Intॐe | INTO ME אפרת וכטל

אנחנו רוצות תוצאות. אנחנו מזמנות תוצאות. ואנחנו רואות תוצאות. אבל מה שאנחנו לא רואות זה את הדרך. ואז כשהיא מגיעה, ויש תהליך, ויש בטן, ויש מאמץ, ויש נפילה והתבחבשויות, אנחנו חושבות מיד שנכשלנו- כי ״היי זה לא הולך חלק״. התרגלנו לשאוף רק לתוצאה, למכירה הגדולה, לטבעת על האצבע, לגוף החטוב והמעוצב. אבל בדרך לגוף אליו אתן שואפות, בדרך לזוגיות המיטיבה ובדרך לסטארט אפ הנכסף- יהיו מאמצים, יהיו כשלונות ויהיו...

הדוש החדש כבר לא ״לא מתקשר יום למחרת ונעלם״. להיפך. בלאב בומבינג מדובר בבחור שיום למחרת יבטיח לך הרים וגבעות, יתכנן איתך עתיד מזהיר, יגרום לך להאמין שזה הדבר שחיכית לו ואז בשנייה שתסכימי לראות ולקבל את כל מה שהציע- הופ. הוא יחליט שהוא לא ממש שם וזה לא באמת ״זה״. איך נדע לזהות בין לאב בומבינג לבין התאהבות אמיתית? למה כל כך קל ליפול ללאב בומבינג? למה הגבר (או האשה) עושה את זה? האם זה בכוונה ובמודעות...

חזרת החטופים, בתקווה לסיום המלחמה הציפה רגעי אושר עילאיים, שלא בהכרח מתפרשים בגוף שלנו כשמחה טהורה ודווקא אז מתחילה חרדה, צפים הקשיים, הכאב והבלבול. ולצד כל זאת רגעי האשמה של ״זה מה שרצית כל הזמן, אז איך זה שאת לא שמחה״? זה פוגש אותנו בכל מיני רגעי אושר בחיים- מזוגיות חדשה, ללידה מרגשת, קידום בעבודה ועוד ועוד. אז למה קשה לנו להיות מאושרים? מה זו כירופוביה, הפחד מאושר ואיך נלמד לווסת להכיל ולהבין ש...

Fear of missing out הפחד מלפספס נוהל אותנו כל החיים- פשוט בשמות אחרים- הרצון לרקוד על כל החתונות, ולהיות בטוח שהדשא של השכן יפה יותר. אבל הטכנולוגיה וההצצה האינסופית לחיים של אחרים הגדילה לעשות ופיתחה אצל כולנו את הפחד לא להיות חלק, את הפחד לפספס, את הלחץ והסטרס שעודף המידע מציף לנו ואז נולד ה Jomo ההנאה שבפספוס. ועדיין עם כל הבחירה במעשיי, בעצם ההגדרה ההנאה שבפספוס קיימת השוואה, קיימת תחרות וקיימ...

רגשתן מוצפות לאחרונה? כאילו הכל גדול ומבלבל ולא הבנתן למה? כי אני הרגשתי ככה, ואז נתקלתי בהסבר של נלי מירה רובין, אסטרולוגית ושחקנית שהסבירה למה גורמים ליקויי החמה והירח שכל כך נהנו לצלם יפה יפה, אבל מה זה עושה בנפש פנימה, זה מה שמעניין. לכבוד השנה החדשה, הזמנתי את נלי לספר לנו מה מפת הכוכבים מבשרת לנו על תשפ"ו, מה יקרה אצלנו במדינה, להסביר לנו מהי אסטרלוגיה ואיך לעבוד עם הכוכבים. וכבונוס- לכ...

מי כאן מתכוננת לצום? תכננה היטב מה תאכל לפני, מה תאכל אחרי, התאבזרה בספרים ומחכה לשנת ישרים כדי להתעורר בצהריים, לשמוח שכל הצום מאחורייך ולהתגאות שעמדת במשימה? אז אני מתנצלת להרוס לכן את הכיף, אבל לצום 25 שעות זה לא אתגר וזו לא משימה באח הגדול. החשיבות של יום כיפור מזמינה אותנו ליום אחד בלבד לצום מכל הגירויים החיצוניים, מכל ממסכי התודעה, מהמסכים, מהשופינג, מהגלילה האינסופית, מהאלכוהול והסמים, מהבר...

ראש השנה בפתח- החלטות, חשבון נפש, רשימות, מה עשינו, מה לא, הלקאה עצמית, הבטחה לשינוי והופ- חזרה לשגרה. כולנו מכירות את הלופ הזה שקורה לנו בפתח שנה חדשה ובתאריכים סימבוליים שמבקשים מאיתנו לחשב מסלול ולקחת החלטות על איך אנחנו רוצות שהעמוד הראשון בספר של השנה ייראה. אז הפעם החלטתי לעשות מעשה! כמו שאני תמיד אומרת ״זה לא יהיה בסדר, זה נעשה שיהיה בסדר״. אז זה לא שיקרה שינוי, זה שאנחנו נעשה וניצור ונזיז...

אולי כלום ואולי עולם, אבל אם לא ננסה ואם לא ניתן צ׳אנס לא נדע לעולם. אחרי שבפרק הקודם למדנו לשחרר היאחזות בתוצאה, במטרה, הפעם נלמד איך להנות מהדרך, איך לתת למזל להאיר לנו פנים ולמשוך אותו לכיוונו. כן, זה אפשרי! אנחנו חיים בעולם תכליתי, רודפים אחרי היעד הבא, אחרי השגת המטרה, מתעלמים מקולות הרקע ואפילו מתייחסים אליהם כרעשים. ומה אם נסכים לפנות זמן, להתעניין, לפתוח את הידיים לרגעים חדשים, להזדמנויות,...

״מה הבעיה? פשוט שחררי״ איזה משפט מעצבן, אה? לא רק שהוא לא עוזר ושאין לנו כפתור שחרור, זה רק מחזיק אותנו חזק יותר ותוקע אותנו בהיאחזות ובחוסר השחרור. למה כל כך קשה לנו לשחרר? אחת מהסיבות היא שאנחנו חושבים שלשחרר אומר להיכשל. אז כבר פה- בוא נשים דברים על דיוקים: לשחרר לא שווה לוותר. להיכנע לא שווה כישלון. כשאנחנו מצליחות לשחרר, משהו חדש יכול להיוולד. זה לא כישלון, להפך. זה סימן שהקשבנו פנימה. אבל למ...

לכל אדם יש לפחות שתי עצירות של התבוננות על חייו, בתחילת השנה וביום ההולדת, רגע של רפלקציה על חייו הרבה פעמים נתעסק במה היה ומה עוד לא. ואני בחרתי לעצור ולהסתכל על מה שכן נכנס לחיי, מה השתנה לאורך השנים, ומה הייתי שמחה אם הייתי יודעת או שומעת שנים לפני, אז ארזתי הכל בסרט יפה והחלטתי לכבוד יום ההולדת שלי, לתת לכם את הרגעים האלה שלי- במתנה. ליחצו פליי ובואו לחגוג איתי See omnystudio.com/listener for...

את הפרק הראשון של הפודקאסט הקדשתי לקושי האישי הכי גדול שלי- דחיינות. דחיינות מתוך פחד, מתוך פרפקציוניזם, מתוך חוסר ידיעה איך ומה. ולמרות הרבה תרגילים ודרכים שהצגתי לפתור זאת, אני מאמינה שאין חכם כבעל ניסיון ולכן הזמנתי את הדר דנן- האנשת מותג, שתיתן לנו את הכלים שלה להצלחה ותסביר לנו איך הפכה משחקנית כושלת שמתפרנסת מהחלפת טיטולים לתינוקות עם מינוס של 20 אלף שח, לחברה בע״מ עם 40 עובדים תחתיה ומחזור...

“נו, באמת חשבת שזה יצליח?” “אני אומרת את זה לטובתך, אולי כדאי שתחשבי שוב.” “וואי פעם היה כיף איתך, הפכת להיות כבדה״ מכירה את המשפטים האלה? את תחושת הכיווץ בבטן שהם עושים לך? אלו משפטים של אנשים רעילים. לא רעים. רעילים. יש את המקטינים, שתמיד מוצאים דרך להוריד אותך חצי מדרגה. יש את המזלזלים, שגורמים לך להרגיש פחות טובה. יש את אלה ששמים לך מקל בגלגלים, במסווה של דאגה. ויש את אלו שהם כמו שואבי אבק- סו...

שירלי לוי היא אחת מיוצרות התוכן הראשונות בישראל, ככל הנראה הראשונה שהלכה ודיברה לעצמה תוך כדי צילום סלפי כשאחרים חשבו שזה מוזר, אבל היא המשיכה. למה? כי לה זה עשה טוב. היא ידעה לנטרל רעשי רקע ולהקשיב חזק פנימה. בתוך כל ההומור, הלייקים והעולם הכביכול חומרי ומזויף, כדי להצליח חייב להיות בסיס של אמת וחייבת להיות יציבות. שירלי לוי משילה את הצחוק, נותנת לדמעות להגיע ומעניקה לכולנו צלילה אל תוך נבכי נפשה...

באופן מפתיע ועצוב מאוד, השבוע נפרדנו מהשחקן האגדי אלון אבוטבול. הפרידה שלו גרמה לי להיזכר בשני המפגשים שהיו לנו שאמנם היו רק שניים אבל הותירו חותם משמעותי ולימדו אותי את השיעור הכי חשוב לחיים. לכבוד הפרק צללתי לעוד כמה רגעים שלימדו אותי על בשרי שיעורים לחיים. איך אמיר פרישר גוטמן לימד אותי לבקש סליחה ולהניח לשיפוטיות איך גל גדות לימדה אותי לראות את האחר ואיך אלון אבוטבול לימד אותי צניעות, ענווה וה...

רובנו מקיימות יחסי מין בלי לשאול את עצמנו אם נעים לנו. למדנו לשתוק כשלא מתאים, לזייף כדי לא לאכזב, ולהרגיש אשמה כשכן רצינו. התרגלנו לחשוב שסקס זה משהו שצריך לעשות, שאורגזמה היא הצלחה, ושעוד מספר ברשימה זה איום ונורא. סליחה? מה?! החברה מדברת על סקס בזוגיות בריאה, אבל מתעלמת ממיניות ברווקות- כאילו עונג זה פריבילגיה של קשר. אז מה עושות רווקות, למה צריך להוציא מילים כמו שרמוטה וwalk of shame מהלקסיקון...

לפני הכל בוא נתחיל מהבילבול הכי גדול בסביבה- מהו דימוי גוף חיובי? האם זה אומר שאני חושבת שהגוף שלי יפה? האם זה אומר שאני שלמה עם הגוף שלי למרות שהוא לא הכי יפה? אלו חלק מזה, אבל דימוי גוף חיובי זה אומר שאת חושבת ומבינה שלגוף שלך מותר להנות, ולך מותר לשמוח בלי הגבלות. זה לטפח חמלה ואהבה עצמית שלא קשורה בסביבה, בדעות החברה, לא במה יחשבו עליי ובלהחזיר את הכוח למחשבות שלך על עצמך. וכן, לשנות את החשיבה...

קרה לך שקרה לך מקרה מבאס, עצוב וכואב, וחברה ניסתה לעזור והרגיעה במשפטים כמו ב״יהיה בסדר״, ״תסתכלי על חצי הכוס המלאה״ ולמרות שאת יודעת שיהיה בסדר ומוקירת תודה על מה שכן יש לך. הרגשת נורא בזמן העצה שלה? הרגשת פתאום לבד, מוצפת וחנוקה? זה בגלל שזו היתה חיוביות רעילה. כן, יש דבר כזה. הוא לא מגיע לרגע ממקום רעיל ומכוון, אבל עם המון כוונה טובה הוא עושה המון המון נזק. ובפרק הזה נלמד למה להסתכל על חצי הכוס...

האם זה הגיוני בכלל לצפות מעצמנו לעבור ממצב קיצון לחיים כרגיל? אז לא, הגוף לא עובד עם כפתורי ON ו-OFF. הוא זוכר. הוא מגיב. לפעמים הוא מחכה. ואז, כשהכול “נגמר”, זה פתאום מתפרץ. המלחמה שמה לנו זרקור על המעבר החד הזה, אבל הוא קורה לנו גם בחיים בהרבה רגעים קטנים שאנחנו לא שמים לב ואנחנו מתעלמים ומפספסים. אז איך יכול להיות שדווקא כשיש שקט- מגיעה העייפות, החרדה, הדיכאון? למה דווקא אחרי שהצלחתי, כשהכול הס...

כולנו מכירות את אריאל, בת הים הקטנה. זו שמכרה את קולה למכשפה, זו שלימדה אותנו כביכול שגברים שונאים אשה שמפטפטת. זו שהמרתה את פי אביה, ועברה מבית האב לבית הבעל, ושמה שעניין את העולם לגביה זה שהיא יפה. אבל אני רואה באריאל מישהי אחרת. איך דווקא היא שלקחו לה את הקול, מלמדת אותנו יותר מהכל להקשיב לקול שלנו. לדעת מה אנחנו רוצות, ולדבוק באמת שלנו, בלי רק מה נכון לסביבה, לחברה או לאבא שלנו. זה לא פרק על נ...

אז טסתי להודו לחודש לבד. בלי תכנון אפילו של באיזה מלון אישן. כולם שאלו אותי שאלה אחת שחזרה על עצמה- איך את לא מפחדת? אז אני כן מפחדת וזהירה, אבל אני הרבה יותר מפחדת לא לחיות ולא לחוות את החיים שלי ואת הרגע הזה, לא להקשיב לקול שלי ולא לעשות ורק לרצות. הדבר הכי חשוב שלמדתי ושנלמד מטיול לבד- זה לחדד את האינטואיציה, לסמוך על עצמנו ולהקשיב לקול הפנימי להבין מתי ומה אני רוצה ולא איך ואת מי אני מרצה. מפג...

פסח נחשב לתחילת השנה לפי המסורת הדתית, זמן לידת עם ישראל, שמסמל את היציאה מעבדות לחירות. עם בוא האביב, ההתכנסות של החורף משילה עצמה ומגיעה הפריחה. וכמו עונות השנה, גם אנחנו משילים הרגלים ישנים, משחררים היאחזויות וקשרים לא מיטיבים, ומגיעה תחושה של שינוי, צמיחה ופריחה. זה הזמן שלנו בו אנחנו יוצאים מעבדות לחירות, בו אנחנו רוצות לבחור מה נכון וטוב לנו, ובשביל לעשות את זה הכנתי פרק בהשראת הסדנה של המנט...

הג׳ינס הזה שיושב לך בארון, מחכה שהוא יחזור לאופנה או מחכה שתגיעי ליעד לרגע בו תגיעי למידה שלו? תזרקי אותו! למה לנו לשמור דברים בתוך הארון שלנו, בתוך הבית שלנו, שמזכירים לנו שאנחנו לא טובות מספיק? בואי נשחרר ונצמח משם. כי אם נשחרר, נפנה מקום לדברים חדשים שייכנסו אלינו. המוטו הזה תקף לכל דבר בחיים שלנו, מעבודה, דרך חברים ועד זוגיות, והוא בהחלט לא דבר שקל ליישום, אבל במקום להתחיל ולתרגל את אותו השחרו...

איזה דבר מוזר זה שיש לי שייכות למילה אנס. משהו בלהגיד את זה, לכתוב את זה, להודות בזה קשה לי יותר מהכל. הדבר האחרון שאני ושקורבנות תקיפה מינית רוצות זה שזה יהיה קשור אליהן. מכאן נובעת הסיבה הראשונה של #לאהתלוננתי כי אנחנו בהדחקה והכחשה שדבר נורא כזה קרה. ביום שהסכמתי להודות ביני לבין עצמי שזה קרה-הסכמתי גם לסגור מעגל ולהתעמת איתו. ממש כמו בסוף הסרט- החלטתי לעצב את גורלי ולתכנת את הקודים ההתנהגותיים...

פרק 40- לפתוח את הצ'אקרות! מכירות את הימים האלה שאתן קופצות מהמיטה והכל כזה מסתדר ומרגיש טוב? גם כשלא קרה בהכרח משהו חיובי אובייקטיבי או שהמציאות חרבנה? זה פשוט אומר שכל הצ'אקרות שלך פתוחות והאנרגיה זורמת בקלילות. מה? מה קראת עכשיו? זה רוחניקי מדי? אל בהלה. זה ממש פשוט ונגיש, היי בכל זאת זה הגוף שלך וזה ממש כאן- בפרק אסביר לך מה זה אומר בכלל צ'אקרות, מה קורה כשהן פתוחות או סגורות ואיך אפשר לאזן או...

כמה פעמים נפגעתם ממשהו שמישהו אמר, רק כדי לגלות שזה בכלל לא היה קשור אליכם? קרה לכם שמישהו אמר משהו קטן, וזה לא יצא לכם מהראש? שנעלבתם ממשפט אחד, בזמן שמשפט אחר בכלל לא הזיז לכם? למה זה קורה, ואיך אפשר להפסיק לקחת דברים אישית? איך אפשר ללמוד ממה שהעליב אותנו, מתי זה באמת ״שלהם״, ומתי זה שלנו, ליחצן פליי ובואו נלמד לשחרר את הסיפורים והמחושבות ולהפסיק להיעלב. הוקלט ובושל ביזי פודקלאב See omnystudio....