דף יומי לנשים - הדרן

הברייתא שהובאה כדי לתמוך בשיטתו של רב ששת בנוגע לעובר של בהמת קדשים שנפלה בה מום שניתן לפדותו (שאפשר להתפיסו לפני שאמו נפדית כדי שיקרב לאותו זבח כמו אמו) מנותחת בגמרא. תחילה מסבירים מה ניתן ללמוד מה משפט המסיים בכל חלק בברייתא "זה הכלל". לאחר מכן, נעשה שימוש בדיוק מהברייתא כדי להקשות על שיטתו של רב הונא, הסובר שולדות של קדשים שנפלה בהן מום אינם קרבים אלא מניחים להם למות. עם זאת, הגמרא מציעה לאחר מ...

דף נלווה

הגמרא דנה בסתירה בנוגע לזמן פדיון פטר חמור. ברייתא אחת קובעת שזה נעשה לאלתר, ואילו אחרת קובעת שאין עושין כן פחות משלושים יום. שלושה תירוצים מובאים. רב נחמן מסביר שאם פדה בתוך שלושים יום, הרי זה פדוי בדיעבד. רב ששת מציע שפרק הזמן של שלושים יום מלמד שאינו עובר עליו באיסור שיהוי המצווה במהלך תקופה זו. רבא מיישב את הדעות החולקות ומסביר שהמחלוקת תלויה בשאלה אם הולכים כרבי אליעזר, המקיש פטר חמור לפדיון...

המשנה מונה בהמות שאין פודין בהן, ובכללן עגל, חיה, שחוטה, טריפה, כלאים, או כוי. רבי אליעזר מתיר לפדות בכלאים מפני שהוא מכל מקום שה, אבל אוסר בכוי. הגמרא מסבירה שהמשנה הולכת כבן בג בג, הלומד מגזרה שוה של המילה שה מקורבן פסח, שרק טלה או גדי רגיל וכשר מקיים את המצוה . ארבע שאלות נשאלו לגבי בהמות שמותר או אסור לפדות בהן פטר חמור. השאלה הראשונה: האם מותר לפדות בבן פקועה? בתחילה, הגמרא מעריכה שהשאלה היא...

כמה חייב אדם ליתן כדי לפדות פטר חמור? רבי יוסי בר יהודה דורש שקל לכל הפחות ואילו חכמים סוברים שכל שהוא פודה. רב יוסף הסביר שהשווי של כל שהוא יכול להיות שה ששווה שישית הזוז. אבל בסיפור עם ר' יהודה נשיאה, ר' טרפון נותן שלוש אופציות – עין יפה, רעה ובינונית שנעים בין שני זוזים לארבעה. כדי לפתור את הסתירה, מסיבירים שדברי ר' טרפון אמורים בבא לימלך, אבל בעושה מעצמו סגי בשישית הזוז. ריש לקיש פוסק שאם אין...

  אף על פי שרבי שמעון ורבי יהודה חולקים בשאלה אם פטר חמור אסור בהנאה, רבה סובר שגם רבי שמעון המתיר בהנאה יודה שבמקרה שלא נפדה ונערף ערפו, הוא אסור בהנאה. רבה מסביר את המקור להלכה זו מתוך גזרה שווה של "עריפה עריפה" מעגלה ערופה, שגם בה נערף הערף והיא אסורה בהנאה . רבה מביא ראיה לסברתו מברייתא הכוללת מחלוקת בין חכמים לרבי שמעון לגבי טומאת אוכלין במספר איסורים, ובהם פטר חמור. לדעת רבי שמעון הוא אינו מ...

האם רבי שמעון דורש שהוולד ידמה לאמו בראשו ורובו כדי שיהיה מותר באכילה, או שמא הדרישה של ראשו ורובו תקפה בלעדית למעמד של בכורה? שלוש ברייתות מובאות כדי להשיב על שאלה זו, אך כולן נדחות כבלתי מוכרעות. האם מי רגליים של חמור מותרים או אסורים? בעוד שמי רגליים של סוס וגמל הם דלילים וברור שהם רק מים שנפלטו, מי רגליים של חמור הם עבים ודומים לחלב. האם הם נספגים ונגזרים מגופו של בעל החיים (ולכן אסורים כהפרשה...

בהמשך המחלוקת בין התנא של משנתינו ורבי יוסי הגלילי שכל אחד דרש מפסוק אחר את הפטור מבכור לבהמה שהולידה ולד הנראה כבהמה מסוג אחר, הגמרא מבררת מה דורש רבי יוסי הגלילי מפסוקי ההוכחה של התנא שלנו (פטר חמור פעמיים). ר' יוסי הגלילי דורש משם את המקור לפטור מבכורה בסוסים וגמלים. רב אחאי מקשה על הלמידה שלו, אך הגמרא עונה על קושייתו. תנא שלנו, לומד דין זה (לפטור בכורי סוסים וגמלים) מכלל ופרט: "כל מקנך תזכר"...

הגמרא ממשיכה בבירור המחלוקת בשאלה אם בכורות נתקדשו במדבר. לשיטת ריש לקיש הם לא נתקדשו עד שנכנסו לארץ, ואילו לשיטת רבי יוחנן הם נתקדשו כבר במדבר. רבי אלעזר מסביר שרבי יוחנן למד את עמדתו מהפסוק "לי יהיו" – בהווייתן יהו, כלומר שקדושתם עומדת בעינה ואינה פוקעת. את הפסוק "והיה כי יביאך... והעברת" מסביר רבי יוחנן כדרשת דבי רבי ישמעאל: עשה מצווה זו שבשבילה תירש ותיכנס לארץ. רב מרדכי אומר לרב אשי שבבית מדר...

המשנה קובעת כי כוהנים ולויים פטורים מפטר חמור על בסיס קל וחומר: אם הם פטרו את הבכורים של ישראל במדבר, ההגיון מחייב שיפטרו את הבכורים של עצמם . הגמרא מקשה על הנחת היסוד של המשנה, שכן הלויים עצמם לא פטרו את בכורי החמורים של בני ישראל – הם עצמם פטרו את בכורי ישראל הזכרים, ו הבהמות שלהם פטרו את בכורי החמורים של ישראל. שני תירוצים מוצעים ליישוב קושיה זו, על ידי אביי ורבא. אביי מתרץ שכוונת המשנה היא שבה...

המשנה קובעת כי הלוקח עובר חמורו של נכרי, המוכר לו, המשתתף עמו, או המקבל ממנו והנותן לו בקיבולת – הולד פטור מן הבכורה. הגמרא שואלת מדוע הוצרכה המשנה לפרט את כל המקרים הללו, ומסבירה שכל מקרה נצרך לגופו: מקרה מכירה הוצרך כדי ללמד שאין קונסים אדם המפקיע בהמה מקדושה; מקרה שותפות הוצרך כדי לאפוקי מדברי רבי יהודה, הסובר ששותפות נכרי חייבת בבכורה; ומקרה קבלנות הוצרך כיוון שעיקר הבהמה היא של ישראל, ואם היי...

הקדמה למסכת בכורות

דף נלווה הגמרא מסבירה שהמילה "ציפור" כוללת עופות טהורים בלבד ומוציאה עופות טמאים ממצוות שילוח הקן. מובאים ארבעה פסוקים נוספים (מעבר לארבעה שנלמדו בחולין קלט) במטרה להקשות על תפיסה זו, אך כל פסוק מיושב באופן שונה ומציג כי המילה "ציפור" אכן מתייחסת לעופות טהורים בלבד . אם הביצים אינן טהורות, המצווה אינה חלה, כפי שנלמד מדרשתו של רב כהנא על המילים "תקח לך" – ולא לכלביך. דרשתו של רב כהנא הובאה במקור כד...

רבינא לומד מהפסוק "שלח תשלח" שעוף טהור שהרג את הנפש בטרם נגמר דינו פטור משילוח הקן, משום שאדם מצווה להביאו לבית דין משום "ובערת הרע בקרבך" ולא לשלחו . לאחר ארבעה ניסיונות שלא הצליחו, רב ושמואל מציעים כל אחד הסבר אפשרי. רב מסביר שמדובר באדם שהקדיש את פירות שובכו לקורבן ולאחר מכן מרדו; הם שומרים על קדושתם ופטורים ממצוות שילוח הקן. שמואל מסביר שמדובר באדם שהקדיש תרנגולת ביתית לבדק הבית ואז מרדה, והיא...

כדי ליישב את שתי מימרותיו של רב לגבי שיעור הגז, כשהוא אומר "מנה ופרס" במקום אחד ו"שישים" במקום אחר, הגמרא מסבירה שרב מדבר על מנה בן ארבעים סלעים, וממילא מנה ופרס שווים לשישים סלעים. בנוגע למתנת חמש הסלעים, ברייתא מבהירה כי הבעלים אינו חייב ללבן את הצמר לפני נתינתו; אלא עליו ליתן שיעור מספיק כך שיוותרו חמש סלעים לאחר שהכהן ילבן אותו. בהסתמך על הפסוק "לעמוד לשרת", מסביר רבי יהושע בן לוי כי המתנה חיי...

דף נלווה חיוב ראשית הגז נוהג בכבשים בלבד. אף על פי שהגמרא מציעה בתחילה גזרה שווה המשווה בין המילה "גז" (בדברים יח:ה) לבין המופיע באיוב (לא:כ "ומגז כבשי יתחמם"), בסופו של דבר היא לומדת את הדין מהפסוק "לעמוד לשרת", וקובעת כי החומר חייב להיות ראוי לשירות הכהונה, שזה מוציא נוצה של עזים וכבשים שצמרן קשה. שטיפת כבשים , הגורמת להסרת חלק מהצמר, נתונה במחלוקת תנאים: רבי יוסי פוטר שטיפה ממצוות ראשית הגז כיו...

דף נלווה