני נחשפת להרבה דעות, מחשבות ועצות שלעיתים דיי נכפות עליי יחד עם כל הגישה הדרמטית שאני לא מכניסה לחיי. אז מה עושים כשלילד יש חום וכולם בלחץ מסביב? למי מקשיבים ואיך מתנהלים? 

את מייקל אתן מכירות בשם מיכו, הוא אבא של אדם והוא הבן זוג שלי ב7 השנים האחרונות אבל מעבר לזה הוא גם יזם בכל רמח אבריו והוא ההשראה שלי בכל צעד שאני עושה בדרך. הפרק הזה מוקדש לסיפור היזמות שלו, לאומץ לקחת בחירות קשות ולתוכניות הגדולות שהוא בונה קדימה.

ימים אחרי בחירות מביאים איתם הרבה חוסר שביעות רצון. הרבה כעס ומרמור על התוצאות שלא תמיד הן אלה שביקשנו לראות. אבל מה קורה כשאננו שוקעות לתוך קלחת של הפחדה שהתקשורת מזינה אותנו? איך זה משפיע על החיים שלנו? על העתיד שאנחנו רוצות לראות? כנראה שהרבה יותר חמור ממה שאנחנו מעלות על דעתנו. ההפחדה מייצרת את המחלה הגדולה מכולן. המרמור. 

פעם כשראיתי חדשות והייית בהפגנות ידעתי מי אני לא רוצה שיהיה ראש הממשלה. הייתי מוכנה להילחם על זה ברגליים ועמדתי וצעקתי והשקעתי את כך האנרגיה שלי באג׳נדה שלי. אבל האם זאת באמת האמת שלי? או שנשאבתי לתוך תעמולה זולה ושטיפת מוח שהתקשורת עשתה לכולנו? היום יש בחירות. למי את הולכת להצביע, ולמה? בפרק הזה אני הולכת להציע כיוון חשיבה שונה לגמרי שאולי יתן לך תשובה לשאלה. 

מאיפה את שואבת את ההשראה שלך? מי הדמויות שאת מוצאת את עצמך מחקה בחיים כדי להגיע למה שהן הגיעו? כמה את חושבת שזה משרת אותך באמת? ומה המשקל שיש לרצונות שלך, לתשוקות שלך ולאיסורים שאת ממלאת את החיים בהם? בכל אחת מאיתנו חיה קיסרית ורק אנחנו יכולות לתת לה להתעורר

בכולנו בוערת להבת הקריזה. אנחנו רוצות להספיק, אנחנו רוצות להיות אפקטיביות, ייעילות, שהימים שלנו ירגישו מספקים ונעימים. יחד עם כל זה אנחנו רוצות גם לאהוב את הילדים שלנו, .להיות רגועות ונינוחות כשהם מפזרים את כל הצעצועים בבית ושופכים קמח על הריצפה אז איך עושים את זה? איך מפתחים סבלנות לילדים לבעלי ובעיקר לעצמי ולשטויות שלי? משהייה ברגע היחיד שחשוב. הרגע הזה.

בהתחלה זאת רק את עם הבחירות שלך. רק את מתמודדות עם ההשלכות של ההחלטות שאת לוקחת.אז נראה לך שזה לא נורא, כי את מסוגלת לחיות עם זה. את מאמינה שהקשר ישתפר, שמתישהו תהפכו לחברים, שמתישהו יהיה פה כבוד. אבל כשיכנסו ילדים לתמונה והכל ישתנה מה יקרה אז? איך הזוגיות הזאת תשפיע עליהם? איזה מן אנשים הם יגדלו להיות? 

איך את מתנהלת כשאת לא מרגישה טוב? מה משתנה בקצב שלך? ביום שלך? האם את מתאימה את הלוז לעצמך או את עצמך אל הלוז? יש חשיבות מאוד גדולה להיות קשובות לעצמנו אנחנו כבר יודעות את זה. אבל איך עושים אתזה? ומה קורה כשאנחנו בוחרות שלא? 

מה כזה מפחיד בלעבור לצפון? למה זה נראה משימה בלתי אפשרית לאנשים? מאיפה מגיע הפחד ההזוי הזה משינויים ולמה אנחנו נותנות לו מקום של כבוד בחיים שלנו? מה יוצא לנו מזה? מה יצא לנו מזה? איך מתמודדים עם הבעיה ומה נצליח להגשים כשנעשה את זה?

הורגלו לחשוב שכמה שיותר יותר טוב. יותר ציוד, יותר אוכל, יותר משימות. זה מרגיש יותר מלא. אבל יש גבול לכמה אפשר להתמלא בחומר. ואם קשה לך ואם עמוס לך על הלב זה כנראה כי אאת לא משאירה מקום. אולי עכשיו תתחילי. 

סביר להניח שאת לא שואלת את עצמך שאלות קשות יותר מידי. למה? מה את מפחדת לגלות? זכיתי לחוות סיטואציה שבה נתתי מקום לכל השאלות הלא נעימות שיושבות לי במעמקי הלב. יצא מזה הרבה יותר ממה שציפיתי ואולי זה גם מה שאת צריכה ללמוד לעשות. 

מתי יצאת לשבת בחוץ? לנשום אוויר? מתי היית  בלי הטלפון ושקעת לשיחות עומק עם חברות שלך במקום רחוק מהבית? כמה את מעריכה את זה? כי זה אולי אחד מהבילויים הכי טובים שאת יכולה להעניק לעצמך, זה בילוי שיוביל אותך לצמיחה שאת מחפשת בכל מקום. זאת דרך לפתור בעיות שהרבה זמן נמצאות כחסרות פתרון. זה יחבר אותך לעולם ויחבר אותך לעצמך.

הרבה מידי סדרות ממכרות שמשכיחות ממני בשנייה את כל מה שטוב בחיים שלי. גורמות לי לרצות להיות עלמה במצוקה ושלוחם צמרת יבוא להציל אותי עם חרב וצלקות על הגב.זה שואב, זה מטמטם וזה גם מאוד נעים. מה עושים עם זה? איך מתמודדים עם זה? איך חוזרים לכדור הארץ כשנגמר פרק ולא מתגרשים בדרך? הפורנו בנטפליקס עושה את כולנו חולות, אבל אנחנו נמצא את התרופה.

יש רק שתי אפשרויות בעולם. להיות מלכה או להיות קורבן. מה את בוחרת ?  החיים שלך הם תוצאה של חופש הבחירה שלך ואם כך אז מה יש לך להגיד על הבחירות שעשית עד היום?  פרק שהקולט בהשראת הספר האגדי "באדולינה" .

כשתשאלי את עצמך מה הפתרון ולא האם קיים פתרון את תהפכי למלכה. בהרבה מידי רגעים אנחנו יוצאות מנקודת הנחה שאנחנו לא יודעות. או לא יכולות. לעשות משהו או להיות משהו  או להשיג משהו - אבל האמת היא שכל פעם שאנחנו נותנות לפחד הזה מקום אנחנו מתנהגות כמו קורבן. ובעולם יש רק שני סוגי אנשים. מלכים או קורבנים. מה את בוחרת להיות?