לימוד החת״ת היומי - הרב שמרי׳הו הראל

פרקים ע״ט-פ״ב

החומש היומי ליום ראשון, פרשת וזאת הברכה, ט"ז בתשרי ה׳תשפ״ז (27 בספטמבר 2026) פרשת "וזאת הברכה" מתעדת את ברכתו האחרונה של משה רבנו לעם ישראל רגע לפני פטירתו. משה פותח את דבריו בשבח לה' תוך תזכורת מרגשת למעמד הר סיני, שבו ניתנה התורה באש ובאהבה גדולה לעם. לאחר ההקדמה הכללית וההצהרה כי התורה היא מורשת נצחית לקהילת יעקב, משה עובר לברך את השבטים באופן אישי, החל מברכת חיים והמשכיות לר...

התניא היומי למוצאי שבת, ט"ו בתשרי ה'תשפ"ז (26 בספטמבר 2026). בקטע זה מתוך "אגרת הקודש" (אגרת כ"ב) שבספר התניא, אדמו"ר הזקן פונה לחסידיו בתוכחה על כך שהם מטרידים אותו בבקשת עצות בעניינים גשמיים כגון פרנסה. הוא מבהיר כי לאורך ההיסטוריה היהודית, מתן תחזיות ותשובות בנושאים חומריים היה תפקידם של נביאים בלבד, בעוד שחכמי התורה מייעצים אך ורק בעניינים רוחניים והלכתיים – ש...

פרקים ע״ז-ע״ח

החומש היומי למוצאי שבת, פרשת וזאת הברכה, ט"ו בתשרי ה'תשפ"ז (26 בספטמבר 2026). קטע זה חותם את ספר דברים ואת התורה כולה, ומתאר את רגעיו האחרונים של משה רבנו אשר עולה להר נבו ורואה את כל ארץ ישראל ואת הקורות אותה בעתיד. לאחר שה' מזכיר לו כי לא ייכנס לארץ המובטחת, משה הולך לעולמו בגיל 120 בעודו בשיא כוחו, ונקבר על ידי ה' במקום לא ידוע. לאחר שלושים ימי אבל, העם מקבל את הנהגתו של י...

התניא היומי ליום שישי, י״ד תשרי ה׳תשפ״ז (25 בספטמבר 2026) בקטע זה מתוך אגרת הקודש מבאר בעל התניא את המעלה העצומה שבפיצול נתינת הצדקה לפעמים רבות, על פני נתינת סכום גדול בבת אחת. מלבד הנימוק של הרמב"ם לפיו ריבוי המעשים מטמיע את מידת החסד בנפש האדם ומזכך אותה, מתווסף כאן נדבך קבלי עמוק: כל פעולת נתינה, ובמיוחד לעניי ארץ ישראל, פועלת ייחוד עליון וממשיכה כוח חיים אל השכינה הנמצאת כיום עמנו בגלות....

פרקים ע״ב-ע״ו

החומש היומי ליום שישי, פרשת וזאת הברכה, י״ד תשרי ה׳תשפ״ז (25 בספטמבר 2026) בפסוקים אלו, החותמים את ברכות משה רבנו, מובטחת לעם ישראל הגנתו הנצחית של הקב"ה אשר יסייע להם להכניע ולגרש את אויביהם. משה מברך את העם שבעקבות כך הם יזכו לשבת בארצם בשלווה, בביטחון אישי מלא ובשפע של יבול וברכה, תוך התגשמות הבטחותיהם של אבות האומה. הברכה כולה מסתכמת בקריאה המרגשת "אשריך ישראל, מי כמוך" – המדגיש...

התניא היומי ליום רביעי, י"ג בתשרי ה'תשפ"ז (24 בספטמבר 2026). קטע זה, הפותח את איגרת כ"א בספר התניא, מציג את קריאתו של אדמו"ר הזקן לתורמי "כולל חב"ד" בארץ ישראל לחלק את תרומתם השנתית לתשלומים שבועיים או לפחות חודשיים, ולא להמתין עם העברת הכסף לסוף השנה. הוראה זו נובעת מכמה סיבות: מעלת הזריזות בקיום מצוות (כפי שלמדנו מזריזותו ושמחתו של אברהם אבינו בעקדת יצחק),...

פרקים ס״ט-ע״א

החומש היומי ליום חמישי, פרשת וזאת הברכה, י"ג בתשרי ה'תשפ"ז (24 בספטמבר 2026). בקטע זה ממשיך משה רבנו לברך את השבטים ומדמה את שבט דן לגור אריה חזק המזנק ושומר על אזורי הגבול. שבט נפתלי זוכה לברכת שפע ושובע מנחלתו הפורייה הכוללת את ים הכנרת, ושבט אשר מבורך בבנים רבים, באהבת אחיו ובאדמה המפיקה שפע עצום של שמן זית, עד כדי כך שמתואר כמי ש"טובל בשמן רגלו". לקראת סיום, משה עובר לב...

התניא היומי ליום רביעי, י"ב בתשרי ה'תשפ"ז (23 בספטמבר 2026). קטע זה מסיום איגרת כ' בספר התניא מסביר את עיקרון ה"אור חוזר", לפיו דווקא הדרגות התחתונות ביותר בעולם הגשמי (כמו דומם וצומח) מכילות את האור האלוהי העוצמתי ביותר. משום כך, הדרגות העליונות בבריאה תלויות בתחתונות – האדם (מדבר) והחי ניזונים מהצומח ואף שואבים ממנו את צלילות דעתם, ואפילו המלאכים העליונים מתעלים וניזו...

פרקים ס״ו-ס״ח

החומש היומי ליום רביעי, פרשת וזאת הברכה, י"ב בתשרי ה'תשפ"ז (23 בספטמבר 2026). קטע זה מתוך פרשת "וזאת הברכה" עוסק בברכות משה רבנו לשבטים זבולון, יששכר וגד טרם כניסתם לארץ. משה מברך את זבולון ויששכר על השותפות הייחודית ביניהם, במסגרתה זבולון עוסק במסחר ימי משגשג ומפרנס את יששכר שמתפנה ללימוד תורה ולחישוב לוחות השנה – שותפות שמביאה לשפע כלכלי ומקרבת את אומות העולם להכיר באל אח...

התניא היומי ליום שלישי, י"א בתשרי ה׳תשפ״ז (22 בספטמבר 2026) – בקטע זה, המשך לאגרת קודש כ', מוסבר כיצד יסוד העפר (האדמה הפיזית) מגלה את עוצמת אור האין-סוף בצורה גלויה יותר מכל היסודות העליונים ממנו. בעוד הנבראים העליונים נוצרו ב"יש מאין" באופן חד-פעמי (כמו חיות הים והיבשה שנבראו בששת ימי בראשית מכוח "ישרצו המים"), יסוד העפר פועל תמיד כ"אין-סוף" המצמיח "יש...

פרקים ס-ס״ה

החומש היומי ליום שלישי, פרשת וזאת הברכה,י״א בתשרי ה׳תשפ״ז (22 בספטמבר 2026) – בקטע זה, שהוא החלק השלישי של פרשת וזאת הברכה, משה מברך את שבט יוסף בשפע כלכלי וחקלאי נדיר: הארץ שלו תהיה מבורכת בטל שמים, במים תת-קרקעיים, בתבואה משובחת הנהנית מאור השמש והירח, ובפירות משובחים שמקדימים להבשיל, תוך שהכל נעשה ברצונו ובהשגחתו של ה', "שוֹכְנִי סְנֶה" (שהתגלה למשה בסנה). משה מברך גם את כוחו הצבא...

התניא היומי ליום שני, י' בתשרי ה׳תשפ״ז (21 בספטמבר 2026) – קטע מופלא זה מתוך אגרת הקודש חושף את "ריקוד הבריאה" האלוהי, שבו אור האין-סוף יורד ומשתלשל באהבה כדי להפיח חיים בעולם הגשמי. אף על פי שהאור העליון הוא עצום ונטול גבולות, הוא עוטה על עצמו לבושים ומצמצם את עצמו ברכות אל תוך "כלים" רוחניים, כדי לאפשר למציאות שלנו להתקיים בצורה מגוונת ומוחשית מבלי להתבטל. אולם, הפלא המרג...

פרקים נ״ה-נ״ט

החומש היומי ליום שני, פרשת וזאת הברכה,י' בתשרי ה׳תשפ״ז (21 בספטמבר 2026) – בקטע זה מתוך פרשת "וזאת הברכה", משה רבנו מברך את שבטי לוי ובנימין. הוא משבח את שבט לוי על מסירותם ונאמנותם המוחלטת לה' במדבר – אף במחיר של פגיעה בקרוביהם בעת חטא העגל – ובזכות כך הם זוכים בתפקידי הקודש של הוראת המשפט והתורה לעם, וכן בעבודת הקורבנות והקטורת. מיד לאחר מכן מברך משה את שבט בנימין, המכונה &quot...

התניא היומי ליום ראשון, ט' בתשרי ה׳תשפ״ז (20 בספטמבר 2026) – קטע זה מספר התניא (אגרת הקודש כ') עוסק בקשר ובהיררכיה שבין לימוד תורה לקיום המצוות המעשיות. מוסבר בו שלמרות שהתורה נראית רוחנית ושכלית יותר מהמצוות הגשמיות, בשורשן העליון ביותר המצוות דווקא עליונות וקודמות לתורה. הסיבה לכך היא שתכלית הבריאה היא להמליך את ה' דווקא בתוך העולם הגשמי שלנו דרך המעשה, ולכן התורה נועדה בסופו של דבר...

פרקים מ״ט-נ״ד

החומש היומי ליום ראשון, פרשת וזאת הברכה, ט' בתשרי ה׳תשפ״ז (20 בספטמבר 2026) פרשת "וזאת הברכה" מתעדת את ברכתו האחרונה של משה רבנו לעם ישראל רגע לפני פטירתו. משה פותח את דבריו בשבח לה' תוך תזכורת מרגשת למעמד הר סיני, שבו ניתנה התורה באש ובאהבה גדולה לעם. לאחר ההקדמה הכללית וההצהרה כי התורה היא מורשת נצחית לקהילת יעקב, משה עובר לברך את השבטים באופן אישי, החל מברכת חיים והמשכיות לראו...

התניא היומי למוצאי שבת, ח' בתשרי ה׳תשפ״ז (19 בספטמבר 2026). קטע זה מאגרת הקודש (אגרת כ') בתניא ממשיך לעסוק בתהליך הבריאה והתהוות העולמות. רבנו הזקן מסביר כי עיקר תחושת ה"יש" והנפרדות של הנבראים (בעולם הבריאה ומה שמתחתיו) נובעת מספירת ה"מלכות" של עולם האצילות, שכן מלוכה מעצם טבעה דורשת "עם" – נתינים נפרדים המרוחקים ממעלת המלך. אף על פי שהנבראים נבראו בכוח האין-...

פרקים מ״ד-מ״ח