אימפריית אמהות בצמיחה

לגור אצל ההורים זה נוח. זה לא תמיד כיף, זה לא מאוד מגניב, אבל זה נוח. דואגים לך, משלמים לך, מאפשרים לך להתקיים. אבל איך אומרים? זה שאתה נושם לא אומר שאתה חי.אז איך יוצאים מהבית? מה באמת צריך כדי לעשות את הצעד הזה? ואיך החיים שלך ישתנו מהרגע שתצאי לדרך? פרק שבסופו את חורשת את יד 2 ומוצאת דירה. בהבטחה.

גם ככה הכל מסובך כל הזמן. גם ככה אנחנו מנסות להיות בכל מקום בכל רגע נתון ולהשתלט על כל המשימות ביקום. אז אם אפשר לשפר את החיים שלנו בעזרת רשימה קטנה וכמעט חינמית של רעיונות, מה רע? גיבשתי עשרה טיפים מכל מיני תחומים שהפכו אותי בצורה כזו או אחרת לבן אדם קצת יותר שמח והרבה יותר נעים. 

לא כל החלטה חייבת להיות הגיונית ומושכלת על פי נתונים טכנים. יש לא מעט החלטות מדהימות שנלקחו מתוך מקום ריגשי ונפשי שזועק לשינוי. אז איך בכל זאת מצליחים לשכנע את הצד השני שזה יהיה הצעד הכי מדוייק בעולם? ולמה בכלל תפקידי לשכנע מישהו אחר על משהו שלא עושה לי טוב? 

שנת 2022 הסתיימה, ויחד איתה כל ההזדמנויות והאפשרויות שניצלנו או לא ניצלנו לטובה או לרעה. אבל מה באמת היה שם? האם ידענו לזהות את ההזדמנויות שצצו בדרך? או שאולי בכלל לא חשבנו שקיבלנו כאלה? והאם הזדמנות זה משהו שפשוט מגיע או שאפשר לייצר? עונה חדשה שפותחת שנה חדשה עם נושא מעניין וחשוב, איך מזהים הזדמנויות רלוונטיות, איך מסרבים להצעות שנראות מדהימות אבל בפועל הן רק הסחות דעת ומה הן השאלות הנכונות לשאול...

למה הגענו לעולם הזה אם לא בשביל להתפוצץ עליו? אם לא בשביל להשאיר חותם אאו ליצור השפעה אדירה ולחיות את החיים בעוצמה ובתשוקה אדירה? איך יכול להיות שרק 1 אחוז מהאוכלוסיה מטורף מספיק כדי להגיע להישגים אדירים כמו שאחנו רואות בטלוזיה? ומה יש להם שעדיין אין לנו? תהיו מוכנות לשאלה אחת שתשנה לכן את התפיסה. 

עברנו דירה. וזה היה המעבר הכי מטורף שהיה לי מעולם לא ציפיתי ולא תיכננתי את השיגעון הזה אבל הוא הוליד לא מעט לקחים טובים. הוא הזכיר לי שלא משנה איזה סוג של תקופה לחוצה אני עוברת, יש דרכים פרקטיות וייעילות להפוך אותה לטובה יותר, אפקטיבית יותר ונעימה יותר לכל מי שלוקח בה חלק. 

מעבר דירה זה בלאגן שאין לתאר. זה אומנם מרגש וכיפי אבל בתאכלס, בפועל מדובר בכאוס שלם של ציוד ותיכנונים. אבל איך משפיע הבלאגן הזה על המוח שלנו? איך הוא משפיע על המצוורוח ועל התוכניות קדימה? מה עושים כדי לחזור לשיגרה וכמה שיותר מהר?

מעבר דירה יכול לעורר לא מעט מחלוקות, כעסים ומתחים מיותרים. אולי בעיקר בגלל שמדובר בשינוי רציני בחיים שמצריך הרבה עבודה ואירגון והכנה מוקדמת. אבל אם רק נדע איך לעשות את זה נכון נגלה שזאת ההזדמנות הכי טובה שלנו לשפר את החיים, לא משנה מה התנאים החדשים שאנחנו נכנסים אליהם. לא משנה אם הבית החדש גדול יותר או מכוער יותר, לנו יש את היכולת להפוך אותו לארמון. אז איך עושים את זה? ואיך נהנים מהדרך?

כמה יוצא לך להיות לבד? את עם עצמך בבית שלך, עושה מה שבא לך, לא דופקת חשבון לאף אחד? אם את בזוגיות כנראה שאין לך מספיק מזה ובפרק הזה שבו התארחה אחותי הלא  ביולוגית נוי נפוסי אנחנו הולכות לדבר על כמה זה חשוב, איך לייצר את זה ואיך לנצל את זה כמו שצריך באמת. 

השנה הראשונה בתור אמא הפכה לי את החיים. היאא שינתה את כל מה שחשבתי על עצמי וחשבתי על הדבר הזה שנקרא ילדים והורים וחיי משפחה. היא דחקקה אותי להרבה מאוד פינות והיא בעיקר לימדה אותי לא מעט על העולם ועל מי אני יכולה להיות. את הפרק הזה אאני חולקת עם מיכו שהציף שאלות קשות ששאלתן וכאלה שבתור הבן זוג שלי הוא התעניין לשאול בעצמו. תהיו מכונות להרבה פתיחות, הרבה כאב והרבה מסרים חשובים. 

איך שומרים על ראיית עולם חיובית? איך מוצאים את הטוב בכל דבר ובכל סיטואציה? מה תגידו לאנשים שפגעו בכן ודפקו לכן את החיים כשתפגשו אותם? 

יש ימים מבאסים. יש ימים שבהם את מרגישה שכלום לא הולך, אין גוד וויבס, הכל מרוח, כלום לא יעיל, את הכי לא פרודוקטיבית בעולם וכל מה שבא לך לעשות זה לשכב בספה לשקוע לנטפליקס ולטחון כריות. הבעיה היא, שאת מרגישה נורא עם הרצון הזה. ויש לך עוד מלא דברים לעשות שלא עשית ואת לא רואה שום דרך הגיונית לצאת מהמצב הזה. אז מסתבר שיש דרך. את יכולה לשנות את היום שלך. וזה מאוד פשוט לביצוע.  קישור לקהילת הוואסטפ של אימ...

איך אתן מתייחסות לבושה? לכאב? לתסכולים? מסתירות אותם? מתעלמות מהם? מנסות לדכא אותם? מארק מנסון הסופר של הספר ״חוכמת האדישות״ חושף בפנינו השקפת עולם  מרעננת וחריפה על מה שאנחנו רוצות להשיג החיים ובעיקר על מה שאנחנו מנסות למנוע מהחיים שלנו.  פרק ספונטני של הקראה ישירות מתוך הספר צלילה לעולמו המאוד אמריקאי של סופר מטורף. 

אנחנו מציבות לעצמנו מטרות ולעיתים היקום מתערב נגדנו. גורם לאנשים לחבל לנו בתוכניות ומאלץ אותנו לבחון איזה מן אנשים אנחנו בוחרים להיות. אז מה עושים ברגע האמת? מוותרים על מה שרצינו להשיג? או מוצאים את הדרך החדשה להגיע ליעד? 

יום הולדת שנה של אדם. רשימות, הכנות, עניינים, קניות, הודעות ובסוף האירוע קורה. מה עושים עם הבלת״מים בדרך? אאיך מתמודדים עם קריזה של ״האורחים מגיעים וכלום לא מוכן״ ? מה הסיפור של גברים עם שירותים בזמנים לא טובים? ומה אפשר ללמוד מכל השיגעון הזה?

לא בא לנו שדברים לא ילכו חלק. לא בא לנו להסתובב בעולם ולפתח מוטיבציה לדברים כמו כושר, עבודה, זוגיות או בריאות. בא לנו שהכל יבוא בטיבעיות ובזרימה ושנתאאהב בקושי. אבל אולי השהייה בקושי היא זאת שגורמת לנו להתאהב?

אם את מסתובבת עם איזה בערה בבטן, אם את יודעת שיש בך הרבה יותר ממה שהעולם רואה ומרגיש אבל עוד לא מצאת את הדרך הנכונה להוציא את זה החוצה, תדעי שזה רק עניין של זמן. אבל מה עושים כדי לא להתייאש בדרך? מה צריך לשאול כדי להתקרב לפתרון? מה צריך לעשות כדי להרגיש התקדמות? וכמה מהר זה יכול לקרות? 

לא משנה איך נסובב את זה, תמיד יהיה מישהו שהחיים שלו יותר קשים משלנו. שהבעיות שלו יותר לא נורמליות משלנו, שאין שום סיכוי שהיינו עוברים את מה שהוא עבר ויוצאים בחיים. בפרק הזה אירחתי חבר יקר שהמבע שלו בעולם הוא משהו שווה לשמוע, אבל הדרך שבה הוא התמודד ומתמודד היום היא מעוררת השראה. איך בונים חוסןן מנטלי כשהכל קורס מסביב? ומה הם 3 הכלים שיחזיקו אותך לאורך המסע המטורף הזה? לעמוד האינסטגרם של אורי אלימל...

היכולת שלנו להתבטא בצורה ברורה היא קריטית כדי שנצליח להשיג מהחיים את מה שאנחנו באמת רוצות. להיות מסוגלת לעמוד מול אנשים חזקים ולהביע את דעתי, או להתנגד לדעתם זאת יכולת שהתפתחה אצלי ממש לאחרונה. שנים שהסתובבתי עם איזה חסך בתחום הזה. והתוצאה של דבר כזה היא הימנעות מסיטואציות או הפיכה של דיונים פשוטים לריבים חסרי טאקט. אז איך לומדים אתזה? איך הופכים מחשבות למשפטים ועומדים בראאש מורם מול אנשים מאתגרים...

לא כולם נועדו להיות יזמים או עצמאיים. זה מה שאומרים לנו כל הזמן. אבל אם יש בי משהו בוער, אם אני יודעת שקיבלתי מתנה גדולה ואני חייבת להוציא אותה החוצה? אני אמורה להתעלם מזה כי אין לי את הכישורים שיש לאנשי עסקים? אני אמורה להמשיך להגשים חלומות של אחרים? או שאני צריכה ללמוד מה יש באותם יזמים שאני צריכה לפתח? למילוי השאלון: https://forms.gle/edQnzCWPjYH8r11h7

שיגרה עמוסה מונעת מאיתנו הרבה מידי פעמים לדאוג לעצמנו. לעשות את מה שאנחנו מוצאות כמרגש,כממלא, כמעצים בחיים שלנו. אבל למה זה קורה? אולי כי מישהו גרם לנו לחשוב שמדובר במותרות? שהתפתחות אישית או הרצון שלנו לצמוח תלוי בזמן הפנוי שיש לנו ?  אז לא. אם לא תעשי את הדברים שחשובים לך באופן אישי, זה ישפיע על הרבה אנשים מסביב. אבל בעיקר על הבן אדם שאת חולמת להיות.

גם אם את קובעת שהיום יהיה לך יום מוצלח, העולם יכול להתערב ולנסות לשנות לך את ההחלטה. הילדים עולים לך על העצבים, בעבודה כלום לא הולך, בעלך בלתי נסבל ואת מוצאאת את עצמך מאוד לא מרוצה על היום שהיה. אבל חשבת פעם על זה שאף אחד לא באמת יכול לשנות לך את ההחלטה? כי אלה לא הסיטואציות החיצוניות או האנשים מסביב שקובעים איזה מן יום יהיה לך, זה רק איך את בוחרת לפעול כתגובה.  :לינק לקהילת וואטסאפ שלנו http...

תקופות קשות ומאתגרות מוציאות מאיתנו הרבה פחדים. הרבה חוסר ביטחון. אבל איך זה משפיע על החיים שלנו באמת חשבתן בפעם? האם הפחד הזה והלחץ והחרדה עוזר לנו לפתור בעיות או שהוא לוקח אותנו עמוק יותר לתוך התהום? וגם אם כבר הבנו שזה לא עוזר, מה עושים כדי להתגבר על זה? איך אפשר להיות בשמחה ובאמונה כשהכל מסביב קורס? ומה הדבר המטורף שיקרה כשנחליט לפעול  ככה? 

אנחנו כבר יודעות שהרגלי הצריכה שלנו מוגזמים ואפילו כפייתיים. אנחנו עסוקות באופן תמידי בדבר הבא שצריך לקנות כדי לפתור איזה חוסר. אאבל מאיפה זה מגיע? למה יש לנו את הצורך המוגזם הזה ואיך הוא משפיע על הסיפוק והאושר שלנו מהחיים העצמם? מנימליזם זאת גישה לחיים. היא עובדת להרבה מאוד אנשים והיא לא מוזרה כמו שקל לחשוב עליה. היאא דווקא מאוד הגיונית. 

כולנו טועות. כולנו נכשלות ביצירות שלנו לא פעם ולא פעמיים בדרך. בדרך כלל כשלונות יהיו רבים יותר במספרם מאשר נצחונות והצלחות. אז למה יש לנו איזה פוביה מלדבר עליהם? למה בכל זאת אנחנו מנסות להחריש אותם ולהציג את ההצלחה כמשהו קל ופשוט? במה זה תורם? ואולי בעצם זה עושה הכל חוץ מלתרום? לינק לקבוצת הוואטסאפ החדשה שלנו: https://chat.whatsapp.com/Glww0otQ2kTDkijMyDT0iF