הסכת ושמע

אחרי שמוטה גור קרא "הר הבית בידינו" תחושת התפעמות עברה בעם ישראל, אבל היה די ברור שמבחינה דתית - לשם לא עולים. ואולם מאז, דברים השתנו באופן דרמטי. דב אלבוים מארח את מאיר קראוס שחקר את הנושא וטוען שהקמת בית המקדש תהיה סוף היהדות כפי שאנחנו מכירים אותה

הרב ד"ר דניאל הרטמן ודב אלבוים ניגשים השבוע, בזהירות רבה, לעסוק בשאלה קשה, מורכבת ומאתגרת כמעט מכל בחינה

בשבעה באוקטובר אחזו בנו תדהמה, חשש וחוסר ודאות בשל ההפתעה והאסון שפקד אותנו. בשבועות האחרונים מתגברות בקרבנו תחושות קשות, לנוכח ההבנה שלא ברור לאן מועדות פני המדינה, ואיך יוצאים מהמנהרה החשוכה הזו. האזינו לרב ד"ר דניאל הרטמן ולדב אלבוים

אל יום העצמאות הקרוב אנחנו מגיעים עם הרבה כאב, תקווה ומחשבות. הרב ד"ר דניאל הרטמן ודב אלבוים חוזרים אל מגילת העצמאות ובוחנים אותה לנוכח המציאות שלנו היום: מה השתנה באופן שבו אנו קוראים אותה? מה היה צריך להשתנות בה?

המפגינים הפרו-פלסטינים בקמפוסים בארצות הברית לא עשויים מקשה אידיאולוגית אחת. כן, חלקם אנטישמים מובהקים וחלקם "אידיוטים שימושייים", אבל יש גם כאלו שעלינו להתמודד עם טענותיהם. הרב ד"ר דניאל הרטמן מארח ב"למען השם" את תומר פרסיקו ויחד הם גם מבררים כיצד ההפגנות משפיעות עלינו, הישראלים

איך נכנסים לליל הסדר כשהלב שבור? כשהמצב מסביב קשה? כשיש משפחות שיש להן כיסא ריק סביב השולחן? דניאל הרטמן ודב אלבוים חושבים על שולחן חג שיש בו הרבה יותר מארבע קושיות

אחרי חצי שנה קשה וכואבת, רבים מאיתנו מסתכלים אחורה ואומרים "אילו רק יכולנו, היינו חוזרים לשישה באוקטובר" אך כמעט שוכחים את המתחים והשסעים שאיימו לקרוע אותנו מבפנים. דב אלבוים ודניאל הרטמן מבקשים - ומצליחים - למתוח חוט של תקווה לא אל העבר, אלא אל העתיד

הזעזוע של אירועי שבעה באוקטובר השפיע על כל תחום בחיינו - מהמקום הכי אישי ועד ליחסים בתוך החברה הישראלית, ושל המדינה עם שאר העולם. הרב ד"ר דניאל הרטמן ודב אלבוים עושים עוצרים רגע לחשוב ולשאול מה נשתנה בנו

מה עושים כשיש מי שמבקש לנצל את מצוות מחיית עמלק כקריאה לפגיעה בכל פלסטיני? כיצד יש להתייחס למי שטוען שלימוד תורה פוטר משירות בצה"ל, בדומה לשבט לוי? ואיך אפשר לפעול כשנראה שהמקרא סותר את המוסר? הרב ד"ר דניאל הרטמן ודב אלבוים קוראים שלא להפקיר את פרשנות התורה בידי מגזר מסוים

השאיפה להשמיד להרוג ולאבד את העם היהודי, התהייה הכואבת האם אנחנו עם מפוזר ומפורד, והשאלה מי לוקח אחריות בשעת צרה ועושה מעשה. השנה, יותר מכל שנה, מגילת אסתר מזכירה לנו את המציאות בחוץ

בתחילת המלחמה התמיכה בישראל הייתה כמעט בלתי מסויגת בקרב בנות בריתה, אבל היום זה כבר לא המצב. האם אנחנו מסוגלים לשמוע תוכחה מידידנו, או שכל ביקורת כלפינו מיד מתויגת כשנאה? דניאל הרטמן ודב אלבוים מבקשים לתת יותר מקום לביקורת אהבתם? פחות התחברתם? מוזמנים לכתוב את הביקורת שלכם בתגובות

עשרות פלסטינים נהרגו ומאות נפצעו באירוע הטרגי שהתרחש בעת חלוקת המזון בעזה. דב אלבוים ודניאל הרטמן סבורים שגם אם המלחמה בחמאס מוצדקת בכל מובן, עם הכוח והשליטה מגיעה גם אחריות - ואסור להידרדר למצב שבו נמנעים באדיקות מכל סוג של חשבון נפש, גם לנוכח אובדן חיי אדם ואסונות הומניטריים

במאבק על הגיוס לצה"ל עולה שוב ושוב המושג "תלמוד תורה", שהמגזר החרדי הצליח לנכס לעצמו. דניאל הרטמן ודב אלבוים קוראים לכולנו לקחת אחריות על התורה, על התאווה ללמוד ועל הרוח

רוב היהודים בישראל מתייחסים לחודש הרמדאן כאל איום, אבל עבור רוב המוסלמים זוהי תקופה קדושה ומוארת, שהיא מעין שילוב של ראש השנה, יום כיפור ושבועות. דניאל ודב מבקשים להבין טוב יותר את החודש האיסלאמי, ואיך כדאי להתייחס אליו מוזמנים לעקוב אחרינו, לשתף ולדרג את הפודקאסט כדי לסייע לנו להגיע לקהלים נוספים. עוד תכנים ממכון הרטמן, באתר שלנו: https://heb.hartman.org.il

עוד אחת מהקונספציות שנשברו ב-7 באוקטובר נוגעת בצה"ל: מתברר שלא די בצבא קטן וחכם, ויש צורך בעוד נושאים בנטל. האתגר של החברה הישראלית המשרתת הוא לשכנע את החרדים להיכנס מתחת לאלונקה

האם ככל שהעמדה קיצונית יותר, כך היא קרובה יותר לאמת?

בשבעה באוקטובר נפתחה תיבת פנדורה שממנה יצאו תפיסות שכבר כמעט ונעלמו מהשיח הציבורי

כשמאיימים על חייך וכשתוקפים אותך, זוהי ה"עת להרוג", אבל כפי שאומר קהלת יש גם "עת לרפוא". עת לרפוא את השברים בינינו, ואת היחסים עם שכנינו - אלה שאינם דוגלים בהשמדתנו

לציונות הקלאסית הייתה שאיפה אוטופית: מדינת ישראל תפתור את כל הבעיות של העם היהודי - היא תציע ביטחון, שגשוג וחיים שלווים, ליהודי חזק וחדש. ייתכן שהגיע הזמן להתגבר ולהתבגר  

המצווה להשמיד כליל את עמלק מושרשת עמוק מאוד בתרבות היהודית - אבל מהו עמלק בכלל? האם יש היום עמלק? ומדוע התרבות היהודית עבדה קשה כדי להימנע מההגדרה הזו?

גם כשמדובר בנושאים הכי מעוררי מחלוקת - אסור לנו לשתוק. אסור לנו לפחד לשאול שאלות על הפעילות הצבאית או על מה העתיד של עזה. צריך להתווכח - וזה בסדר גמור, כל עוד מחליטים לא להיפרד, להישאר יחד למרות הכל

נקמה היא אחת התחושות שמלוות את כולנו מאז שבעה באוקטובר, והיא נוכחת בעוצמה בשיח הציבורי ובשיח הצבאי, אך האם היא זו שצריכה להוביל את המערכה בעזה? ומה יש ליהדות לומר על זה?

דווקא האחדות עשויה להיות הבעיה של ישראל אחרי המלחמה: ממשלת אחדות, אם תקום, תעסוק אך ורק בנושאים שבקונצנזוס, חשובים ככל שיהיו, ותזניח את הטיפול בסוגיות שנויות במחלוקת שהן הרות גורל לישראל יהודית-דמוקרטית

לא רק הקונספציה שחמאס מורתע נשברה בשבעה באוקטובר, נשברה גם הקונספציה שאפשר להמשיך "לנהל את הסכסוך". אז מהי התקווה? איזה קו אפשר למתוח אל העתיד של ישראל והפלסטינים?

האירוע הטרגי שבו נהרג יובל קסטלמן לא התרחש בחלל ריק. בחברה שבה ערך חיי אדם - ובמיוחד אם הם אינם יהודים - הולך ופוחת, בסופו של דבר זה זולג לסביבה. דניאל הרטמן ודב אלבוים מדברים בכאב על מה שקורה בחברה הישראלית היום הערה: הפרק הוקלט בדרכים ולכן איכות השמע נפגמה מעט