בטלים בשישי - אודיה קורן ונתן דטנר

נכון, זה לקט. אבל לקט פטריוטי. עם טקסים, וארוחות חג אצל החברים, וגם ניקיונות, וקופאיות ומדים!

אלה הימים הנוראים שלנו, הדור השני. בין שואה לתקומה אף פעם לא קל. נתן תהה למה לא למחוא כפיים אחרי עדות מפעימה של שורד שואה, ובכלל מה משמעות הכפיים? אודיה צפתה ב"עד שיצא עשן לבן" ויצאה עם כמה תובנות, נתן קרא את אסף אביר ומציע לנסות ממש לטעום את האוכל שלנו, באופן בלשי, ואודיה מזכירה את חשיבותו של מועדון "אחלה חרא סרט" שלה עם נתן ואלון אופיר. חברות בלי בני ובנות זוג. 

כמידי שנה, אנחנו לא מוותרים על הזכות לפגוש את מי שעוד יכולות ויכולים לספר לנו בגוף ראשון מה עברו באותן שנים נוראות תחת ידי הנאצים.  הפעם ביקרנו את איטה, איטי. אישה חדה וחדורת להט, שנתפסה בהונגריה ונשלחה לאושוויץ ומשם למחנה עבודה. ובסופו של דבר הצליחה להתאחד עם בני משפחתה, בדרך נס, כאן בישראל. 

רוב החג עמדנו בפקקים, ובכלל לא היה פשוט. בכל זאת הגענו, למרות הכל. לאודיה יש עניינים עם העיניים - הכל בטיפול, לא לדאוג. זה אמנם שיגע אותה., אבל גם גרם לה לחשוב מתי אנחנו נכנעים ומטפלים בבעיה (בריאותית או אחרת). יאיר גרבוז חברנו הוציא ספר חדש, והזכיר לנתן איזה איש חכם ומקורי הוא. ולמה לעזאזל שלחו לחלל קבוצת נשים שלא ידעו להעריך את גודל המאורע???

לקראת פסח, אודיה עשתה קניות. זו הייתה טעות בכל כך הרבה רמות. נתן לא מבין למה בכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו. המשפחה של דני קרמן העלתה על הכתב את כל "סיפורי האבא והסבא" שלו, שהפכו למתנה נהדרת לו ולמשפחה ליומולדת. וגם המנהגים המשפחתיים הקטנים בליל הסדר. 

לא להתרגז, זה לקט אבל מעולה! אודיה הביסה את הטכנאים אבל נפלה מהאופניים. סמדר בפנסיה אז היא כל הזמן זורקת דברים חשובים לזבל, ונתן פגש בזקנתו בבריכה. 

אודיה קורן ונתן דטנר

אודיה הגיעה היום עם שק של מרירויות כמו שמכנה את זה דליה גוטמן. אבל נתן הצליח להוציא אותה מזה, עד שהיא נזכרה שעוברים עכשיו לשעון קיץ. נתן הביא טקסט יפה של מיה טבת דיין על הסיבה בגללה הרבה מאיתנו כל-כך התרגשו מהכבש השישה-עשר. בעקבות העונה השנייה של "ניתוק"  (Severance באנגלית) חשבנו על זה שבני המשפחה שלנו לא באמת מכירים אותנו בעבודה, ואולי שם אנחנו הרבה יותר מוצלחים? ובעקבות פרסום אופן מותו של...

אודיה התאפרה, ולא לכבוד נתן. הסיפור המפורסם של... לא שלום עליכם, לא מנדליי מוכר ספרים נו, של השלישי!  שני הצדדים של המשפט "אבל אני לא כזה", בעקבות חתונמי העיסוק המוגזם בשאלה אם הוא או היא שעומדים מולי רואים אותי הוא ההוכחה הניצחת לכך שאנחנו יותר מידי עסוקים בעצמנו, והאם יש אמת בטענה שילדים מכירים טוב יותר הוריהם, מאשר ההורים מכירים את ילדיהם. 

תכנית בונוס שלא שודרה ברדיו, אבל בכל זאת הגענו, למרות הכל, ולמרות שאנחנו כידוע, לא כל-כך בעד פורים.  אז דיברנו קצת על פורים והרבה על האפשרות להשתטות וללכת לאיבוד בתחפושת. גם על נישואי לבנדר. נישואי נוחות שעדיין (או שוב) קיימים, ומציעים איזו פשרה לא רעה, וגם על תעשיית ההיעלמויות ביפן שמקובלת שם, בעיקר אם מישהו או מישהי עשו משהו שיש עימו קלון. 

היום התחיל כשלאודיה היו עניינים עם האוטו החדש של פצ'קה, ובכלל כמה אנחנו נועלים וסוגרים הכל בסיסמאות וקודים, נתן תהה למה אנחנו צריכים לשלם על הפתעות, ומי הוא המבין עניין?

קצת על גל הקור שעבר עלינו, ושיחות על מזג האוויר כחלופה לשיחה על פוליטיקה ומלחמות. בעקבות הסרט "אנונימי לגמרי" על ראשית הקריירה של בוב דילן, נתן מתגעגע לשירים עם סיפור, אודיה בווידוי דרמטי: "בילדותי חפפתי ראש רק פעם בשבוע", נתן תוהה על הפער בין צניעות ליהירות בכיסוי הראש של נשים דתיות, ובעקבות הסרט "יופי מסוכן" עם דמי מור, אודיה קצת כועסת על המוסר הכפול, והוא עדיין כפול, של הוליווד. 

אודיה ונתן נפרדים בדרכם משירי, אריאל וכפיר ביבס, נתן לא יכול יותר לראות את השידורים האינסופיים מהשבת החטופים, אודיה שוב לבד בבית, אז איך היא נתנה לו ליסוע? ומה היא עושה כשהיא לבד...

בהיעדרנו נזכרנו שאודיה איבדה את הקול, והלחץ שמופיע כשאנחנו אמורים לעלות על הבמה, ופרדוקס הספינה של תסאוס, וגם איך אפשר להשתתף בצער? השבוע - לקט. 

בלי להיכנס לשאלה אם זה אפשרי או לא, אם הוא משוגע או לא, התכנית של טראמפ שלחה אותנו להרהר על שבירת תבניות החשיבה שלנו, כמה ציטוטים שמיוחסים לאיינשטיין, אודיה מצאה חת'כת פלסטיק על האוטו והתקשתה להיפרד. נתן ראה הופעה של אסף אשתר ונפעם. וסיפור על הקדשה של אישה נעלמה לגבר לא ידוע...

על הטיפול המדהים של התצפיתניות אחת בשנייה, אחת הצופות בהצגה של נתן הקיאה בשיא המונולוג, נפרדנו מזאב רווח ז"ל, ואודיה מנסה להבין מה זה אומר "אני לא מכיר בו"???

אודיה הכריחה את עצמה ללכת לשחות, זה עשה לה טוב, ובכל זאת היא לא תעשה זאת שוב, למה אנחנו מותחים כל כך את ההתרגשות, וגם האודישן העיוור לתזמורות. 

עם התקווה וההתרגשות משובם של החטופים והחטופות נראה שבפנינו עוד רגע מכונן בחיים בישראל, ומה צפוי לעינב צנגאוקר כשמתן יחזור.  בפצ'ה מצ'ה של החיים, אודיה חוותה את מעגל החיים כשאי אפשר לחיות בלי הטלפון, בעצם אפשר לחיות בלי הטלפון, אבל הרי אי אפשר לחיות בלי הטלפון. וגם, ובעקבות הסרט האחרון שביים קלינט איסטווד "מושבע מס' 2" אודיה התחילה לחשוב אם לא כדאי שהמדינה תנוהל ע"י אנשים נטולי אינטרס, שלא אכפ...

בעקבות סערת סיכת החטופים הנעדרת, נתן מבקש להזכיר שאיש לא שלח את גל גדות להוליווד כנציגה רשמית, אודיה גילתה למגינת ליבה, שאריכות החיים באזורים הכחולים מבוססת על זה שאנשים פשוט שיקרו, וגם האם כדאי להבין הכל, או אולי עדיף קצת מסתורין בחיים...

עוד טיל מתימן, ומשחק הדיונון חזר לנטפליקס, וסוד הלאטקס המושלמים של אודיה והחטופים עדיין לא איתנו. עולם כמנהגו נוהג, ולמרות שהכל נראה שגרתי, העננה הזאת נותנת אותותיה. 

בזכות הגשושית, אודיה ונתן תוהים על טיבה של השמש, ואולי מרוב חום שהיא מקרינה, בפנים היא קרה? שוב החות'ים העירו אותנו, חנוכה עם ובלי ילדים ונכדים, מי אלה הסלאוקים האלה לעזאזל, ושני שירים שהביאו אותנו לדמעות. 

טיל או כתב"ם מאיראן או תימן זה לא משנה - אי אפשר לחיות ככה! אודיה קראה על האפשרות להתנתק לגמרי מההורים, ולא מצליחה להבין את הקונספט, ונתן ממליץ בחום על שתי חוויות מאוד שונות: הסדרה התיעודית "המו"לים" בכאן 11, והמחזמר "וויקד (מרשעת)" בקולנוע. כשזה נוגע להמלצה השנייה - רק לחובבי וחובבות הז'אנר!

אודיה יצאה לשעתיים מהבית, ומשטר אסד בסוריה נפל, נתן בינתיים ביים הצגה חדשה, פרידה מקורין אלאל ובכלל איך כדאי להספיד וגם, האם אחרי כל כך הרבה שנוצ זוגיות כדאי להפריד קצת את החיים - בלי לפרק את הזוגיות חלילה!

ענבל בחופש, ואנחנו מרגישים שפיסה מאיתנו הלכה איתה (למיטיבי קרוא את ספרי הארי פוטר)

אמנם התחלנו באיחור, אבל התחלנו.