נתיבות עולם למהר"ל - הרב יונתן רוזין

בפרק זה נצלול לעומק משמעות האמת והשקר בחיינו. נגלה מדוע חז"ל השוו שקר לעבודה זרה, ונלמד על הקשר המפתיע בין דיבור אמת לבין מהות הבריאה עצמה. נחקור מדוע האמת נחשבת ל"חותמו של הקב"ה", נראה את הסכנה הרוחנית שבשקר הקטן ביותר. נסיים במשל המרתק על השקר והפחת בתיבת נח, ומתוך כך נראה כיצד דיבור אמת מחבר אותנו למשמעות החיים

הרב המשיך את הדיון על ארבע כתות שאינן רואות פני שכינה, תוך הקבלתן לאותיות שם הויה. הרב התעמק בדברי הלץ הטוען לחוסר משמעות בעולם, בכת השקרים המתנגדת ליסוד האמת עליו מושתת העולם ובכת מספרי לשון הרע. לבסוף, הרב הציג את המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל בנוגע לשבח כלה בעלת מומים, ובחן כיצד אופן ההילול עשוי להשפיע על תפיסת החתן את כלתו, והאם יש בכך שקר.

בשיעור זה, הרב מעמיק בדברי המהר"ל אודות ארבע הכיתות שאינן מקבלות פני שכינה. הרב מבאר כיצד הפגם באותיות שם ה' (י-ה-ו-ה) של כל אחת מהכיתות מרחיק אותן מפני השכינה. הוא מרחיב על משמעות "קבלת פני שכינה" כביטוי לנוכחות האלוהית בעולם הזה ובעולם הבא, ומדגיש את הקשר בין היכולת לראות את פעולת ה' בעולם לבין הזכות לקבל פני שכינה. בנוסף, הרב מסביר את משמעות קירוב אותיות שם ה' כגילוי כבו...

המהר"ל מפרש את המדרש של רב טביומי על משה רבינו. בשיעורו, הרב התמקד בהסבר ההשוואה בנוגע למוטיב מות שני הבנים ובמטרת ההשוואה בכלל, כדי להמחיש את דרגת האמת השלמה בעולם הזה.

בשיעור נמשיך לדון בסיפורו של רב טביומי בעיר קושטא ובמשמעותו האלגורית של הסיפור. מהי המשמעות של 'עיר' כמקום? מהי משמעותה של פריה ורביה בהקשר הרוחני? והאם ניתן להתמיד במידת האמת בעולם הזה?

היו הייתה עיר בשם קושטא, שם כולם דוברים אמת ובזכות זה אין אחד מהם מת קודם זמנו. יום אחד הגיע לשם רב טביומי (ויש אומרים רב טבות), התחתן עם בת המקום והוליד שני ילדים. ביום שבו שינה מדיבורו - מתו שתי ילדיו והוא גורש מהעיר. בשיעור נתחיל להסביר את פרטי הסיפור: מדוע קוראים לרב טביומי? מה המשמעות של העובדה שאנשי העיר לא מתו קודם זמנם, וכיצד כל זה עונה לשאלה שבגללה הגמרא סיפרה את הסיפור - האם יש אמת בעולם...

זהו השיעור הפותח את נתיב האמת. כמו כל נתיב נפתח בפסוק מספר משלי - 'שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר' ונבין כיצד הפסוק מתחבר לשתי אמרות ידועות: לשקר אין רגלים ואמת היא חותמו של הקב"ה.

בפרק קצר זה נסיים את נתיב הדין. נראה מה דעת המהר"ל על הדיינים בני זמנו ששופטים את הציבור שכפוף אליהם - אבל גם נאלצים לדון את הממונים עליהם.

נפתח בביאור השפעת השוחד על הדיין וכיצד הוא גורם גם להמצאת טענות שקריות וגם לעיוורון מטענות נכונות. בהמשך השיעור נראה את ההשפעה החברתית של עוולות במשפט - הרשעים שלוקחים שוחד גורמים גם לדיינים הצדיקים לנטות מהאמת.

הכתוב מתאר את עיוור העיניים כתוצאת השוחד - 'כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים'. האם הכתוב מתכוון רק לנגיעה האישית בדין, או שיש מקום לקרוא את הכתוב כפשוטו? ואיך נתייחס למציאות בה העיוורון לא תמיד מתקיים?

עונשים רבים מגיעים בעקבות עינוי ועיוות הדין: חרב, ביזה, דבר ובצורת. בשיעור נראה כיצד כל אחד מהם קשור לחומרת המשפט ותפקידו בעולם.

במסכת אבות יש שתי משניות שמתארות את עמודי העולם: 'תורה, עבודה וגמילות חסדים' מול 'דין, אמת ושלום'. בשיעור נסביר את היחס ביניהם, ואת התפקיד המרכזי של המשפט והדין בכל קבוצה. בסוף השיעור נראה מדוע העונש על עיוות הדין הוא דווקא מלחמה וחרב?

בשיעור ננגיד בין המתינות בדין לבין פסיעה על ראשי עם קדוש כהשלמה לשיעור הקודם. לאחר מכן נעסוק בתפקיד המלך כדיין ושופט. מה הייחוד במלך? ואיך הכל קשור לאיסורי עבודה זרה?

המדרש משווה את האיסור לעלות במעלות על המזבח לחיוב להיות מתונים בדין. נסביר מהי 'היציאה מן הסדר' שמהר"ל מזהיר אותנו ממנה, וכיצד היא קשורה הן לכהן העולה במדרגות והן לשופט הדן בפזיזות.

במסכת שבת מסופר על שני זוגות דיינים. זוג אחד קרא כל שעה לחפצים לבוא לדין, והזוג האחר ישב בבית הדין מהבוקר עד הערב. בשיעור נברר: מהו המעשה הרצוי? מה ניתן ללמוד על כך ממשה רבינו? ואיך כל זה קשור למעשה בראשית?  בסוף השיעור נסביר את ההבדל החשוב בין דין אמת לבין דין אמת לאמיתו.

בשיעור נפתח את נתיב הדין בנתיבות עולם. כמו כל פתיחת נתיב, נבאר פסוק מספר משלי - 'ספר החכמה'. נסביר מדוע עשיית המשפט היא מצד אחד שמחה לצדיק ומצד שני מחיתה לרשע. נסיים במדרש מעניין שמשווה את הדין לפרדס האהוב מכל על המלך.

בהמשך לעיסוקינו באיסור הריבית, בשיעור נראה דרך אחרת להבין את חומרתו. נבין מהי ההידבקות בהעדר שהמהרל מציין כבסיס כל החטאים, ואת הקשר הייחודי בין ההעדר לבין חטא הריבית.

לאחר שהסברנו את מעלת ההלוואה בשיעור הקודם, נעבור לעסוק בחומרת חטא הריבית, וננתח לעומק כיצד הלוואה בריבית פוגעת ברעיון האחדות. בסוף השיעור נגלה מהי הריבית שדווקא המלווה בריבית צריך לשלם אותה - הריבית על חטאו.

לפני שנסביר את הדברים החמורים שנאמרו על איסור ריבית, אנחנו צריכים לבסס את הבנתנו במעלת ההלוואה. האם הלוואה היא חלק ממצות הצדקה בלבד? מדוע יש מצווה להלוות גם לעשירים? מה הרעיון שמתגלם בהלוואה לאחד מעם ישראל - לא משנה מי המקבל והנותן?

בניגוד למצופה, המדרש מסביר שדווקא העני מטיב לבעל הבית, יותר מאשר שהעני מקבל ממנו. בשיעור נעמיק כיצד זה קורה ומדוע. נסיים בהסבר מקורי על הפסוק 'ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת'.

נפתח את השיעור בפסוק מספר נחמיה 'והעמדנו עלינו מצות לתת עלינו שלישית השקל בשנה'. המדרש לומד ממנו שיש שיעור מינימלי במצוות הצדקה - שלישית השקל בשנה. בשיעור נבין כיצד לומדים מהפסוק שמצוות צדקה שקולה כנגד כל המצוות, ומה הביאור המדויק של המאמר. בסוף השיעור נראה כיצד, בניגוד למצופה, דווקא כפייה על צדקה טובה יותר מעשיית צדקה מרצון אישי.

נתחיל את השיעור בהבנת הביטוי "מלווה ה' חונן דל". במהשך נראה דו-שיח בין ר' עקיבא וטורנוסרופס הרשע. האם ה' אוהב עניים או שונא אותם? האם מוטל עלינו להביא להם צדקה או לתת להם להישאר במצבם? מה הפרדוקסליות הנסתרת בשאלה ובתשובה?

הגמרא אומרת שהמפייס עני זוכה לאחת עשרה ברכות, בניגוד לנותן לו פרוטה שזוכה רק בשש. בשיעור נלמד מהו אותו הפיוס? מדוע המהר"ל כותב שפיוס זה הוא לא זמני אלא לעולם? ומה מסמל המספר אחת עשרה? בהמשך השיעור נבין מהן מעלות הצדקה דרך מונבז המלך שחילק את אוצרותיו לעניים, ונתחיל את הדיון בפסוק 'אני בצדק אחזה פניך'.

ר' עוירא נותן הדרכות בעניין הצדקה: גם בעל נכסים מרובים, גם בעל נכסים מצומצים וגם עני צריכים לתת צדקה כדי להינצל מדינה של גינהם ומעניות. תנא דבי ר' ישמעאל מציג משל מוזר, שתי רחלות עוברות במים, הגזוזה עוברת ושאינה גזוזה טובעת. בשיעור נסביר בהרחבה: מהי דינה של גינהום ומדוע ניצלים ממנה על ידי צדקה? במה נתינת הצדקה דומה לגזיזת הרחלות? מה עומק המדרש מעבר לשכר ועונש פשוט?

בשיעור נחזור על הסוגייה הקודמת ונראה ש'חימה' ו'אף' קשים באופנים שונים. בהמשך נדון בפסוק המוכר 'צדקה תציל ממות'. מאילו מיתות מצילה הצדקה? מדוע? לאחר מכן נסביר את המשמעות הנסתרת של הסיפור על בנימין הצדיק שפירנס אישה ושבעת בניה.