Hila Shaham Beitor

ענתי. אנורקסיה מבפנים

Society HE ↓ 53 episoder

בשנת 1985, ענת בת ה-17, נערה אנורקסית, מתאשפזת בבית החולים הפסיכיאטרי 'גהה' במשקל 29 ק"ג. במשך 8 חודשים היא כותבת מכתבים מתוך חדר בידוד – על כליאה, השפלה, געגועים ועל זעקה לחופש וזכות על הגוף שלה עצמה. דרך המכתבים המקוריים ששלחה, נחשפת המחלה במלוא עוצמתה: הקריאה הרציפה בהם מגלה כיצד במקום ריפוי, המילים הופכות לתיעוד של דעיכה נפשית והתרסקות, תחת כובד השיטה שנועדה להציל אותה. מול המילים של ענת עומדת עדותה של אחותה הקטנה, הלה, שחוזרת 30 שנה אחרי אל הזיכרונות, הכעס, האהבה והסליחה המאוחרת.זהו מסמך על מחלה ששלטה במשפחה שלמה, סיפור על גוף, נפש, ומה שנשאר אחרי שהכל נגמר.הלה שחם © 2026

Husk at besøge podcastens hjemmeside og støtte skaberen: podcasters.spotify.com

Forfatter

Hila Shaham Beitor

Kategori

Society

Podcastens hjemmeside

podcasters.spotify.com

Seneste episode

23. okt. 2025

Hvor kan du lytte?

Podcasts i appen Replaio Radio Kommer snart

Podcasts kommer snart til appen. Installer nu, og vær den første til at se en helt ny tilgang til podcasts

Installer gratis Android næsten 10 mio. downloads · 4,8 i bedømmelse iOS snart

Episoder

51 אפילו לא גרם אחד מעבר 03.09.2025 3:09

מכתבים 4.12-5.12.85 ענת מתאכזבת מירידה קלה במשקל שמונעת את שחרורה מהבידוד.אבל למחרת היא משתחררת סוף סוף מבגד הגוף והדלת הסגורה, אך השמחה מתחלפת בהיסטריה. כשפרופ' טיאנו מבהיר ש-45 ק"ג הם רק תחנת ביניים והיא תהיה חייבת להמשיך לעלות, ענת מציבה גבול נוקשה: היא לא תעלה גרם אחד מעבר ל-45 ק"ג. היא מזהירה את המשפחה שמיד אחרי הביקור בחנוכה "מחכה לי מלחמה קשה מאוד".

52 אותו חדר קטן ודפוק וכלום לא השתנה 02.09.2025 5:19

מכתבים 6.12-7.12.85 המכתבים האחרונים נפתחים בתחושת חידלון. ענת ישנה רוב שעות היום כדי לברוח מ"המחשבות המפחידות". היא שואלת בייאוש "עד מתי?" וכמהה לחזור הביתה . אחרי 8 חודשים של אשפוז ענת עורכת חשבון נפש: היא מביטה סביבה ומבינה בכאב שדבר לא השתנה: היא עדיין זרוקה באותו "חדר קטן ודפוק", מנותקת מהעולם, ונשלטת לחלוטין על ידי "כוחות חזקים וארורים" שלא נותנים לה מ...

53 פרק אחרון: כאילו היינו אחת 01.09.2025 1:40

מילים של הילה פברואר 1995. עשר שנים אחרי האשפוז בגהה ענת מתה במיטתה "נאמנה למחלה עד הסוף".בחלוף 30 שנה, הילה סוגרת מעגל. בחוויה של חלום הלה חוזרת לבית הריק בקיבוץ, יחד עם ענת, הן יושבות על הרצפה, מחזיקות ידיים, והגבולות ביניהן מיטשטשים: "אני נראית קצת את ואת נראית קצת אני". ברגע הזה של הזדהות מוחלטת, הכעס הישן מתפוגג ומפנה את מקומו להבנה עמוקה של הסבל, לאהבה ולעצב טהור.