דף יומי לנשים - הדרן

בברייתא הוסבר שאין דרך לבדוק תכלת, ולכן כדאי לקנות רק ממומחה. בתחילה, הגמרא סברה שאין דרך להבחין בין תכלת לבין קלא אילן ( צבע שדומה לתכלת אבל זיוף ), אך דחתה זאת כיוון שישנן בדיקות מעבדה ידועות. לבסוף, המסקנה היא שאין דרך לבדוק אם החוטים נצבעו "למצווה" (לשמה) או רק "לטעימה" (כדי לבדוק את הצבע) . בהמשך דנה הגמרא בשאלות: ממי ניתן לקנות ציצית ולהניח שהן בחזקת כשרות? ומדוע אסור למכור ציצית לאינו יהודי...

החכמים חלוקים בשאלה מהו אורך חוטי הציצית הנדרש. מכאן משתמע שישנו שיעור נדרש לאורך החוט. אולם, הדבר סותר פסיקה של זקני בית שמאי ובית הלל שקבעו שאין להם שיעור. הסתירה מיושבת על ידי ההסבר שדבריהם התייחסו לאורך המקסימלי. ברייתא מדגישה את החשיבות לכך שהחוטים יהיו תלויים ועומדים, כפי שניתן להוכיח מהשימוש במילה "ציצית" בהקשר אחר (יחזקאל ח, ג). כיצד מכינים את הציצית? באיזה מרחק משפת הבגד? כמה חוטים מושחלי...

בית שמאי ובית הלל נחלקו בדין סדין (בגד פשתן) בציצית; בעוד שבית שמאי פוטרים את הסדין מחובת ציצית כדי להימנע מאיסור שעטנז, בית הלל מחייבים, שכן סמיכות הפרשיות של שעטנז וציצית באה להגיד ש"עשה" של ציצית דוחה את ה"לא תעשה" של שעטנז. אף שהלכה כבית הלל, ר"א ברבי צדוק מעיד כי המטיל תכלת בסדין בירושלים נחשב מן ה"מתמיהין" – גורם לאנשים לחשוב ששעטנז מותר. רבי מסביר כי חכמים אסרו את הדבר בגלל שאנשים לא היו בק...

רבא מסביר שהקשר העליון בציצית (לאחר כל הכריכות) חייב להיות מדאורייתא. אם לא היה כך, החיבור היה נחשב זמני, ולא היה בסיס הלכתי לתורה להתיר כלאיים (צמר ופשתן) בציצית . רבה בר רב אדא מסר בשם רב שאם חוט אחד נקטע בעיקרו (בראש הציצית), הציצית אינה כשרה עוד. כשציין זאת רב נחמן, רבא הקשה עליו מברייתא, אך רב נחמן פירש את המקור באופן שיישב את הסתירה . רבה אמר בשם רב שהחוט המשמש לכריכה נחשב כאחד מחוטי הציצית....

הגמרא מביאה שתי גרסאות שונות למעשה במר בר רב אשי, שציציותיו נקרעו בשבת בעודו הולך לביתו. המקרה מעלה את נושא גדול כבוד הבריות, הדוחה איסור לא תעשה שבתורה. בשתי הגרסאות מובאים דברי רב בר שבא, המסביר כי הדין אמור לגבי הלא תעשה של לא תסור, ועל כן כבוד הבריות דוחה רק איסורים מ דרבנן . המשנה קובעת כי במצוות ציצית יש להטיל שני חוטים לבנים ושני חוטי תכלת. עם זאת, אם יש לאדם רק חוטים לבנים או רק חוטי תכלת,...

ישנן שלוש דרכים שונות שבהן תנאים לומדים את המקור להנחת תפילין ביד שמאל. עם זאת, איטרים מניחים אותם על יד ימין . ישנן שלוש דרכים שונות שבהן תנאים לומדים את המקור להנחת תפילין של יד בחלק העליון של הזרוע. ישנן שתי דרכים שונות שבהן תנאים לומדים את המקור להנחת תפילין של ראש בגובה הראש .  קיימת מחלוקת תנאים בין רבי ישמעאל וחכמים: האם הציצית בכל כנף היא מצווה בפני עצמה (ר' ישמעאל), או שמא אין אדם יכול לק...

ר ב חסדא הסביר שאם אדם שח בין הנחת תפילין של יד לתפילין של ראש, עליו לברך ברכה נוספת על הנחת תפילין של ראש. מדבריו ניתן להסיק שאם לא שח ביניהן, מברכים ברכה אחת בלבד. אולם, הדבר קשה לאור קביעתו של רבי יוחנן שישנה ברכה נפרדת להנחת תפילין של יד ותפילין של ראש. אביי ורבא מיישבים את הקושי, אך יישובם מתפרש בשני אופנים שונים על ידי רש"י ורבנו תם, מה שמוביל לשני מנהגים שונים. תחילה מניחים תפילין של יד ואח...

תמונות רב קבע שהסדר המדויק של ארבע פרשיות התורה בתוך התפילין של ראש מעכב; אם הן אינן מסודרות ברצף הספציפי שלהן, התפילין פסולות. אביי ורבא דנים בפרטי דרישה זו, וחולקים בעניין   כשרות התפילין במקרה ששתי הפרשיות החיצוניות (הראשונה והאחרונה) או שתי הפנימיות הוחלפו ביניהן . מספר מרכיבים בתפילין מוגדרים כהלכה למשה מסיני: האות שין הבולטת על התפילין של ראש, הדרישה שהבתים יהיו מרובעים לחלוטין, התיתורא (הבס...

רב הונא קובע כי לוּל, פתח במדרגות המקשר בין הבית לעלייה (עם קירות מסביב) חייב במזוזה אחת אם יש לו פתח אחד, ובשתי מזוזות אם יש לו שני פתחים. רב פפא מסיק מכך כי אינדרונא (חדר) שיש לו ארבעה פתחים חייב בארבע מזוזות, אף על פי שהדייר רגיל להשתמש רק באחד מהם. אמימר פוסק כי פתח הממוקם באלכסון בפינה חייב במזוזה; על אף שרב אשי מקשה על כך בשל היעדר פצימים, אמימר סובר כי קצות הכתלים עצמם נחשבים כפצימים . רב פ...

רב יהודה בשם שמואל קובע כי מזוזה שנכתבה על שני דפים פסולה. הגמרא מקשה על כך מברייתא הפוסלת מזוזה שנכתבה על שני דפים רק כאשר היא מונחת בתוך שני ספין (מזוזות פתח) נפרדים, ומדייקת מכך שאם הונחה בסף אחד היא כשרה. הקושי מיושב בהסבר שכוונת שמואל היא שאפילו אם הונחה בסף אחד, עצם היותה "ראויה" או עשויה להיחלק לשני ספין פוסלת אותה, שכן המזוזה צריכה להוות יחידה אחת המוגדרת כ"ספר ". בעניין קביעת צד הימין בפת...

רב חלבו מספר כי ראה את רב הונא כורך את המזוזה מן המילה "אחד" כלפי המילה "שמע" ועושה את פרשיותיה סתומות. מנהג זה הוקשה מברייתא בה מציין רבי שמעון בן אלעזר שרבי מאיר היה כותב מזוזות על דוכסוסטוס עם ריוח מלמעלה ומלמעלה ועושה פרשיותיה פתוחות. טעמו של רבי מאיר היה שהפרשיות אינן סמוכות זו לזו בטקסט המקראי עצמו. כיוון שרב (רבו של רב הונא) פוסק כרבי שמעון בן אלעזר, הדבר מעורר קושי על הנהגתו של רב הונא . כ...

רבין בר חיננא אמר בשם עולא בשם רבי חנינא שהלכה כרבי שמעון שזורי במקרה מסויים ובנוסף, בכל מקום אחר שהביע דעה. רב פפא ורב נחמן בר יצחק מזהים כל אחד את המקרה הספיציפי שבו פסק רבי חנינא כרבי שמעון שזורי. אחד מציע שמדובר באופן המדידה של 40 סאה בתוך כלי גדול (שידה) לעניין טומאה. השני מציע שמדובר בדין המחמיר של טומאת משקין – ובאופן ספציפי, על אילו משקאות חלה טומאה ייחודית זו . הגמרא מביאה מעשה שהיה ברבי...

רב מוסר מימרה שנסתרת על ידי ברייתא. הוא טוען שהדף האחרון של ספר תורה יכול להסתיים באמצע העמוד, בעוד שבברייתא נאמר שעליו להסתיים בסופו. לאחר ניסיון ליישב את עמדת רב עם הברייתא על ידי צמצום דבריו לחומש (יריעת קלף המכילה ספר אחד בלבד) ולא ספר תורה שלם, הגמרא מקשה על כך ממימרה אחרת של רב (שהובאה על ידי רבי יהושע בר אבא בשם רב גידל). קיימות שתי גרסאות להסבר מימרתו השנייה של רב, אשר עשויות להשפיע על השא...

דף נלווה ישנן שתי ברייתות סותרות בנוגע לשמן של המצורע שהוזה שלא לשמה . אחת פוסקת שהוא פסול, והשנייה פוסקת שהוא כשר. בתחילה הוצע שאחת מהן מתאימה לדעת רבי אליעזר – הפוסל קרבן אשם (שאליו נלווה שמן המצורע) שהובא שלא לשמו – אך הצעה זו נדחית. למסקנה נאמר שכל אחת מהן מתייחסת לעניין אחר: זו המתירה מתייחסת להיתר אכילת שיירי השמן, בעוד שזו הפוסלת מתייחסת לכך שבעל הקרבן לא יצא ידי חובת טהרתו . המשנה דנה במרכ...

המשנה מונה מרכיבים שונים של המנחה ושל קרבנות אחרים שהם מעכבים (חיוניים). הגמרא מעמיקה בהבאת המקור לכל מרכיב. חלק מהמרכיבים נזכרים פעמיים בתורה, וחזרה זו משמשת כסימן לכך שיש לבצע את הפעולה דווקא באופן הזה. אחרים מעכבים בשל ניסוח ספציפי בפסוק - מילה המורה על כך שפרט מסוים הוא הכרחי . הגמרא דנה בשתי סוגיות ספציפיות הקשורות לפריטים ברשימה. אחת נוגעת לארבעת המינים שבלולב. מובאת מימרתו של רב חנן בר רבא...

אם שיירי המנחה נטמאו, אבדו או נשרפו לפני הקטרת הקומץ, לפי שיטתם של רבי אליעזר ורבי יהושע בקרבנות בהמה, אפשר להבין שיחלקו גם פה האם ניתן להקטיר את הקומץ. בקרבנות בהמה לפי רבי אליעזר אם הבשר נטמא, אבד או נשרף לפני זריקת הדם - הזריקה כשרה, ולכן כאן ניתן להקטיר את הקומץ. לפי רבי יהושע, לא זורקים את הדם, ולכן גם אין להקטיר את הקומץ . רב מסביר שרבי יהושע מחמיר רק במקרה שלא נשתייר דבר מהשיירים, אך אם נשת...

הציץ מרצה אך ורק על עוון הטומאה, ואינו מרצה על פסולים אחרים כגון יוצא, פיגול, נותר או בעל מום. הן בברייתות והן בדיוני האמוראים, נלמד מהפסוקים כי כוח הכפרה של הציץ מוגדר ותחום לטומאה בלבד, ואינו פושט על פני פסולים מהותיים אחרים בקורבן . הגמרא מצביעה על סתירה פנימית בין שתי ברייתות העוסקות בהיקף הריצוי: בברייתא אחת נקבע כי הציץ מרצה על קרבן יחיד רק כאשר נעשה בשוגג, ואילו בברייתא שנייה נכתב כי הציץ מ...

דף נלווה רבי יוחנן וריש לקיש נחלקו במקרה שבו נתנו שמן על הקומץ של מנחת חוטא, שאינה אמורה להתערב בשמן. רבי יוחנן פוסל, אך ריש לקיש אינו פוסל, שכן הוא סובר שאין לערב את השמן עם המנחה לפני נטילת הקומץ, אך הקומץ עצמו יכול (ואף ראוי) להתערב במעט שמן. רבי יוחנן מביא מקור תנאי להקשות על עמדתו של ריש לקיש, אך הקושי מיושב . רבא שואל שאלה לגבי קומץ שחלק מהשמן שבו נספג בתוך חתיכת עץ. האם ניתן להקטיר את שניהם...

רב מרדכי מחזיר את הפרשנות המקורית להגבלתו של שמואל על המשנה בשקלים ז : ז – דהיינו, שבית דין התיר לכהנים להשתמש במלח של המקדש לצורך המלחת קרבנותיהם (להקטרה על המזבח), אך לא לצורך המלחת בשר הקרבנות לאכילה. פסיקה זו של בית הדין נקבעה לפי דעתו של בן בוכרי, הסובר שכהנים אינם חייבים בתשלום מחצית השקל המשמש לקניית קרבנות הציבור במקדש. מכיוון שהם לא השתתפו בתשלום, ניתן היה להניח שאינם רשאים ליהנות ממלח המ...

הברייתא מנתה בתחילה שני דברים הקרבים על המזבח ואינם טעונים מליחה: עצים ודם. אולם, הגמרא מקשה שהברייתא נראית כשיטת רבי, אך רבי עצמו סובר שדם טעון מליחה. לפיכך, הגמרא מגיהה את הטקסט, מסירה את ה"עצים" ומחליפה אותם ב"נסכים" (יין). ברייתא נוספת מובאת כסיוע לקריאה זו, אך היא מעוררת קושי משל עצמה שכן היא מונה יין, דם, עצים וקטורת כפטורים ממליחה. ברייתא זו אינה תואמת את שיטת רבי (המחייב מליחה בעצים) ולא א...

רב הסביר כי הפרטים שהם מעכבים הקרבנות ומנחות הם דווקא אלו שחוזרים ונשנים (מופיעים פעמיים) בתורה. רב הונא מקשה על קביעה זו מהדין של מליחת הקרבן; הן רבי יהודה והן רבי שמעון פוסקים שהמליחה מעכבת, אף על פי שהציווי אינו מופיע פעמיים. שני תירוצים הוצעו ליישוב הקושי. רב יוסף מציע שאולי רב סובר כפי התנא של משנתנו, הסובר שמליחה אינה מעכבת. תשובה אפשרית נוספת היא שהמליחה היא חריג לכלל כיוון שהמילה "ברית" מו...

מחלוקתם של חכמים ורבי שמעון האם יציקת השמן במנחה טעונה כהן מבוססת על דרכים שונות בפרשנות הפסוקים בויקרא ב, א-ב. חכמים סוברים שחובת הכהן מוזכרת רק מפעולת הקמיצה ואילך, מה שמאפשר למי שאינו כהן לבצע את היציקה ובלילת השמן. רבי שמעון, לעומת זאת, רואה בלשון החיבור שבפסוק מקשר המאחד את התהליך כולו, מה שמחייב כהן בכל שלב. בתחילה הציעה הגמרא שנימוקו של רבי שמעון מבוסס על הכלל "מקרא נדרש לפניו ולאחריו", אך...