חוכמת המעגל (לשעבר אמא אתיופית)

אנחנו יודעות בדיוק מה השעה, אבל לפעמים שוכחות להקשיב לתחושת הזמן הפנימית שלנו. אנחנו חיות לפי לוחות זמנים, אבל הגוף שלנו פועל לפי מחזוריות. כמו עונות השנה, כמו גאות ושפל, כמו הירח. בפרק החדש אני משוחחת עם טל גאיה סלע, ראשת העמותה לקידום שיטת המודעות לפוריות בישראל. על מחזוריות, קצב וחוכמת הגוף. אבל האמת היא שזה פרק על משהו הרבה יותר רחב. על מה קורה לנו כשאנחנו מתחילות להקשיב לגוף, במקום להילחם בו....

  מה קורה כשהדברים לא מסתדרים כמו שתכננו ? כשאנחנו משקיעות, מתכננות, מחזיקות, ובפועל המציאות הולכת לכיוון אחר לגמרי?   בימים אלו של מלחמה, חוסר ודאות ושגרה מעורערת, השאלות האלה נעשות רלוונטיות יותר. אנחנו מוצאות את עצמנו נדרשות לסגל תנועה אחרת, בבית ובעסק.   בפרק הזה אני משתפת רגע קטן של ייאוש, כשהמציאות לא הסתדרה כפי שקיוויתי. רגע שבו הבנתי שאין לי שליטה, רגע שהוביל לתנועה אחרת.   נדבר על המתח בי...

כשאני פוגשת את ד"ר שלי אינגדאו, אני תמיד יוצאת עם לב מלא השראה.  הפעם נפגשנו כדי לדבר על חג הסיגד המתקרב,  כל אחת מנקודת המבט שלה: אני על גוף, נפש והנשמה בחג הסיגד,  וד"ר שלי אינגדאו על ספר השירה שלה "הרקטור לא שלח שיר לשבת."  נולדה בינינו שיחה מרתקת על חג הסיגד, על ההיבטים הנפשיים, הקהילתיים והרוחניים שבו,  ועל הדרך שבה המהות שלו נוגעת בכל אחד ואחת מאיתנו , בגוף, בנפש ובנשמה.  שתהיה האזנה נעימה ....

בפרק הזה אני משוחחת עם אלה הררי – "האלה הנודדת" . אלה חיה ונודדת בין קהילות שבטיות במזרח אפריקה, ומלמדת את החוכמה הקדומה של האנושות. זו שיחה על שלום – לא כקלישאה, אלא כתפיסת חיים עמוקה, שנולדה מתוך מסע אישי ומפגש עם תרבויות שבטיות. דיברנו על הדרך ליצור שלום פנימי וחיצוני בתוך מציאות סוערת, על החיבור לקצב אחר של חיים, ועל סיפורים מהשבט שמזמינים אותנו לראות את העולם בעיניים חדשות. זהו פרק שנוגע במסע...

יש זמנים כאלה, שתחום אחד בחיים מרגיש תקוע – ואין אופק. אין הקלה. רק עוד מאותו הדבר. בפרק הזה אני לוקחת אותך למסע אישי של קיץ אחד – שבו משהו בי השתנה. דרך חוויות של עייפות רגשית, תחושת דיכאון קיץ, וגעגוע לשקט – גיליתי את מה שהטבע ידע כל הזמן: שלכל דבר בחיים יש התחלה, אמצע וסוף. השיחה הזו היא תזכורת רכה על מחזוריות, תקווה, ועל הרגע שבו הלב לומד שוב לנשום.

הפרק הזה הוא פרק תזכורת. היום חוזרים לשגרה, אחרי שבוע וחצי של פחד וכאב. כשאריה רודף אחרי אנטילופה והיא מצליחה לברוח, היא לא ממשיכה מיד הלאה .היא נעצרת, רועדת, מנערת את הגוף, ורק אז חוזרת למצב של רגיעה. גם אנחנו זקוקים למעברים האלה: לזמן ההתאוששות, לעיבוד, לתנועה הדרגתית. כמו שהשמש לא שוקעת בבת אחת, וגם לא זורחת בבת אחת , כך גם אנחנו מבקשים את הקצב הזה. בתוך תרבות מודרנית שמצפה מאיתנו לעבור ממצב למ...

למה לא הקלטתי פרק הרבה זמן- פרק עדכון   בפרק האישי הזה אני משתפת למה לקח לי זמן לחזור להקליט. אני מדברת על ההפסקה, על הפחד, על ההזמנה למסע חדש- מסע שעדיין מתרקם, שדורש אומץ, הקשבה וסבלנות. הרגשתי שחשוב לעצור לרגע ולעדכן אתכם, המאזינות והמאזינים האהובים, דווקא כשאני בתוך התהליך, ולא רק בסופו. כי האמת היא שאתם חלק מהדרך.   זהו פרק של הקשבה. של ריחוף בין עונות, בין סימנים קטנים שמופיעים בדיוק כשצריך,...

כשיהודי אתיופיה הגיעו לארץ, הם הביאו איתם עולם שלם של יכולות שהיו זרות לחברה הישראלית-מערבית: הם חיו קרוב לאדמה, גידלו את מזונם, עסקו במלאכות מסורתיות, בנו את בתיהם בעצמם וחיו בהרמוניה עם הסביבה. אלא שבעולם המודרני, המיומנויות האלו נראו כמשהו מיושן, לא רלוונטי. אבל האמת היא שהן קריטיות יותר מאי פעם. בפרק הזה אני משוחחת עם איילת באשר, שחוקרת ולומדת את החיבור בין אבולוציה, טבע ולמידה חווייתית, על אר...

מה הצורך העמוק ביותר שלנו כבני אדם? לפעמים התשובות הכי חשובות מסתתרות במקומות הכי פשוטים. במנהגים שכמעט נשכחו. בדברים שעשינו פעם, לפני שהעולם הפך למהיר כל כך. בכפרים באתיופיה, כשאדם היה פוגש מישהו בדרך - לא משנה אם זה היה שכן או זר מוחלט - תמיד הייתה נשאלת אותה שאלה עתיקה: "אנדנת אדרשווך?"... איך ישנת? לא סתם "שלום" חטוף. לא הנהון מנומס. אלא שאלה אמיתית. התעניינות כנה. רגע קטן של הכרה באדם שמולך....

דמיינו לרגע יום כיפור שונה מכל מה שהכרתם. יום שבו ציפור קטנה מובילה אותנו למסע של חשבון נפש, וריקוד הופך לדרך להתחבר לעצמנו. זהו סיפורו של יום הכיפורים בקהילה האתיופית-יהודית, מסורת עתיקה שמגלה לנו פן מפתיע ומרתק של היום הקדוש הזה. באמהרית,  יום כיפור נקרא "אסתרי". אך אסתרי אינו רק שם של יום קדוש; זהו גם שמה של ציפור קטנה ועדינה, המופיעה כבדרך פלא מדי שנה לקראת היום הגורלי הזה. הציפור הזו, זריזה ו...

כשאדם זר מעיר לי או מתקן אותי,  מתי זו פלישה לפרטיות ומתי עזרה מבורכת?   בתור אמא טרייה אחרי הריון ראשון, היה לי ברור מה אני רוצה: לשאת את הילדה שלי על גופי, כמו שאמא שלי נשאה אותי,  וכמו שראיתי נשים אתיופיות רבות עושות בילדותי  אז התיישבתי לתפור אנקלווה, מנשא-גב עשוי בד אתיופי (הידיים זכרו איך) הוא היה יפהפה, מלא בצבעים ובדוגמאות שהזכירו לי ילדות. הנחתי את ילדתי על הגב ויצאתי לפארק.   כשרציתי לחז...

עם איזו אנרגיה אתם ניגשים לדברים?  בעידן המהיר הזה, אנחנו נוטים להפעיל כוח ומאמץ מיותר כדי לזרז את הדברים ולהשיג תוצאות במהירות.  הכל נעשה בקצב מהיר, ואין זמן להתעכב ולהתעמק בתהליך. אבל בתוך כל סיר הלחץ הזה, יש מקום אחד שמזכיר לי את הקצב הטבעי שלי – קבוצות הוואטסאפ של המבוגרים במשפחה שלי.  הקלטות הוואטסאפ הללו לוקחות אותי למימד אחר של מציאות, כזה שבו כל מפגש אנושי הוא מפגש שלם שדורש כבוד וזמן. במצ...

חלק מהשבטים האינדיאנים האמינו שצילום של אדם לוקח משהו מהנשמה שלו. איך זה יכול להיות? אין בזה שום היגיון. הצילום מוסיף לי ידע - הנה יש לי ביד תמונה של הדבר. בתפיסה המערבית שם זה נגמר. צילום שווה תוספת ידע. רווח נקי. אבל בתפיסה המסורתית, הצילום גם לוקח משהו. החברות המסורתיות מבינות את העולם בדרך אחרת. לפני שנתיים וחצי היינו במחנה שפת הציפורים. במהלכה חוויתי תובנה עמוקה, ששינתה את הדרך בה אני רואה וח...

יש מנהיג כריזמטי שהולך מלפנים וקורא "אחריי!"  זו שיטת הנהגה נפוצה בתרבות המערב. מי שנתפסים כמנהיגים בחברה שלנו הם לרוב דמויות שלוקחות מקום, שתופסות את מרכז הבמה, וזה בסדר גמור.  רק שיש שיטת הנהגה אחרת.  יש רועי צאן, כמו משה רבינו ודוד המלך, המנהיגים הגדולים ביותר שקמו לעם ישראל. הרועה הולך רוב הזמן מאחורי העדר.  כך הוא רואה בעיניו את הצאן, ויכול לדאוג לצרכיהם. ואולי מי שהיה מאחור, וצעד בעקביו יחד...

בפרק הזה אני מתארחת בפודקאסט הנפלא של מיא סיני "אנשי הקול החדש"  לעבור ממדינה אחת לאחרת זה מסע בין עולמות.  לעבור מהכפר המסורתי לעיר המודרנית זה מסע בין קצוות.  בפרק הזה מיא ואני משוחחות על המסע הזה בין שתי תרבויות, שתי שפות ועל המפגש ביניהן.  המסע הזה בין שתי תרבויות הוא מסע שמעורר אותי לבחון מחדש תפיסות וערכים שאנחנו מחזיקים.  זהו פרק שיש בו געגוע לעולם הישן והכפרי, שם אהבת האדם, גמישות מחשבתית...

  בעולם המודרני אין מקום לזקנים,   בעולם המודרני המהיר והקצבי  לא פעם אנחנו מתעלמים מהדור המבוגר, רואים בהם עול   מה הם כבר יכולים ללמד אותנו הצעירים?    בעולם המסורתי/כפרי לזקנים ולמבוגרים  היה מקום של כבוד בלתי מעורר בכפר באתיופיה, לשמאגלוץ' (זקני הקהילה} היו תפקידים רבים.  הם נחשבו לסמכות העליונה,   לבעלי הידע והחוכמה  והם אף פעם לא נשארו לבד בזקנתם .  בפרק הזה אני מארחת את חן קלסי רטה עו"ס, גר...

הטבע נמצא עכשיו בשיא תפארתו. הנבטים הצעירים צמחו ויופיו של הטבע מועצם.  ההתעוררות של האדמה והצמחים שגדלים מעוררים בי את הרצון לצאת לטבע, ולנשום את כל היופי הזה השנה החלטתי ללקט יותר. אני אוהבת ללקט. יש משהו בליקוט שמחבר אותי לשפע שקיים בעולם - כאן ועכשיו, באופן בלתי מתאמץ.  תוך כדי הליקוט, השהייה ביערות או בחורשה התעוררו בי כמה תובנות חשובות על החיים. מזמינה אתכם להקשיב לפרק שעוסק כולו בתובנות על...

עולמה של יהדות אתיופיה הוא כמעין מנגינה . מנגינה שכדאי להקשיב לה עם לב פתוח. ברגע שמקשיבים כך משהו אחר מתחיל לקרות... החשיבה המערבית שמאופיינת בחוקים ופרדיגמות מתקשה לא פעם להבין את העולם הרעיוני פילוסופי של יהדות אתיופיה.  על כן משימה זו מוטלת על אנשים מתוך הקהילה האתיופית שמכירים את השפה הזו מינקות. אבל מהי השפה הזו? מה מרכיב את עולמה הרעיוני והדתי של יהדות אתיופיה ?  בפרק זה אני מארחת את הרב ד"...

הקדמה להקדמה:  הפרק הזה הוקלט כבר לפני חודשיים, הוא היה אמור לצאת במוצאי שבת של ה7.10...אבל החיים חזקים מהתוכניות שלנו והוא נשאר באתר, מחכה לזמן שלו ... .החלטתי לשחרר אותו היום מכיוון שבפרק הזה אני מדברת בין היתר על חסידות- אחד מסמליה הבולטים של הקהילה היהודית אתיופית, הגעגועים לציון וחג הסגד. אז אנא קבלו בהבנה את זה שהרוח שם מעט שונה מיומני המלחמה שאני ממקליטה לאחרונה.  **************************...

אתמול קיימתי הרצאה בזום שהנושא שלה היה: חג הסגד והרלוונטיות שלו לימי המלחמה.   בעקבות הבקשות הרבות, שיחררתי את ההרצאה כפרק בפודקאסט. בפרק אני מדברת על חג הסגד, הנכסים הרוחניים של חג הסגד כגון קהילתיות וסולדריות ועוד רבים  בסוף ההרצאה קיימנו דיון  על הרלוונטיות של החג בימים אלו ומה אנחנו יכולים לקחת וללמוד כחברה וכאנשים מהתרבות של יהודי אתיופיה.  מקווה שתפיקו ערך מהפרק ומהחג הקסום הזה. שיהיו ימים ש...

בימים האחרונים מרגישה חזק באוויר שאלות הקשורות לסיפור היהודי ולמערכת היחסים שיש לכל אחת ואחד החיים במדינה הזו עם הסיפור היהודי. .  וגם אני , נוכח האירועים מוצאת את עצמי מהרהרת בושא הזה .  כמורה לפילוסופיה  יהודית ותנ"ך יש לי  הרבה מה לומר על הנושא הזה, אבל בפרק הזה .  אני מבקשת לספר בקצרה את הסיפור היהודי של יהודי אתיופיה, הלא הם ביתא ישראל, מתוך נקודת המבט האישית שלי.  ובהקשר לאירועים הקשים שאנחנ...

יש באמהרית מילת נחמה שמרגשת אותי .  המילה הזו בעיניי מפעימה משום שיש בה רבדים רבים - יש בה נחמה, הזדהות, ויותר מכך יש בה תקווה שעוד יבואו ימים טובים יותר. שהקושי והאתגר שהאדם נמצאים בו הוא בר חלוף, שיש לאדם את המשאבים להתמודד עם הקשיים שהוא נמצא בהם.  בפרק הזה אני מבקשת להביא לעולם את המילה הזאת, שאצלי באופן אישי היא מפיחה תקווה ומזכירה לי שאני לא לבד.  מקווה שהיא תעורר בכם את אותה התרגשות שהיא מע...

שלום לכולם,   מקווה שאתם בטוב (כמה שאפשר להיות בטוב בימים אלו)  המלחמה בה אנו נמצאים מציפה בתוכי שלל רגשות ומחשבות, ובינהם גם הרהורים על החיים ועל הנושאים בהם אני עוסקת  בדר"כ: זהות, יהות יהודית, החיים באתיופיה, תודעה והלך רוח , חיים מסורתיים/כפריים מול חיים מודרנים /מערביים. בפרקים הבאים בפודקאסט אני מבקשת לשתף אתכם באותן מחשבות/ תובנות/ זוית מבט שמתחדדות אצלי בימים האחרונים.   מעין יומן מלחמה שכ...

מהם המסרים החינוכיים, ההתנהגויות, אמונות, ערכים, שקיבלנו מהורינו בירושה, ללא מילים?  ליהודי אתיופיה ישנה משנה סדורה על פיה הם חיו.   זאת לא משנה כתובה בספר חוקים כלשהוא, אבל ישנן פרקטיקות חינוכיות מוסדרות וחזקות שאפשר למצוא אצל ההורים שלנו, ברגע שאנחנו מתבוננים היטב ונותנים מילים לדברים שאינם מדוברים, לתפיסות שהן סמויות מן העין , שרק בקשב רב ובהתבוננות חכמה ואמיצה ניתן לגלות אותן.  הפרק הזה (יותר...

מהם המסרים החינוכיים, ההתנהגויות, אמונות, ערכים, שקיבלנו מהורינו בירושה, ללא מילים?  ליהודי אתיופיה ישנה משנה סדורה על פיה הם חיו.   זאת לא משנה כתובה בספר חוקים כלשהוא, אבל ישנן פרקטיקות חינוכיות מוסדרות וחזקות שאפשר למצוא אצל ההורים שלנו, ברגע שאנחנו מתבוננים היטב ונותנים מילים לדברים שאינם מדוברים, לתפיסות שהן סמויות מן העין , שרק בקשב רב ובהתבוננות חכמה ואמיצה ניתן לגלות אותן.  הפרק הזה (יותר...