פרשת השבוע עם חזי כהן

כשהייתי ילד קטן דמיינתי הרבה פעמים את קריעת ים סוף. את המצוקה כשהמצרים הגיעו, את המטה של משה ואת בני ישראל שעוברים בחרבה, וכמובן גם את המצרים הטובעים בים. אך האם באמת היה צורך לקרוע את הים? ולאיזה אירוע משווה התורה את קריעת הים (חוץ מקריעת הירדן כמובן)? שיעורנו לפרשת בשלח יתחיל במים סוערים אך יגלוש אל המדבר הצחיח, וכך נשלים את מבטנו על הנדודים במדבר אל הר סיני לקבל תורה. לקריאה נוספת: https://asif...

כנגד ארבעה בנים דיברה תורה: חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול. עיון בפסוקים יגלה ששלושה מן הבנים נמצאים בפרשתנו, והרביעי בספר דברים. המבנה הספרותי של שלושה וארבעה הנפוץ בתנ"ך מציב תמונה מתפתחת, שבה השלושה הראשונים דומים בנקודות יסוד ואילו הרביעי פורץ למרחב חדש. בשיעור לפרשת בוא ננסה לברר מה מייחד את שלוש תמונות האב והבן בספר שמות? מה המשותף למצוות הפסח, אכילת מצות ופדיון בכורות? ומה מייחד את הבן הרבי...

פיסקה מוזרה בפרשת וארא יוצרת תחושת דז'ה וו כפולה ומכופלת. פעמיים (!) ה' שולח את משה, ואילו הוא מתנגד בטענה שהוא "ערל שפתים", ובתגובה ה' מצרף לו את אהרון. מדוע הסצנה הזו חוזרת פעמיים? חמור מכך, כיצד יש להתייחס לכך שזו בעצם הפעם שלישית? שהרי קראנו בשבת שעברה שה' שלח את משה והוא טען שהוא כבד פה וכבד לשון, וכבר שם ה' צירף לו את אהרון? עיון בשאלות אלו יעלה שפרשתנו היא נקודת מפנה דרמטית בשליחותו של משה,...

אחד הסיפורים התמוהים בתנ"ך כולו מופיע בפרשה שלנו. משה יוצא בשליחות ה' להוציא את ישראל ממצרים אבל בדרך במלון "וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ". אבל למה? ואיך יתכן שה' רוצה להרוג את השליח שלו? ובכלל אם ה' רוצה באמת להמית את משה אז למה זה לא קרה? וכמובן איך זה קשור לברית מילה? בשיעורנו נעיין בפרשנים, ישנים גם חדשים, ולבסוף נציע הצעה חדשה שאולי תצליח לפתור את התעלומה (לפחות את רובה).

לאחר שיעקב אבינו נפטר ונקבר, מתנהלת שיחה טעונה מאוד בין יוסף לאחיו. הם משוכנעים שהוא עומד להרוג אותם, והוא נעצב כשהוא מבין מה הם חושבים עליו. בשיעורנו נעקוב אחר השיחה הקשה, ננסה להבין מה עמדתו של יוסף ביחס לאחיו שמכרו אותו לעבדות, ובעיקר נשאל: האם אכן היה פיוס אמיתי בין האחים? ומה התורה מספרת על הסיכוי לסלוח?

כיצד הצליח יוסף לסלוח לאחיו על כל מה שעשו לו? כיצד ניתן באמת להתפייס? פרשת ויגש מספרת על מסע כפול: האחד של המוֹכֵר – יהודה, והשני של הקורבן – יוסף. מרגע שנפרדו בעת מכירתו של יוסף, עבר כל אחד מהם מסע שלם, והנה הם נפגשים בנקודת הזמן הזו וסוף סוף המפגש מתאפשר. בשיעור ננסה להבין: כיצד הצליחו האחים להשלים ביניהם?

מי המנהיג של האחים? עכשיו, כשיוסף נמצא במצרים, מתנהל מאבק על ההנהגה בין ראובן הבכור לבין יהודה, ובסופו מנהיגותו של יהודה גוברת. מה מאפיין את השניים? ומדוע יהודה נבחר כמנהיג?

סיפור יוסף מתאר עימות חריף בין יוסף לאחיו. זו מריבת האחים הראשונה שאינה מסתיימת בהיפרדות, כפי שמצאנו אצל יצחק וישמעאל, יעקב ועשיו (ואולי גם אברהם ולוט). בכך התורה מציירת עימות שהסתיים בפיוס ומלמדת אותנו כיצד מתפייסים. אבל בל נקדים את המאוחר, משום שפרשתנו בעיקר עוסקת בדינמיקה של מריבה. כיצד באמת מתעורר עימות קשה כל כך? התורה מתארת בפרשה שלושה מעגלי עימות שהבולט שבהם הוא החלומות. בשיעור נעסוק בשאלה...

הפסוק "כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל" המתייחס לאונס דינה הוא פסוק תמוה. הרי משתמע שהוא מתייחס לישראל כעם, אך בשלב זה עם ישראל עדיין איננו, וישראל הוא רק שמו הפרטי של יעקב אבינו. בעקבות הפסוק ננסה להתייחס להקשר הרחב של האירוע, ונדון בשאלת הקשר שבין בני יעקב לבני שכם וליושבי כנען כולה. בהמשך נדון במשמעות של ההקבלה לאונס תמר שגם בו חוזר המשפט הזה, ונשאל מה ההקבלה מלמדת אותנו.

יעקב יוצא לחרן והנה ה' נגלה אליו במראה יוצא דופן של סולם ומלאכים שעולים ויורדים. מדוע מתגלה ה' ליעקב דווקא עכשיו? ומה פשר המראה יוצא הדופן שאינו חוזר עוד בתנ"ך? המפתח לכך יתבהר כשנגלה את מי מצטט ה' בדבריו ליעקב.

תחשבו על זה רגע, אין לנו כמעט סיפורים על יצחק אבינו. הוא בדרך כלל בתפקיד בנו של אברהם או אביהם של יעקב ועשיו. רק פרק כ"ו עוסק ביצחק ועם זאת גם בפרק הזה נוכחותו של אברהם אבינו היא עצומה. אז מה מייחד את יצחק אבינו ומה תפקידו במעבר מאברהם ליעקב? ואיך כל זה מתחבר לתפילת מנחה?

קבורה וחתונה הם שני טקסים מנוגדים שנשזרו יחד בפרשה שלנו, אברהם נפרד משרה ויצחק זוכה ברבקה. שני האירועים כוללים משא ומתן ארוך ומייגע עד לסיומו ובכל אחד מהם עולה השאלה מדוע מפרטת התורה את כל התהליך; מדוע סרב אברהם להצעה הנדיבה כבר בתחילת המו"מ לקבור את שרה בקברי בני חת? ומה ניתן ללמוד מהשיחה שבין אברהם לעבדו על מציאת אישה ליצחק? בשיעורנו נבקש להבין כיצד מתארת התורה את חילופי הדורות מאברהם ליצחק, וננ...

קווי דמיון רבים מתוחים בין תיאורי הכנסת האורחים בביקור המלאכים אצל אברהם ובביקורם אצל לוט. ניכר כי לוט הוא תלמידו של אברהם. אולם קריאה מדוקדקת תעלה כי יש פערים משמעותיים, המלמדים כי בלוט דבק גם משהו מרוח סדום. בהכנסת האורחים של לוט יש פגמים מוסרים מהותיים, שמבהירים מדוע לוט נדחה מלהיות ממשיך הדרך, במקביל לבשורה על הולדתו של הממשיך - יצחק.

אל מול ההוראה של ה' לאברם, "קום והתהלך בארץ לאורכה ולרוחבה", אברם דווקא מתיישב במקום אחד: "ויאהל אברם ויבא וישב באלני ממרא אשר בחברון". את הפער בין הצו האלוהי והביצוע האנושי ביקשו הפרשנים לצמצם, אם באמצעות קירוב הציווי אל הביצוע ואם באמצעות קירוב הביצוע אל הציווי. אולם נראה שיש משמעות דווקא לפער עצמו, והוא מרמז על מחלוקת בין ה' ואברם בשאלת מעמדו של לוט - ה' רוצה לסיים את סיפור לוט, אבל אברהם ממשיך...

בסוף פרשת נח, אחרי סיפור מגדל, בבל מופיעה רשימת תולדות, משם ועד תרח ובניו, שלרוב לא מקדישים לה תשומת לב. רשימת התולדות היא רשימת ממשיכים וכתובה בלשון שירה קצבית, עד שהיא מגיעה לתרח. וכאן מגיעה ההפתעה – נראה שהמיקוד של הפרשה הוא אכן בתרח, ועדיין לא באברהם. הפרשה מציגה מודל של בחירה מעגלית ומייחדת, שבה כל רובד של בחירה אינו מבטל את הבחירה שלפניו.

פרק ד בספר בראשית מתאר את התפתחות הציוויליזציה האנושית. הגירוש מגן עדן מוביל להתפתחות טכנולוגית ואנושית. התורה כמובן אינה מבקשת לתאר את עצם ההתפתחות אלא להצביע על מבט ערכי. על רקע קריאת סיפור קין וסיפור למך, נראה שהתפתחות העולם מוצגת באופן מורכב. אל מול סיפור הבריאה, שבו האדם נדרש לפרות ולרבות ולרדות ולכבוש, כאן מבקשת התורה להזהיר מפני סכנותיו של התהליך הזה.