צדקת הצדיק | הרב שי גניזי

פסקה י"ג: "הזמן מורכב מיום ולילה – וכן חיי־האדם: אור וחושך, עולה ויורד, כידוע מאמר הבעל שם טוב על פסוק "שבע יפול צדיק וקם" כי ז' ימים הוא שבוע אחד, ואחר־כך חוזרים אותן ז' ימים חלילה. ואמנם גם בעת החושך צריך אור הלבנה או אור כוכבים, דנמי אור הוא, כדאיתא ריש פסחים, ולא שיהא חשוך לגמרי. ובביתו צריך אור הנר [מצוה, ואור תורה, "שמש ומגן ה'" – זהו תורה לשם שמים,...

"משמור ב' כלבים צועקים. כשהכל ישינים דבמשמור א' יש בנ"א ניעורים ואין מניחים אותו. וכן תפילה טוב במקום שאין בנ"א כי הם מבלבלים אותו בפניות ומחשבת חוץ ושאר מחשבות זרות בא ע"י וכמ"ש בדגמ"א כ"פ ע"פ וכל אדם לא יהי' וגו' בבואו לכפר בקודש. ותפלה בצבור כשגם הצבור מתפללין אין דעתן עליו וכן הוא עליהם. [וגם בתורה א' (פסחים קיב.) לא תשנה בגבהה של עיר...

ר' צדוק מתאר את ההכנה התפילה הנדרשת מהאדם, וההכנה שהוא מציע היא ארוכה ומשמעותית ולא תמיד מצליחה. הנכונות לקבל את האפשרות שההכנה לא תצליח היא חלק מהותי מההכנה. יש מצבים שאדם לא מוכן בהם לתפילה. התפילה של ר' צדוק דומה לשיחה אינטימית עם בן־זוג, וככזו היא מחייבת אווירה, קשב ומצב נפשי מתאים; אי־אפשר לפקד עליה שתהיה “כאן ועכשיו”. הזה התורה חוזרת להיות קבע, והתפילה – תחנונים כשהיא עולה מלמטה-למעל...

"עיקר הק"ש קבלת עול מ"ש ועול תורה ומצות כדאי' (ברכות יג.) וצריך ביום ולילה. ולא בבוקר וערב אלא בשכבך ובקומך ע' שם י"א א'. דיהיב הזמן בזה משום דהבוקר וערב הם שינויים בעולם ולא באדם והי' די בקבלה א' לשניהם רק מפני השינויים שבאדם שביום קם ועוסק במלאכתו וצריך קבלת עול מ"ש שכל מעשיו יהי' לש"ש כמ"ש (עירובין סה.) אנן פועלי דיממא כפועלים העושים מלאכה שכל מעשיהם לאדון ואפי' בברהמ"ז מקצר בשביל עבודתו. ובליל...

"ברכות לראש צדיק. לכך מס' ברכות ההתחלה מש"ס שעיקר הכל דע את אלהי אביך ואח"כ עבדהו שצריך לידע למי עובד. וזהו הברכה לפני כל מעשה לייחד כל מעשיו לה' כמ"ש בכל דרכיך דעהו כמ"ש הרמב"מ. וזהו ע"י הברכה וכמו שאמרו השיעור בה קטן שיודע למי מברכין. משא"כ בשאר מצות אין השיעור שידע למי מניחין תפילין וכיוצא. מבואר שהברכה עיקרה הידיעה למי מברכין שעל כך נוסדה. וזהו ה...

"ראשית כניסת האדם לעבודת ה' צריך להיות בחפזון, כמו שמצינו בפסח מצרים שהיה נאכל בחפזון, ולא פסח דורות; מפני שההתחלה לנתק עצמו מכל תאות עולם הזה שהוא מקושר בהם, צריך לשמור הרגע שמתעורר בו רצון־ה' ולחפוז על אותו רגע למהר לצאת מהם – אולי יוכל; ואחר־כך שוב ילך במתינות ולאט, כדין פסח דורות"