על החיים ועל המוות - עם דפנה לוי

ירון פריד יודע לספר סיפורים, ונדמה לי שהוא אפילו במיטבו כשהסיפורים הללו מלאים בסתירות, כשיש בהם אהבה ונטישה, חיים כפולים, עצב והרבה מאוד צחוק. וכאלה היו הסיפורים הצבעוניים והמעניינים כל כך שירון סיפר לי בשיחה שהחלה, כמובן, מדיבורים על מות הוריו והגיעה לכל מיני חוויות חיים בלתי צפויות. ולא שזה מפתיע, כי ירון, שהחל את הקריירה כעיתונאי קטן ב״הארץ שלנו״ ואחר כך ככתב נוער ב״מעריב לנוער״, הפך עם השנים ל...

כשאימהּ חלתה, אילנה ברנשטיין לקחה על עצמה את הפיקוד על המחלה והמוות. במקביל לטיפול הבלתי פוסק בהוריה – בשניהם, כי אביה שעל פי תאוריה דווקא היה איש חזק ודומיננטי, לא מצא את הכוחות להתמודד עם המצב החדש – היא גם כתבה. ״בקשתה האחרונה״, הספר שנכתב בזמן אמת וראה אור לפני 12 שנה, הוא היחיד מבין ספריה שבנוי על יסודות ביוגרפיים מוצקים, ובהם, אגב, גם הנוהג המשפחתי להסתיר כל דבר שקשור למחלות, התפרקות חיי הני...

סמי ברדוגו אומר על אביו שהיה אדם רך בקליפה קשה. והוא מת בביתו, מוקף בחברים ובני משפחה רבים, ובהם סמי, שהיה בן שלוש עשרה וחודשיים בדיוק. באיזו מידה יכול היה הילד הזה להבין את משמעות הפרידה מאביו או לשער עד כמה היא תצבוט אותו עד היום, בגיל 52? ובאיזו מידה היא שחררה אותו לכתוב, כפי שהוא מגדיר זאת, בעירום מלא? סמי ברדוגו , שזכה כמעט בכל פרס ספרותי אפשרי בארץ, ואחרי חמש מועמדויות רצופות הוא זכה בשנה שע...

את איסטנבול שבה היא נולדה, את השפה התורכית ואפילו את בית המשפחה היא לא זוכרת אף שהייתה בת עשר כשהגיעה עם משפחתה ארצה. כי החיים החדשים של הילדה דולי גרינברג, שהפכה לימים לשופטת בית המשפט העליון דליה דורנר, החלו בטראומה נוראה: אביה נפטר, אמה הפסידה את מרבית הכספים שהותיר אחריו, והיא ואחיה הקטן נשלחו למוסד. דולי/דליה אמנם חלמה שוב ושוב שאביה חוזר לחיים ומאפשר לה לחזור ולהיות ילדה שמשחקת בבובות, אבל ב...

״הוא היה היד שלי ואני הייתי הרגל שלו״ – כך מספרת עמליה נוימן , על אביה, בֹעז נוימן , שמת מסרטן לפני קצת יותר משבע שנים. עמליה בת ה-22, מגישה היום את הפודקאסט ״עושים רפואה״, ועורכת ומגישה את הפודקאסט הפמיניסטי העצמאי ״אחת על אחת״. אז היא הייתה בסך הכול בכיתה ט׳, ובמסגרת הלימודים בבית הספר לאמנויות תלמה ילין היא עקבה באמצעות המצלמה אחרי אביה, אחרי המחלה ואחרי מה שזו חוללה בביתם. בהקלטה של שיחתנו שיל...

כדי לכתוב את הרומן האחרון שלו, ״ צל ידו״ , חיים באר צריך היה להכיר מחדש את אביו, שממנו התייתם כשהיה בן 18 בלבד. את ההיכרות הזו הוא ערך באמצעות סדרה של שיחות, המתרחשות בטירה מסתורית באוסטריה, שם הוא מגלה בין השאר את כוחו של הזיכרון להחזיר את המתים לחיים. דיברנו על הכתיבה שחוללה שינוי ברגשותיו כלפי אביו, על הקשר הקרוב מאוד שלו עם אמו שאמרה לו ״כל החיים לימדתי אותך איך לחיות ועכשיו אני מלמדת אותך איך...

היא נולדה בשם שרון בן עזר , אבל שינתה את שמה לאליוט , על שמו של הדרקון מהסרט. היא שירתה בגלי צה״ל, אבל הודחה משם, וזה לא מפתיע כשנזכרים ששנים ספורות לאחר מכן ״גיבור צבא ההגנה לישראל״, הלהיט הגדול של ההרכב הגדול שלה ״פוליאנה פרנק״ , נאסר לשידור ברדיו. בכל השנים מאז ועד עצם היום הזה, אליוט ממשיכה לכתוב ולנגן ולהקליט ולהופיע, עם ובלי פוליאנה פרנק, והיא גם מלמדת ומתקלטת וכותבת מוזיקה לסרטים וסדרות. לפ...

את צחי פרבר אתם בוודאי מכירים כמאייר, מרצה בבצלאל ובמוסדות אקדמיים נוספים ומי שהדמויות הפוליטיות הגרוטסקיות בפרויקט הגמר שלו הפכו לבובות הראשונות של החרצופים . אבל צחי הוא גם סופר, שבנובלה הגראפית שלו ״המחברות של אייזיק״ הוא סיפר את הסיפור העצוב של סבו, וברומן הנפלא שלו ״אבנים״, שהיה, אגב, מועמד השנה לפרס ספיר, סיפר גם את סיפורו של הסב האחר. האחד הוא סיפור שובר לב על אובדן של תינוק, והשני, שובר לב...

ההורים שלה קראו לה תקווה – ולמרות שהיא טוענת שתיקי זה בכלל בא מברוריה – יש לה פטנט נפלא שבזכותו לא מאבדים את התקווה: ההומור. כמובן. תיקי דיין נזקקה להרבה הומור בחיים, שזימנו לה רשימה ארוכה של פרידות בטרם עת: מהוריה, משלושת אחיה, מחברות וחברים קרובים (טליה שפירא, למשל וחנוך לוין, כמובן) וגם מבעלה יאיר אחי-אילן.  ותיקי היא באמת אחת הנשים הכי מצחיקות, ואחת השחקניות הכי נפלאות, וגם מרואיינת מצוינ...

בראשית שנות השמונים, כשהתקשורת העולמית החלה לדווח על מקרים ראשונים של איזו מגיפה מסתורית שהורגת בעיקר הומואים, איציק לוי היה סטודנט בבית הספר לרפואה בירושלים. בארץ איש לא העז לדבר אז על איידס, אבל הילד שאיבד בילדותו חבר קרוב שחלה בסרטן, ידע שהוא חייב להתגייס להציל – את המודרים, המוחלשים, את מי שננטשו אפילו על ידי משפחותיהם. ד״ר איציק לוי הוא מחלוצי רפואת האיידס בישראל והוא ניהל את ההוספיס לחולי אי...

שתי צעירות נפגשות, מתאהבות, ומשוכנעות שכל העולם חוגג את האהבה שלהן. אלא שחודשים ספורים לאחר מכן מתברר שאחת מהן חולה בסרטן. מעין רוגל – שהייתה חברת נבחרת ישראל בטקוואנדו והיום היא סופרת, תסריטאית ומדריכת כתיבה, איבדה כך את בת הזוג שלה קרן.  ברומן הראשון שלה, ״היינו יכולות לנסוע״, היא כתבה סיפור אלטרנטיבי, אבל גם לו אין סוף טוב. כי מעין אומרת שהיא לא התיידדה עם המוות, לא סלחה לו על שגזל ממנה את...

רוני קובן איבד את אביו עוד לפני שסיים את השירות הצבאי בגלי צה״ל – התחנה שאמורה הייתה להיות לא רק מקפצה לקריירה, אלא סוג של כרטיס כניסה משפחתי אל הישראליות החמקמקה. ״הלילה שבו אבא שלי מת, ברא אותי״, כך הוא אומר בשיחתנו, שנעה במסלול שאיכשהו מצליח להיות גם מזוגזג אבל גם מעגלי, בין מחזות שכתב לתסריט שעליו הוא עובד ולספר שהוא חולם לכתוב, בין סיפורי משפחה מרחיבי לב שהם לא פחות מזה חורצי לב לחוויות מקריי...

על כריכת הכרך השלישי של ״בנות הדרקון״, הטרילוגיה הצורבת-החריפה-העצובה-המשמחת והמנחמת של מרית בן ישראל מופיעה תמונה שלה עצמה, בגיל 12, וזה מפני שהסיפור, שבמרכזו ילדות המוגשות כקורבן לדרקון, הוא, כפי שמסבירה מרית, סיפור אמיתי לגמרי. משהו על האמת הזו, על המציאות של הסיפור, על הילדות שלה עצמה ועל המקומות שבהם היא מצאה נחמה, מרית מספרת בשיחה שלנו. מי שמכירים את הבלוג הנפלא של מרית ״עיר האושר״ ומי שנתקל...

לא אצל כל משוררת הפיתוי לבחון את הקשר בין הביוגרפיה האישית לבין השירה גדול כל כך, כפי שהוא אחרי קריאת שיריה של אורית גידלי. בארבעת ספרי השירה שלה עד כה, גידלי נוגעת שוב ושוב במוות, בנוכחותם של מתים בחייה, במחלתה של אמה ובקושי בגדול להיפרד ממנה – ואת תהליך הכתיבה שלה היא מתארת כבהלה והכלה, בהלה נוספת ושוב הכלה, כאילו השירה נותנת לה הזדמנות להתמודד עם העולם בלי להדחיק או לברוח. דיברנו על הצחוק, שהוא...

את מערכת היחסים שהייתה לה ולבעלה, עליזה ציגלר מגדירה כסימביוטית. עד כדי כך שאפילו ספרים הם קראו ביחד. ולכן כשראובן נהרג בהתרסקות מטוס קל בשדה התעופה של חיפה, היה לה לגמרי לא ברור איך להמשיך עכשיו, לבדה. מאז חלפו קצת יותר מ-14 שנה, נוכחותו של ראובן לא התפוגגה, הגעגועים גוברים – כך היא אומרת – וגם התסכול על ההחמצה, למשל על כך שראובן לא זכה לפגוש את שלוש הנכדות והנכד שנולדו להם מאז. עליזה, שהייתה במש...

בשנת 1995, הרבה לפני שהפך לכוכב של עשרות תוכניות קולינריה בטלוויזיה ולפני שהצטברו על המדפים ספרי הבישול וספרי הזיכרונות הנהדרים שכתב – כתב גיל חובב את הרומן ״קיטש״, שבו סיפר את סיפור מחלתה ומותה של אימו. ״זה הספר העצוב״, על פי הגדרתו של גיל, לעומת הספרים הבאים שגם הם ספוגים בסיפורים על אנשים אהובים שכבר אינם בחייו, אבל כתובים בשמחה. שוחחנו על הוריו – אמו דרורה בן אב״י שבין שלל התוכניות שהפיקה בקול...

בכל פעם שאיילת נחמיאס-וֶרבין עוברת בפינה של שינקין ואחד העם, היא עדיין רואה שם את סבתא שלה, שרה שטרן , עומדת בפתח קפה ״תמר״ –בית הקפה שאותו ניהלה במשך עשרות שנים ביד רמה. הקפה, שגם הוא כבר הלך לעולמו, לא היה רק מוסד תל אביבי. הוא היה הבית השני, ואולי בכלל הבית הראשון, של משפחת נחמיאס – ואיילת בילתה שם, עם סבתה, שעות וימים ושנים. בפגישתנו שהתקיימה במשרד של איילת – שהייתה חברת כנסת מטעם מפלגת העבודה...

איך קרה שלתוך יצירותיו של הקומיקסאי והמאייר זאב אנגלמאיר הסתננו כל כך הרבה מוטיבים שקשורים במוות? מסתבר שבילדותו, בקיראון השלווה והיפה, הוא נתקל שוב ושוב במקרי מוות ״וחשבנו שככה זה״, הוא אומר, ״החיים נמשכים ומדי פעם מישהו מת״. אנגלמאיר הביא איתו למפגש אוסף של ספרי ילדים מפעם וגם חוברת לזכרו שחברים הוציאו בעודו בחיים, ובין עיון בספרים וההספדים לעצמו, דיברנו על הנטייה לעטוף את המוות ברומנטיקה, על הס...

מאז שבעלה בני נפטר לפני כחמש וחצי שנים, אמונה אֵלון מרגישה שהיא לא באמת חזרה לעצמה. היא משתדלת לחקות את מי שהייתה, כך היא אומרת, בעיקר כדי לא לצער את ששת ילדיה ו-31 הנכדים והנין, והמשפחה הגדולה כל כך לא תמיד מנחמת, היא אומרת, אבל בהחלט מכריחה אותה להיות, במלוא מובן המילה. אבל לכתוב היא כן חזרה, ובספרה החמישי ״נפשנו חיכתה״, אמונה אלון מתארת מסע של חיפוש שורשים, שהוא גם חשבון נפש ושיחה ארוכה ואינטימ...

אימו של עידו אנג׳ל בוהדנה חיפשה את האמת בעולמות אחרים, והחיפוש הזה הוביל אותה, בין השאר ללכת על גחלים ולהשיא עצות לדאלי לאמה. כל זה, כך הוא מספר לי, משום שהמפגש הראשון שלה עם העולם הזה היה כל כך טראומטי. דיברנו על ילדותה של אימו ועל ילדותו שלו, על תהליך הפרידה שלו מאימא והאופן שבו הוא בא לידי ביטוי בספריו והרחקנו עד שיחותיו האישיות עם ג׳ון קליז. עידו, שהיה בעבר עורך בחברת החדשות ובמאי טלוויזיה, כת...

בעמוד שמוקדש ל״פה זה טוב״, התוכנית שלו ברדיו מהות החיים , לירון תאני כותב: ״יש המון תוכניות חשובות שמדברות על ׳המצב׳ ברצינות . התוכנית הזו לא חשובה, אפילו ממש לא. היא גם לא חושבת שהמאזינות והמאזינים שלה מפחדים ממוזיקה חדשה. תנסו, הכי הרבה זה לא יעבוד ואני אאלץ לשנות קריירה ולהפוך למנתח לב״. אני מהמרת שאין סכנה כזו, ושללירון תאני צפויות עוד הרבה שנים טובות כתקליטן, די ג׳י אמן שלא רק המוזיקה המצוינת...

שלושים שנה אחרי שהתייתמה, רותו מודן אומרת שהיא כבר מתקשה לזכור איך זה כשיש הורים, איך זה שיש בית של הורים. הוריה שלה, מיכאלה וברוך מודן, היו שניהם חוקרים, פרופסורים, אפידמיולוגים, שגידלו את שלוש בנותיהם למצוינות, אבל גם הניחו להן למצוא את מה שמכונה ״הדבר שלהן״. רותו, הקומיקסאית והמאיירת הנפלאה, אמנם לא הסכימה לחשוף את שם המשפחה שהגיע עם אביה מפולין, אבל כן סיפרה לי את הסוד המשפחתי הגדול שהתגלה כשה...

המרתף של אסי לוי מלא אוצרות. ליד מערכת התופים, הפסנתר והגיטרה אפשר למצוא שם גם שני פרסי אופיר, פרס התיאטרון, פרס האקדמיה לטלוויזיה והמון כרזות מהסרטים, סדרות הטלוויזיה והצגות התיאטרון שבהן היא השתתפה. היא הייתה אביבה ב״אביבה אהובתי״ ואורנה ב״הבורגנים״, אתי ב״שירות חדרים״, מיכל ב״אבנים״ וענת ב״עור״ – היא שיחקה ב״אימא שלו״ ו״אישה, בעל, בית״, ״ליזיסטרטה״ ו״רכוש נטוש״ והרשימה עוד ארוכה ארוכה. ולצד כל...

בסיפורים הקצרים שלה, דורית שילה המציאה לעצמה אבא אחר, אבא שמדבר, או כמו שהיא אמרה לי: ״כל הספר הזה הוא שיחות עם אבא, אבל אף אחת מהן לא נכונה – כי מעולם לא דיברתי עם אבא שלי על כלום״. דורית, שהיא גם עורכת ומתרגמת ומרצה בתוכנית לתרבות צרפת באוניברסיטת תל אביב ובין שאר מפעלותיה גם ממייסדות כתב העת המוסך – והיא גם שגייסה אותי לצוות העורכות שם – סיפרה לי על אביה שהתאבד, על ההתמודדות – בחיים ובפנטזיה –...

בפתח ספרו האוטוביוגרפי ״לו הייתי פיראט״, ירון לונדון כותב: מות הבשר, שאחריו, זאת ידעתי כמדומה מאז ומתמיד, אין אלא אַיִן מוחלט, הטריד אותי, אבל במהלך חיי התעטף הפחדמוות בקלפה של סקרנות משועשעת״. רמזים לא מעטים לאותה סקרנות משועשעת מסתננים לשיחה שלנו, אף שהיא עוסקת באחותו, עופרה, שהלכה לעולמה לפני חודשים ספורים , וגם באימו ואביו ובאנשים מעניינים נוספים שפגש ב-82 שנותיו. ירון גם טען באוזניי לאיזו רדי...