הפודקסט על מרקס

לא פרק של הפודקסט על מרקס אלא המלצת קריאה על שני ספרים חדשים העוסקים בתיאוריה של מרקס אשר ראו אור בעברית

זהו הפרק האחרון של הפודקסט על מרקס. בפרק זה אני מדבר סוקר את אשר עשינו, וגם נוגע בשאל הרלוונטיות של מרקס לימינו

בפרק זה אני מנסה להתמודד עם בעיה כבדת משקל: "מדוע לא התחוללה המהפכה שעליה דיבר מרקס? מה בעצם היה פגום בפרוגנוזה שלו? לשאלה זו הוצעו במהלך המאה  העשרים תשובות רבות ושונות, מוצלחות יותר ופחות. לא אציג כאן תשובה נחרצת ומלאה משלי לבעיה, אלא כמה הירהורים או כיווני מחשבה שגם אם יפותחו הרבה יותר מכפי שאני מפתחם כאן, עדיין לא יהיה בהם כדי תשובה שלמה

בפרק זה אנחנו נפרדים מן העיסוק בשאלה "מהפכה או רפורמה?" וחוזרים סוף סוף אל מרקס עצמו. במחצית השניה של הפרק נעסוק בחיבור של מרקס "השמונה עשר בברימר של לואי בונפרטה" וגם נפגוש בחפרפרת

בפרק זה אנחנו מסיימים את הדיון בסוציאליזם הרפורמיסטי, בעיקר על ידי התבוננות בדוגמאות המזהירות ביותר שלו בארצות סקנדינביה, ובוחנים מה הושג, אבל גם מה לא הושג במדינת הרווחה הסוציאל-דמוקרטית הסקנדינבית

 בפרק זה אני בוחן את עקרונותיה של הסוציאל דמוקרטיה המאוחרת, הרפורמיסטי, אל מול עקרונותיו של מרקס ומנסה להראות שהסוציאליזם הרפורמיסטי איננו "סטיה" מן המרקסיזם, וייתכן אף שהוא המרקסיזם המרקסי ביותר

פרק 56 הוא פרק לא שגרתי שבו אין (כמעט) תיאוריה מרקסית. בפרק זה אני מנסה לעשות סדר בכמה מן המונחים והמושגים של הסוציאליזם, כמו קומוניזם, סוציאל-דמוקרטיה, לייבור ועוד

בפרק זה נדבר על אדוארד ברנשטיין, אבי הסוציאליזם האבולוציוני/הרפורמיסטי/הרויזיוניסטי ונדבר על האופן שבו הוא בוחן את תורת מרקס, משנה ומעדכן אותה

לצערי הפודקסט על מרקס מכריז על הפסקה לתקופת החגים

בפרק זה אני עוסק במרקסיזם של רוזה לוקסמבורג, שהיתה אחד הקולות הצלולים ביותר של המרקסיזם המהפכני בשני העשורים הראשונים של המאה העשרים. האם את העובדה שרוזה לוקסמבורג דבקה בנאמנות בתורת המהפכה של מרקס צריך לזקוף לזכותה של לוקסמבורג או שמא להפך? על כך ועל עוד עניינים בפרק זה

שלום לכם. הפרק ה 54 (מרקס ורוזה לוקסמבורג) מתעכב. אני מקווה להעלות אותו ביום חמישי הבא או לכל המאוחר ביום חמישי בעוד שבועיים. אתכם הסליחה.

בפרק זה אנחנו מסיימים את הדיון במרקס ולנין, ומספקים תשובות מורכבות לכמה שאלות מטרידות

בפרק זה נמשיך לבחון את ה"רוויזיה החשאית" שעשה לנין במרקסיזם של המפלגה הבולשביקית. נלמד מה זה בכלל "בולשביק" ולקראת סיום הפרק, כן כן, נחולל מהפכה

בפרק זה אנחנו מתחילים את הדיון על המרקסיזם של אחד האנשים המשפיעים ביותר בהיסטוריה של המאה העשרים: ולדימיר איליץ' אוליאנוב, המוכר בפי כל בכינוי לנין. נבחן את האופן שבו לנין מפרש את מרקס, ובעיקר את האופנים שבהם הוא מתרחק ממרקס. בסיום הדיון (לא בפרק הנוכחי) ננסה להוציא משפט: האם המרקסיזם-לניניזם הוא בכלל מרקסיזם?  התשובה, כצפוי, תתגלה כמורכבת

בפרק זה נבחן את יחסו של מרקס אל תופעות "כמו קיבוציות" שהיו קימות בזמנו וננסה באופן זה להשיב בזהירות לשאלה מה היה מרקס אומר על הקיבוץ

זהו הפרק הראשון מתוך שניים שבו אנחנו בוחנים את היחסים המורכבים שבין מרקס והקיבוץ. נגלה שאלה יחסים מוזרים, ולא רק בגלל העובדה שאחד הצדדים ביחס הלך לעולמו כמעט שלושים שנה לפני שנולד הצד השני

הפרק ה-24 של הקפיטל הוא, במובן מסויים פרק הסיום של הספר. אז מה עושה שם הפרק ה-25?

בפרק זה של הפודקסט על מרקס אנחנו מעיינים בפרק העשרים וארבע של הקפיטל ומבררים יחד עם מרקס את חידת ההצבר ה(מתקרא) ראשוני

בפרק זה אני ממשיך לדבר על נקודות הדמיון והשוני שבין תורותיהם של מרקס ודרווין, נעזר לא מעט בפרידריך אנגלס, מספר בקיצור נמרץ על ה'נארודניקים' וגם מזכיר דמות מעברו של הפודקסט על מרקס: הארכיאולוג ויר גורדון צ'יילד שטבע את הביטוי המהפכה הניאוליתית

בפרקים ה 45 וה 46 של הפודקסט על מרקס נבחן את הקשרים שבין מרקס ודרווין, ובין התיאוריות הגדולות שלהם שנוצרו כמעט באותו זמן

שלום וברוכים הבאים לעונה השלישית של הפודקסט על מרקס

הפרק ה 43 הוא הפרק האחרון בעונה השניה של הפודקסט על מרקס. בפרק זה אנחנו חוזרים אל המניפסט הקומוניסטי ומבררים את הביקורת של מרקס ואנגלס על סוציאליסטים שקדמו להם, שמרקס ואנגלס הדביקו להם את הכינוי אוטופיסטים. אגב כך אנחנו מבינים את האוטופיה כמנוגדת למדע מצד אחד וכמנוגדת לפוליטיקה מצד אחר. זהו הפרק האחרון בעונה. נחזור לעונה השלישית לאחר הפסקה קצרה

בפרק זה אנחנו מעיינים במכתב הביקורת שכתב מרקס על טיוטת מצע גותהא, ומעשירים את הבנתנו בשאלת היחס שבין הסוציאליזם המבוסס על "צדק" ועל "חליפין הוגנים" והסוציאליזם הגורס "מכל אחד לפי יכולתו, לכל אחד לפי צרכיו" ושואף לבטל לחלוטין את החליפין. נגלה שלקראת סוף ימיו, כשכתב את ביקורת תכנית גותהא, עמדתו של מרקס ביחס לשני סוגי הסוציאליזם הללו היתה, כצפוי, מורכבת