על פילוסופיה ויהדות

בפרק דן הרמב"ם במשמעויות השונות של המושג "צור", ובעיקר מוסיף פיסה נוספת לפאזל שיגיע לשיאו בפרק נ"ד בחלק א', בו יסביר הרמב"ם את משמעות המעמד המופלא של נקרת הצור, בו הגיע משה לנקודת השיא של השגת האל.

בפרק זה מסביר הרמב"ם אודות המושג "נצב". הוא מציע פירוש לסולם יעקב המהווה בעיניו משל - אולם כפי שנראה, בשני מקומות אחרים בכתביו הרמב"ם מציג פירושים אחרים לאותו מעמד. נראה גם מקבילה מעניינת למשל המערה של אפלטון. לסרטון שלי אודות משל המערה: https://youtu.be/VYxLhkOxfVE

בפרק קצר ועמוק זה, מסביר הרמב"ם אודות המשמעויות השונות של המושג "אדם". נראה כיצד הדבר שופך אור נוסף על משל גן העדן שמציע הרמב"ם, וכיצד הרמב"ם מנסה לפרק שני מוקשים מקראיים לא פשוטים.

אפלטון ור' שמלאי מספרים לנו שניהם סיפור דומה: לפני שנולדנו, כבר ידענו את כל מה שחשוב. איך זה קורה? ומה דומה ומה שונה בין אפלטון לשמלאי?

בפרק מציג הרמב"ם את המשמעויות השונות של המושג "קימה". בדרך ניתן לראות כיצד, בדומה לפרק הקודם, הרמב"ם מטרים את העיסוק הנרחב במושג ההשגחה. אולם הפעם הוא נוקט עמדה שונה בתכלית מזו שנקט בה בפרק הקודם.

בפרק דן הרמב"ם במושג "ישיבה", ומציג כיצד הוא מתייחס לשלמות ולקביעות של האל. תוך כדי הדיון, מטרים הרמב"ם את העיסוק הנרחב בנושא ההשגחה, תוך שהוא לכאורה מצדד בעמדה של אריסטו - לפיה ההשגחה אינה נוגעת לפרטים.

בלז פסקל, העילוי המתמטי שחווה התגלות ששינתה את מסלול חייו, מציב בפני הקוראים בספרו "הגיגים" את ההימור הגדול מכולם. מה הוא מציע? ומה הביקורות העיקריות מול המהלך שלו?

הרמב"ם מסביר אודות המונחים "ירד" ו"עלה". בדרך אנחנו מקבלים טעימות ראשונות מהמתחים שיתבררו בהמשך הספר אודות מושגי הנבואה וההשגחה.

הרמב"ם מפרט את המשמעות האלגורית של המושג "כסא" ביחס לאל. בדרך אנחנו מקבלים נגיעה ראשונה בתורת שלילת התארים של הרמב"ם.

הרמב"ם מסביר את המשמעויות השונות של המושג "מקום", בדגש על ההיקרויות שלו במקרא הקשורות באל. הוא מסביר מדוע אין לראות במושג הגשמה של האל. בדרך אנחנו מבקרים בפתיחה ל"משנה תורה", ומקבלים טעימה של חשיבות מעמד נקרת הצור, שבו השיג משה את השלמות האנושית.

הרמב"ם מסביר על משמעות המושג "ילד", ובדרך אנחנו מקבלים טעימה מהמלחמה של הרמב"ם באמונה העממית ברוחות ושדים.

בפרק הקצר הזה, ממשיך הרמב"ם להניח את היסודות לדיון בחומר ובצורה, וגם נותן טעימה קטנה לדיון בכרובים ובחזון המרכבה של יחזקאל בהמשך הספר.

מהו סיפור חייו של הרמב"ם? מה מייחד את שלושת חיבוריו העיקריים? מה קווי היסוד של הגותו? ומדוע אני כל כך אוהב אותו?

את הפרק פותח הרמב"ם בציטוט של אריסטו ובאזהרה אודות חשיבות ההכשרה המסודרת לפני העיסוק במטפיזיקה. הוא ממשיך בהתמקדות במעמד המוזר של אצילי בני ישראל בהר סיני, שחוזים את האל ואוכלים ושותים.

הרמב"ם מסביר בפרק מדוע הכוונה במושגים "ראה", "הביט" ו"חזה" במקרא, כאשר הם מתייחסים לאל, היא תמיד השגה שכלית ולא תפיסה חושית - כחלק מהמטרה הכוללת בחלק א' של "מורה נבוכים" להילחם בהגשמת האל.

הרמב"ם מפרט בפרק אודות המושג "תמונה", ומתמודד בעיקר עם הפסוק אודות משה, לפיו "ותמונת ה' יביט". הוא מסביר כיצד הכוונה לתפיסה השכלית של משה את האל, וזאת כנגד התפיסה לפיה לאלוהים יש גוף.

פרק ב' בחלק א' של "מורה נבוכים" הוא מהפרקים העמוקים ביותר בספר. הרמב"ם מתחיל את ההתמודדות הארוכה שלו עם סיפור גן העדן, המהווה אתגר לתפיסות הפילוסופיות אודות אלוהים והאדם. הוא מרחיב אודות ההבחנה בין הציר של אמת מול שקר לבין הציר של יפה מול מגונה. ולפני הכל - הרמב"ם מנחית מהלומה פדגוגית על הקוראים.

הרמב"ם פותח בהבהרת המושגים צלם ודמות, ומסביר מדוע וכיצד יש לפרשם באופן שלא יביא לידי הגשמת האל. נראה כיצד הדיון נערך באופן מסורבל ותובעני, ונשווה אותו לפתיחה המבריקה והנינוחה של "משנה תורה", וננסה להבין מדוע הרמב"ם מנהל כך את הדיון בפרק.

בחלק האחרון של פתיחת "מורה נבוכים", הרמב"ם מונה את הסיבות לסתירות המופיעות בחיבורים ובספרים - במקרא, בדברי חז"ל ובספרי הפילוסופים. הוא מסביר אילו סוגים של סתירות אנחנו עומדים למצוא בעצמנו ב"מורה נבוכים", ומה הסיבות לכך שהוא משלב את הסתירות הללו בדבריו מתוך כוונת מכוון.

אנחנו ממשיכים במעבר על הפתיחה של "מורה נבוכים". הרמב"ם מרחיב על מהותם של המשלים, ומשביע את הקוראים בשבועה שמסבכת את כל פרשניו.

בפתיחה של "מורה נבוכים", יצירת המופת של הרמב"ם, הוא מסביר את מטרות הספר ומדוע הוא כתב אותו בצורה הייחודית שבחר לנקוט בה. נראה כיצד הוא מסכים עם אפלטון אודות המהות הייחודית של התכנים המורכבים שבהם הוא בוחר לעסוק.

בספרו "ביקורת התבונה המעשית", קאנט פורש את שיטתו פורצת הדרך לגבי תורת המוסר. מהו הצו הקטגורי, כיצד מושגת החירות האנושית, איך צריך להתייחס לאחר ומה יש לאלוהים לומר על כל זה?

ברוריה, האישה היחידה שדברי תורה משמה מובאים בתלמוד, היא דמות מרתקת. בימינו, דמותה משמשת לוויכוחים אודות לימוד התורה לנשים - משני הכיוונים. אבל מה אנחנו באמת יודעים אודותיה?

תאלס, ראשון הפילוסופים הפרה-סוקרטיים, אמר ש-'הכל מים', כלומר שהעיקרון, המהות או הראשית של כל הדברים הוא דבר יחיד - מים. מה המשמעות של האמירה המוזרה הזו, ועד כמה היא מהווה את הבסיס לחשיבה המדעית עד ימינו?

מגילת רות מספקת לנו הצצה אל החיים עצמם, דבר נדיר למדי במקרא. והיא מראה לנו רגעים יפים של חסד ואהבה, של הובלה נשית ושל אמת - אי אפשר לא לאהוב אותה