אירי ונורית

נורית ואירי מסכמים את השנה בפרק סיום העונה של הפודקאסט, ועוצרים לדבר על המנהגים המשונים של בני אדם ועל האובססיה שלנו לזמן. כמה שעונים באמת צריך בבית, למה נורית לא תתנשק בחצות ואיך השעון הפך לדבר שמנהל אותנו יותר מהכל. הם נפרדים מבריז'יט בארדו ומדברים על החופש להזדקן בחן ובלי להתנצל, ומשם מגיעים לשאלה מה בא קודם, אמא שלך או אשתך. פרק אחרון לעונה שמנסה להבין איפה אנחנו עומדים רגע לפני שממשיכים הלאה.

אחרי הטיזר ההוא על הפיפי, הפרק מוקדש לתגובות. נורית ואירי עוברים בין הרעות, המצחיקות וקצת טובות, ומנסים להבין למה עשיית צרכים, הדבר הכי בסיסי ואוניברסלי שיש, מצליחה לאחד את כולנו וגם להביך אותנו עד העצם. הם מדברים על בושה, על למה אנשים מפחדים לדבר על מין וקללות למרות שכולנו עושים את זה משחר האנושות. נורית חוזרת מטיול חברות בפאפוס עם תובנות חדשות על אנשים, כלבים ומה שביניהם.

כולם רוצים להיות נורית גפן אבל לפי אירי עדיף בהרה להיות נורית בת ה80 מאשר בת ה20. הם מדברים על התחושה שמשתחררת כשכבר לא צריכים לרצות אף אחד, ושואלים האם יש באמת הקלה אחרי הודאה באשמה ולמה נורית לא הרגישה שום הקלה גם אחרי שחשפה סוד שחשבה שילך איתה לקבר. הם שואלים למה הכי קשה לסלוח לעצמנו, האם אפשר בכלל לדעת מה יקרה בעתיד ואיך זה שכל הנבואות הופרכו. ובסוף, מגיעה גם שיחה על גבריות, ומה הופך גבר לגבר...

אחרי הפרק הקודם שבו הם התמקדו בסודות שאנחנו שומרים הפעם נורית ואירי מדברים על שקרים. השקרים שאנחנו מספרים לעצמנו ובעיקר השקרים שאנחנו משקרים לילדים שלנו במחשבה שאנחנו מגוננים עליהם, ומה גרם לנורית להתרגש עד דמעות.

אירי ונורית חוזרים לפרק שחורג מכל מה שהם התכוונו, אירי קיבל הרבה בקשות ממאזינים לעשות מופע של הפודקאסט והוא ונורית מנסים להבין מה יהיה במופע כזה ומי יבוא בכלל? כמה סודות עוד נשארו לנורית? והאם בכלל אפשר לספר את האמת כולה.

אירי ונורית חוזרים לפרק נוסף וחזק מעצורים, והפעם על התדרדרות של יוון מערב התרבות המערבית וגאוני הדור למלכת דייגים מנומנמת. האם נשים בעצם רוצות לחזור לתפקיד מגדר מסורתיים או אולי גם וגם? נורית מספרת על הפעם שאביה התאהב במורה שלו, ומדברים על סערת המציצות.

נורית תוהה אם לבלוע זה חטא או ארוחה מלאה, אירי מספר על החוויה שלו עם פורנו VR ועל הפחד לאבד את היכולת לדמיין. הם מדברים על פטישים מיניים, על הדור הצעיר שמתפרק מלחץ וחרדה, ועל הטכנולוגיה שמחליפה יחסים אנושיים.

אירי ריקין ונורית גפן משוחחים על נושאים ברומו של עולם – מפלוצים ועד 72 בתולות. הם בוחנים את 'האח הגדול' כמעבדה ליחסי כוח ואהבה, חושפים את הדינמיקה שבין סאדו־מאזו לבין קשרים עם ההורים, ותוהים מה בעצם נחשב לנורמלי כשהכול אנושי כל כך.

אירי ריקין ונורית גפן צוללים להיסטוריה האישית, לטאבואים על אלוהות והמוות. אירי על השמחה שבלקבל ביקורת מהילדים וללמוד מהם. נורית על ההתמודדות עם השתיקות הרועמות של אמה – ואיך זה השפיע על הקשר עם הילדים והנכדים שלה. הם דנים בגבולותיהם של הטיפול הפסיכולוגי והצלילה אל התת-מודע – ואיך, דווקא כאשר מקבלים את החיים כפי שהם, אפשר למצוא חופש.

נורית גפן ואירי ריקין נפגשים לשיחה שמתחילה על אקטואליה, אבל מהר מאוד גולשת לשאלות עמוקות ואישיות: למה אנחנו מצלמים כל דבר במקום פשוט לחיות, איך הפכנו לאנשים שמפחדים להיות לבד עם עצמם, האם ניתוח פלסטי הוא שקר או חירות, ומה ההבדל בין חמלה לרחמים.

אירי ריקין ונורית גפן בשיחה כנה ואמיצה על הסוף שכולנו יודעים שיגיע, אבל משתדלים לשכוח. על מה זה אומר למות – ועל מה זה עושה לחיים. על למה הפחד מהמוות הוא בעצם פחד מהחיים שלא נחיה. ועל כמה חופש יש בזה, כשמפסיקים לפחד. הם מדברים על קברים ועל קבלה, על דרקולה ועל קידוש, על נשים שחיות יותר מגברים (ואולי בצדק), על מכתבים סודיים, על ילדים שצריכים שההורים שלהם ימותו בזמן, ועל ההקלה המוזרה שיכולה לבוא אחרי...