על החיים ועל המוות - עם דפנה לוי

אמו של גלעד כהנא, איש להקת ג׳ירפות, מתה כמעט בהפתעה. כמעט, כי באותו יום הייתה לו תחושה בהולה שמשהו נורא יקרה, והוא קרה. מותו שלאביו, לעומת זאת, התרחש כתהליך איטי, שהיו בו גם רגעי קרבה אינטנסיביים, אלה שהולידו בסופו של דבר את כותרת ספרו החדש ״טוב שאבא קיבל סרטן״. בשלושת הסיפורים בספר מתרחשים אירועים קשים, אבל יש בהם גם מידה גדולה של הומור והמון אופטימיות שהייתה גם בשיחה שלנו. לא מפני שגלעד חושב שהכ...

אסנת ברתור, שהייתה במשך שנים רבות עורכת דין פליליתואחר כך חוקרת מקרא באוניברסיטת תל אביב ותמיד תמיד גם אקטיביסטית, אומרת שתפיסת העולם החברתית והפוליטית שלה עוצבה במידה רבה על ידי מקרי המוות שפגשה בגיל צעיר: הרצח של סבא שלה, אליעזר, במרד הערבי הגדול, ומותה של אמנה, ילדה מן הכפר צוריף שאושפזה באותו חדר בבית החולים שבו שכבה אסנת שעברה תאונת דרכים קשה בחופש הגדול. אסנתמזכירה את שני המקרים הללו בקצרה ב...

הרומן החדש של אסף גברון , ״האם אינך רוצה בי״, משתרע על פני תקופות ומקומות אבל בליבו קבוצה של ארבעה חברי ילדות, שאחד מהם נהרג ולרגעים נדמה לשלושת הנותרים שמותו לא באמת השפיע על חייהם. נדמה, כאמור, כי במובן העמוק האובדן הזה עיצב אותם ואת הקשרים ביניהם. שוחחנו על אמיר, אבל גם על אובדנים קודמים שנגעו בחייו של אסף בילדותו, ועל הדרך שבה אלה השפיעו על היכולת שלו ליצור קשרים. השיחה שלנו התקיימה על גדות אג...

תמי שם-טוב אומרת שהייתה לה פריבילגיה יוצאת דופן: בילדות גידלו אותה הוריה, וכשעשתה אתצעדיה הראשונים כסופרת גידלו אותה האחיות נילי מירסקי וימפה בולסלבסקי, שהיו שכנותיה וחברותיה הקרובות במשך שנים. בערבים ספוגי אלכוהול, סיגריות, שיחותמרתקות, סערות של כעס והרבה מאוד הומור, בין המתרגמת הדגולה לבין העורכת המהוללת, תמי למדה לכתוב ולחיות ולהכיר את עצמה ואפילו ילדה את בתה הבכורה, שהייתה להרף עין״התינוקת של...

אמו של צבי יגנדורף , הסופר הישראלי הראשון שהיה מועמד לפרס וּבוקר, מתה כשהוא היה בן עשר בלבד. היא חלתה בשחפת, מחלה שתקפה אותה לראשונה עוד כשגרו בגטו של וינה, שם נולד צבי, ולא הרפתה גם כשעברו ללונדון ואז לכפר הבריטי, בימי הבליץ של מלחמת העולם השנייה. הסבא והסבתא, הוריה של האם, הגיעו עוד קודם לתל אביב והמשפחה המורחבת החליטה להסתיר מהם את דבר מותה של בתם. צבי, הילד שהתייתם, נקרא להתייצב למשימה ולהשתתף...

עשר שנים אחרי מותו של אביה מתה גם אמה של קרן להמן , במפתיע,ורק אז, כך קרן אומרת, היתמות התנפלה עליה. עד אז, הבית נשמר בזכות כוח החייםאדיר של אמהּ, דינה. בשני ספרי השירה שלה קרן כותבת על זיכרונות ילדות – שבמקרהשלה כללו גם ביקורים בכלא ומפגשים יוצאי דופן עם אסירים – ועל השאלות שממשיכות לצוץכשאין כבר את מי לשאול. את המכתבים הרבים שהשאירה אימא שלה היא קראה, אבל אתהיומנים לא. מותר לאדם שיישארו לו סודות...

מחזור השירים הראשון בספר הביכורים של אלכס בן ארי, ״ימיםסמויים״, הוא מפגש, כהגדרתו של אלכס, עם התאבדותה של מי שהייתה אז זוגתו ואם בתםהתינוקת. לא תיעוד, לא עיבוד, לא ניסיון התמודדות, אלא מפגש שאותו השירה הציעה לו,כך הוא אומר, והוא נענה להזמנה וגם היה משוכנע שכך חייו יכולים להמשיך בנפרד מןהאירוע הנורא, לצד הטראומה ולא בתוכה. אלא שכשספר השירה החדש שלו ״צי״ ראה אור,הוא גילה בו להפתעתו חזרה אל התאבדותה...

את יאיר אגמון , הקולנוען והסופר, ביקשתי לראיין אחרי שראיתי את הסרט שעשה על הרומן ביןהוריו – אמו, שהייתה  צעירה דתייה וגידלהאותו כאם יחידנית, ואביו שהיה אז נשוי ואב לשבעה ילדים. שבו את לבי במיוחד רחל,אשתו של האב, שעד מותה הפגינה כלפי יאיר רק חום והבנה וקבלה, וכמובן רחל – אימו,שלהבדיל אלף אלפי הבדלות, עדיין חיה מאוד. אלא שיאיר רצה לספר עוד – כי לאבל עלאביו, וזמן לא רב לאחר מכן גם על רחל, הצטרף האבל...

לרוני טהרלב היה אבא עד גיל 58, אבל כמו שהיא אומרתזה אף פעם לא מספיק, והוא חסר לה לא רק משום שהיו קרובים מאוד, אלא גם מפני שהאמין בה תמיד, מילדות, וידע שהיא תצליח הרבה לפני שקריירת הציור שלה נסקה והובילה אותה למוזיאון תל אביב ומוזיאון ישראל, והנשיונל פורטרט גלרי בלונדון והלובר בפריז. מאחר שאביה של רוני, הפזמונאי יורם טהרלב, היה גם הוא איש ידוע, גם הציבור והתקשורת דרשו חלק מן האבל הראשוני עליו, ולה...

את רשימת הדמויות שגילם, הספרים שכתב והמערכונים שבהם השתתף ואשר הפכו את סטיבן פריי ליקירם של כל מי שיש בנשמתם ולו שמץ של אנגלופיליה –אין טעם למנות, אבל אי אפשר שלא לציין שלאחרונה הוא קיבל תואר אבירות מטעם מלך בריטניה והוא כעת סר סטיבן. בשיחתנו התברר שאף שהוא אדם רגשן מאוד הוא אינו מתאבל –פשוט משום שהוא לא מבין את המושג ״אֶבל״ ולא לגמרי בטוח שיש מי שמבינים את משמעותו. את המוות, לעומת זאת, הוא מכיר ו...

מקס מלכיאל מגדיר את עצמו כטבח חובב וחוכמולוג מקצועי. הוא בשלן מעולה שמספק בערוץ היוטיוב הפופולארי שלו מתכונים אבל גם סרטוניםשבהם הוא משוטט בברלין ומדבר על החיים. הוא נולד בטג׳יקיסטן במשפחה הכי מעורבתשניתן לדמיין, בגיל 19 הגיע להתנחלות, חזר בתשובה, חזר בשאלה, היגר ללונדון, התאהבועבר לברלין ובתוך כל המעברים הללו אבא שלו, בוריס , שמת לפני כארבע שנים, היה סוגשל עוגן שאפשר היה ללבן אתו שאלות, להתחבט וג...

את מרבית חייה עברה שילה ויינברג ב״מופע בני״, כפישהיא מגדירה זאת. היציאה הרשמית מן הארון והחיים החדשים כאישה התאפשרו, כך היאמספרת לי, רק אחרי שהתאלמנה. מי שהייתה זוגתה לא יכלה להשלים עם העובדה שהגבר שאיתוהתחתנה הוא אישה, וכפי ששילה אומרת, על אף האהבה העמוקה הן אמללו זו את זו ובמבטלאחור היא יודעת שהיה שם פספוס נורא. שילה היא היום אבא וסבתא, וגם חברת מועצת קרייתטבעון – היא הטרנסית הראשונה שנבחרה בארץ...

כשאחותה של רות לורנד חלתה בפוליו, שיתוק ילדים כפישנקראה אז המחלה, היא הוצאה מהבית ולא חזרה אליו וכמנהג אותם ימים ואותן משפחות,איש לא אמר על כך דבר. ״הלכתי לבית הקברות עם הפרטים שבתעודת הפטירה ולא מצאתי אתהקבר״, כותבת רותי ברומן ״תחרה הונגרית״ , המבוסס במידה רבה על קורות משפחתה. ״בכלהחלקה לא היו מצבות ולא סימוני שמות... את לא נסעת לבית הקברות, אפילו לא דיברתאליה, רק שמרת את התמונות שלה במגירה ליד ה...

״אישה בחלוק, שערה סתור ומבטה צף, הולכתלאיבוד בנבכי זיכרונה...״ כך מתחיל הממואר ״מעוף. סוף״ שכתב פיקי איש שלום עלפרידתו מאמו. בספרון הקצרצר והיפה הזה הוא מביט, כמעט באותו מבט אוהב, מוקסם ורך,בדעיכה של אמו ובפריחת הטבע שסביבה – מקור הפחם של הפשוש, השר מתחת לתפרחת החרדל,מזכיר לו את האיפור שהאישה בחלוק הקפידה עליו פעם; קריאה רועמת של קוקיה, בהלה של עורב, לבנין צנון שנצמד לסרפד המכוסהטל, הוא, הבן, הצפר...

אילנה המרמן מרבה להשתמש בתואר ״מעניין״ – היא מתארתכך כמעט כל חוויה עמוקה שעברה עליה, וגם את החיים שלה עם בעלה המנוח יורגן ניראד –חיים שהחלו במפגש בלתי צפוי בין מרצה גרמני קתולי, לסטודנטית לדוקטורט, הישראליתהיהודייה הראשונה שפגש בחייו, והמשיכו בכשלושים שנה של זוגיות, הרפתקאות, אקטיביזםוכמובן שיתופי פעולה בכתיבה, תרגום ועריכה של מבחר יצירות מן התרבות הגרמנית וביןהשאר אלה של קפקא וניטשה.    בספרם המש...

ביוני הקרוב יהודית רותם תהיה בת 83. וכן, כשמקשיביםלה קשה לא לתהות אם היא לא גילתה איזה מעין נעורים נסתר שממנו היא שואבת את כלהאנרגיה הזאת. לסופרת המצליחה והפורייה כל כך יש שש בנות ובן אחד, יותר מעשריםנכדים ומספר דומה של נינים והסבתאות מסבה לה אושר גדול. על האסונות שפקדו אותהכשהייתה אם צעירה – בתה הבכורה יעל והבת השלישית שנולדה לה רחלי מתו שתיהן כשהיובנות חודשים ספורים בלבד – היא לא מדברת עם בני מש...

הרבה מאוד מן היכולת להתמודד עם הרגעים הקשים בחיים טליה טוקטלי למדה מאבא שלה, דווקא מאבא שלה, שאיבד את הוריו בשואה, אבל ידע לצלצלאליה מדי בוקר, אחרי מותו של בנה דולב ,  כדי להעיר אותה ולהזכיר לה לקום ולהמשיך. הוא נתןלה, היא אומרת, איזו יכולת פנימית לארוז את העצב. שוחחתי עם טליה – שהיא פסלת,אמנית קרמיקה עטורת פרסים ומרצה בכירה בדימוס בבצלאל, וגם העורכת של כתב העת 1280 מעלות – ביום שבו שודרובטלוויזיה...

אביה של אביגיל גרץ היה רב, והיא, הבת הצעירה, המרדנית,פנתה לבודהיזם. היא חיה בהודו, ובין השאר מתרגלת ומלמדת סדנה שהכותרת שלה היא״ללמוד למות כדי ללמוד לחיות״. שוחחנו חודשים ספורים בלבד אחרי מותו של אביה, מוותשהביא אותה לחזור ארצה כדי להשלים מסע ארוך של פרידה שהחל כשאביה חלה בדמנציה.אביגיל, משוררת, סופרת ויוצרת קולנוע, ליוותה את השלבים האחרונים בחיי אביה מבעדלעדשת המצלמה. היא גילתה, בין השאר, שאת מה...

אהרון לוין, שהוא היום משורר ומחזאי ובמאי, ובימים אלה גם גמר להקליט אלבום ראשון שבו הוא מבצע את שיריו, לא היה ילד כותב. את הצעדים הראשונים שלו בעולם הזה עשה רק אחרי מותו של אביו, המחזאי חנוך לוין. אהרון היה אז בן תשע עשרה, ועם מות אביו משהו – כך הוא מספר – משהו נפתח בו. אלא שאם הוא קיווה שהיצירה תשחרר אותו מצלו של האב, נדמה שקרה ההפך – באחד משיריו אהרון כותב ״כמה מטופש וכפוי לכתוב על אבי שמת לפני ע...

שולה מודן הייתה ילדה טובה. בגיל שמונים היא יודעת להסתכל לאחור ולראות שהיא התחילה לדבר רק עם מותו של אביה, שהיה איש שותק, שותק כמו דג – ואם תקשיבו לשיחה שלנו תגלו עד כמה הוא היה מודע לדימוי הזה – ושבמותו הוא ציווה עליה להתחיל לבטא את עצמה. שולה, שהיא פסיכותרפיסטית במקצועה, מוכרת הרבה יותר כסופרת ועורכת ומתרגמת ומחברת ספרי בישול וספרי ילדים ורומנים. שוחחנו זמן לא רב אחרי שראה אור הרומן החדש שלה ״כל...

השיחה שלי עם יונתן ורדי התקיימה כשראה אור ספרו ״אבא חלליות״, ספרו השני, שהוא סוג של אוסף מכתבים שיונתן כתב לילדיו,  זיכרונות ילדות, זיכרונות מאביו המת, ובין השאר הוא גם אומר להם שם ״גדלתי, אבל לא גדלתי כמוכם״. יונתן, שהוא במאי קליפים, איש דיגיטל ואמן בין תחומי, היה רק בן חמש עשרה כשאביו נהרג בתאונת דרכים, והוא, כמובן, סירב להאמין שאביו מת. אני אומרת כמובן על אף שזה נשמע מפתיע, אבל במחשבה שנייה ושל...

במשפחה שלנו, כך אומר לי המשורר והעורך והמבקר אלי הירש , לא רצו להתמסר לאבל. כשאלי היה בן חמש, אורי, אחיו בן הארבע מת, אבל אז נולדו עוד ארבעה ילדים והייתה אהבה גדולה בבית, ולא היו טקסים וזיכרונות. אחרי שנים, כש״נזכר״ – במירכאות, כי אלי מעולם לא שכח – והחל לכתוב שירים על אורי, הזיכרונות הללו הרגיעו חלק מן הכאב, הבהירו לו, כך הוא אומר, מי הוא. ואז הוא כתב גם ספר שלם על חברו הטוב דן דאור, ועל חברים אח...

אחרי שנים כמדריכת לידה, דולה, סיון טמיר משגב עשתה הסבה מקצועית מעניינת, והחלה ללוות אנשים אל מותם. היא לא מציבה את שני המצבים האלה זה מול זה. להפך – משהו גדול מתרחש, והיא שמחה שהיא יכולה להיות שם ולהחזיק לאנשים את היד. סיון, כאמור, תומכת בחולים סופניים ובבני משפחתם, והיא עושה את זה מתוך קרבה גדולה. כך שהיא הייתה, כמובן, האישה האידיאלית לדבר איתה על מוות, ועל כמה חשוב להתכונן אליו, וגם על כמה קשה כ...

היא בוכה בקלות, היא כועסת בקלות, אבל היא לא מתאבלת בקלות – אולי מפני שהבינה שהאנשים הקרובים והיקרים לה מאוד, למשל אביה, לא באמת הסתלקו מחייה כשמתו. הם שם, גם אם מה שנעלם עם מותם הוא המבט שלהם, שהוא חסר תחליף. השיחה שלי עם הסופרת והעורכת אורנה לנדאו הייתה גדושה – כן, כי הוזכרו בה דגים וכלבה וסרטן, לא בעל החיים אלא המחלה, וסטנד אפ וגם הספר החדש שלה, כמובן – גדושה, אבל בהירה מאוד. ויצא שגם אני אמרתי...

את השם אילה דנגור מכירים בעיקר מי שאוהבים את התיאטרון שלהם יותר פרינג׳י, חד והרבה פעמים מצחיק מאוד. היא השתתפה בהפקות של האינקובטור, תיאטרון נוצר, תיאטרון הקרון, אנסמבל פלייבק, היא יצרה הצגות עצמאיות, עם ובלי בובות וגם זכתה בפרסים, בין השאר בפסטיבל עכו ובפסטיבל חיפה. אני היכרתי אותה במופע היחיד שלה ״חיה להפליא״, המבוסס על חיה, ובעיקר על מותה של אמה. אילה – שלדבריה חיפשה מה לכל הרוחות אפשר לעשות עם...