נביאים אחרונים - הרב דוד סבתו (תשפ"ד)

השיעור הוא שיעור סיכום לסדרה על הנביאים האחרונים. בשיעור נבחן ממבט-על את הסגנון של הנביאים האחרונים לעומת הראשונים, את ההבדלים הפנימיים ביניהם, והמשותף להם כחותמי תקופת הנבואה (הראשונה) בעם ישראל.

בשיעור היום נעסוק בשלושת פסוקי החתימה של ספר מלאכי. נבחן אותם מכמה פרספקטיבות: פירוש פשט הפסוקים, הפסוקים כחותמים את ספר מלאכי, כחותמי חטיבת הנביאים בתנ"ך ולקראת סיום עידן הנבואה והמעבר לכתובים.

אנחנו נמצאים בנבואה הלפני-אחרונה של ספר מלאכי. בהמשך לשיעורים הקודמים, גם הנבואה של היום בנויה במבנה הדיאלוגי שכבר הספקנו לראות כמה פעמים במהלך הספר. הנושא בנבואה הוא השכר לצדיקים והעונש לרשעים (והסנכרון המעניין ביניהם), בנוסף לסגירת מעגל עם כמה נבואות אחרות.

לאחר שבשבוע שעבר עסקנו בדיאלוג בין עם ישראל לקב"ה בנושא הוגנות המשפט המופיע בתחילת הפרק, ולאור העובדה שגם סוף הפרק סובב סביב נושא זה - היינו מצפים שהנבואה האמצעית תישאר באותה המגמה. אך למרבה הפלא, הנביא חורג לנושא לא קשור לכאורה - תרומות ומעשרות. מה הקשר שלהן לנושא שלנו, ואיזה מסר הן מביאות איתן?

בדומה לשאר ספר מלאכי, הפרק הזה גם כן מתחיל בטענה שיש כביכול לעם ישראל כלפי הקב"ה, וממשיך בדיאלוג ביניהם. הטענה של עם ישראל בתחילת פרק ג' היא שבמציאות הנוכחית הם לא רואים את המשפט של הקב"ה מתבצע. כמו שנראה בהמשך הפרק - הקב"ה יתקן לבסוף את המצב, אולם עם ישראל יצטרך לעבור בעצמו תיקון משמעותי לפני כן.

בשיעור הקודם עסקנו במחצית הראשונה של הדיאלוג, כביכול, שמתרחש בין עמ"י למלאכי בנוגע לנישואי הנשים הנכריות, שרואה בחטא הזה בגידה ממש. בשיעור הנוכחי אנחנו ממשיכים בביקורת הקשה של מלאכי נגד מי שמגרשים את הנשים שלהם בגלל סיבות חיצוניות למדי, ובתיאור ההשלכות של מי ששוכחים את הברית הבסיסית בחיים שלהם.

בשיעורים הקודמים עסקנו בהדרדרות ובביקורת של מלאכי על הכהנים והמקדש. אך בשיעור זה לא נעסוק באף אחד מאלה, אלא בביקורת חדשה/ ישנה: על התבוללות עם נשים נכריות. בביקורת שלו מלאכי משלב יסודות דתיים עם יסודות לאומיים, ובמהלך השיעור נבחן עוד מקרים שבהם עם ישראל עמד בפני סכנת התבוללות וכיצד הוא הגיב להם.

לאחר שבשיעור שעבר פתחנו בביקורת על הטכנוקרטיה של הכהנים במקדש, נמשיך בה גם השבוע. בפרק ב מלאכי ממשיך באזהרה לכהנים מאי-מילוי התפקיד שלהם כיאות, ובפירוט ההשלכות החמורות של העניין הזה - תוך רמיזה ברורה למקורות הרלוונטיים לכך בתורה. אולם בתוך התוכחה החמורה, ניווכח לדעת ששורש הקלקול - הוא גם שורש ההזדמנות והפוטנציאל לתיקון.

בשיעור זה נתחיל את ספר מלאכי, האחרון מנביאי בית שני - ובכלל. הפרק הראשון בספר כולל שתי נבואות: הראשונה - על יחסי אהבה ושנאה ועל היחסים בין עשיו ליעקב, והשניה - ביקורת חריפה על מקריבי הקרבנות שעושים זאת מתוך יחס שגוי כלפי ה'. לכאורה, שתי הנבואות שונות לגמרי אחת מהשניה - אך במהלך השיעור נראה שהן קרובות אחת לשניה יותר מכפי שנדמה.

פרקים ז'-ח' בזכריה מורכבים ממספר מבנים שעוסקים בביטול הצומות. בשיעור זה נראה שזכריה מוסיף עוד מספר פסוקי חיזוק לעם העוסק בבניין, לפני שהוא מבשר על הפיכת ימי הצום לימים טובים לעתיד לבוא. האם התשובה השניה היא המשך של התשובה הראשונה, או סותרת אותה? ומה משמעות פסוקי הסיום האוניברסליים למדי, כאשר הם באים על גבי נבואה "מציאותית"?

בשיעור שעבר התחלנו את נבואת זכריה על הצומות: האם להמשיך לצום בהם? הנביא ממשיך בתיאורי משימת הבניין לאור דברי הנביאים הראשונים. הדבר המוזר ביותר הוא שלכאורה, הנביא כלל לא עונה על השאלה עד לסוף הפרק הבא! בשיעור זה, בין סיום ההשוואה לנביאים הראשונים לבין התשובה על השאלה, אחרי שהיינו בעבר - נקפוץ גם לעתיד, ונראה מה הנחמה המצפה לירושלים.

בשיעור זה נסיים את קובץ המראות הראשון בספר זכריה. בחלק הראשון של הפרק יש נבואה דומה מאוד לנבואה הראשונה בספר, ובחלק השני מתחיל המימוש בפועל של הרבה מהנבואות האחרות. את שני החלקים נבחן לאור הנבואות הקדמות (כמו גם ספר יחזקאל, כהרגלנו)- ולסיום נראה: מה המסר שאיתו חותם הנביא את החלק הראשון של הספר - מה היישום שלו בימינו?

גם אם אנחנו רגילים לכך שמראות זכריה חידתיים מטבעם, המראה שנעסוק בו בשיעור חידתי פי כמה וכמה. נפתח את השיעור בנקודות שהופכות את מראה המגילה והאיפה ליוצא דופן אפילו בספר זכריה. נמשיך בלהשוות את שאר הפרטים המופיעים בנבואה (כיכר ונשים) למקומות אחרים בתנ"ך ומדרשים מסוימים, ובסופו של דבר נעלה כמה הצעות למשמעות הרצף והמסר העולה ממנו.

בשיעור שעבר התחלנו את צמד הנבואות על יהושע הכהן הגדול וזרובבל, והיום נסיים את שתיהן. בסוף פרק ג' אנחנו נחשפים לדמות של "צמח", ולתיאורים על אבן מסתורית. בתחילת פרק ד' אנחנו נחשפים לתיאור של מנורה בעלת מאפיינים יחודיים, ולאחר מכן חוזרים אל האבן מפרק ג', ומנסים להבין: מה שני הסמלים האלה מלמדים אותנו על היחס הראוי בין הכהונה למלוכה בעת בניין הבית?

בשיעור הקודם עסקנו בייחודיות של מראות זכריה לעומת נביאים אחרים, בעיקר לאור הריחוק שהנביא חווה במהלכה. בניגוד לנבואות הקודמות, בשיעור הקרוב נעסוק במראה שסובב דמות אמיתית: יהושע הכהן הגדול. ננסה להבין: מה תפקיד השטן שעומד על יד יהושע? מה מייצגים הבגדים הצואים שיהושע לובש, והחלפתם? ומה המסר העולה מהמראה הזה לעם ישראל, שמבקש להתעלות מעל משקעי העבר ולהתחיל מחדש את החיים שלו?

בשיעור הקודם המשכנו בהשוואה בין מראות זכריה לנביאים אחרים. היום נתמקד במראה הקרנות, החרשים והאיש עם חבל המידה: נבין את הפער המשמעותי בין כל כלי וכלי, הן מבחינת יחס לעבר לעומת העתיד, והן מבחינת יחס לעם ישראל לעומת יחס לאומות העולם; בנוסף נשווה את המראה הזה למראות מקבילים אצל יחזקאל, ומתוך כך נעמוד על ההבדלים בגישותיהם.

בשיעור שעבר ראינו את הנבואה הפותחת את ספר זכריה, נבואת התשובה. בשיעור זה נתחיל בסקירה של רצף מראות. נתחיל בהשוואה לנביאים אחרים (יחזקאל, עמוס וירמיהו), ונמשיך במראה הסוסים של זכריה: מה מייצגים הסוסים שזכריה ראה בנבואתו? מה משמעות העובדה שהוא לא הבין את שפתם? ומה משמעות כל הנבואה לירושלים ההולכת ונבנית?

בשיעור שעבר ראינו את הנבואה הפותחת את ספר זכריה, נבואת התשובה. בשיעור זה נתחיל בסקירה של רצף מראות. נתחיל בהשוואה לנביאים אחרים (יחזקאל, עמוס וירמיהו), ונמשיך במראה הסוסים של זכריה: מה מייצגים הסוסים שזכריה ראה בנבואתו? מה משמעות העובדה שהוא לא הבין את שפתם? ומה משמעות כל הנבואה לירושלים ההולכת ונבנית?

נפתח את השיעור בסקירת המבנה הכללי של ספר זכריה. לאחר מכן, נבחן את הנבואה הראשונה בספר לאור היחס בין זכריה לחגי, במיוחד באשר להבדל ביחס שלהם לבית המקדש ולתוכחות של הנביאים הראשונים.

השיעור פתח את העיסוק בנביאי בית שני עצמם עם הצגת מבנה ספר חגי והעמדתו על ציר הזמן. בשיעור נעסוק בעיקר בניגוד בין תפיסת העם, לפיה אין לבנות מקדש כיוון שהמצב הכלכלי קשה, לבין התפיסה הנבואית שטוענת להיפוך הגורמים - המצב הכלכלי קשה כיוון שלא נבנה מקדש.

נעסוק בסדרה הקרובה ב"נביאים האחרונים". מיהם בדיוק הנביאים האחרונים? האם קיומם מעיד על תקופות שונות בנבואה בעם ישראל? ואם כן, מהם המאפיינים המבדילים בין הנביאים האחרונים לשאר הנביאים? נתחיל היום עם מבוא לנושא בו נכיר את המושגים ונעיין בקצרה במקורות העיקריים המדברים על הנביאים האחרונים.