לימוד החת״ת היומי - הרב שמרי׳הו הראל

שיעור החומש היומי ליום שלישי, פרשת תזריע- מצורע, כ"ז בניסן ה'תשפ"ו (14 באפריל 2026). הפרק עוסק בדיני נגעי צרעת המופיעים בראשו של אדם (קרחת וגבחת) ובבגדים. התורה מפרטת כי אדם שאיבד את שיערו נחשב טהור, אך אם מופיע בקרחתו נגע לבן-אדמדם, הוא נטמא כפי שנטמא נגע בעור הבשר. המצורע נדרש לנהוג כמתאבל – לקרוע את בגדיו, לגדל פרא את שיערו ולשבת בבידוד מחוץ למחנה כעונש על שהפריד בין אנשים בלשון ה...

תניא - לקוטי אמרים, אמצע פרק מ"ב. קטע זה מפרק מ"ב בספר התניא, מוסבר כיצד הקדוש ברוך הוא יודע ומשגיח על כל המתרחש בעולם למרות שאין לו דמות הגוף וחושים גשמיים. בעל התניא מסביר כי ה"ראייה" וה"שמיעה" האלוהיות הן המעלות המוחלטות של חושים אלו ללא מגבלותיהם, ומשתמש במשל מנפש האדם המרגישה את כל הקורה ברמ"ח איבריה (אפילו בציפורניים) מעצם היותה מקור חיותם; כך הקב"ה, ה...

תהילים פרק קי״ט, פסוקים צ״ז-קע״ו

חומש, פרשת תזריע-מצורע, יום שני. יום שני כ״ו. ניסן ה׳תשפ״ו  פרשת תזריע עוסקת בדיני נגעי הצרעת המופיעים במצבים ובאזורים מיוחדים בגוף: ראשית, נגעי ה מכווה (כווית אש), שדינם דומה לשחין וסימני הטומאה שלהם הם שיער לבן או פשיטת הנגע; שנית, נגעי ה נתק המופיעים במקום שיער (ראש או זקן), המאופיינים בסימן טומאה של שיער צהוב ובהליך ייחודי של גילוח מסביב לנגע כדי לבחון אם הוא מתפשט; ולבסוף, התורה מבחינה בין צר...

התניא היומי ליום ראשון, כ"ה בניסן ה'תשפ"ו (12 באפריל 2026). הקטע מפרק מ"ב בספר התניא עוסק ביכולתו של כל יהודי לקשר את דעתו לאלוהות ולהרגיש יראת שמיים. כוח זה מוענק לכל נפש כ"יניקה" מנשמת משה רבנו, אך כדי לממשו נדרשת יגיעה כפולה: "יגיעת בשר" לביטוש גסות הגוף (על ידי הרהורי תשובה), ו"יגיעת נפש" להתבוננות מעמיקה בגדולת ה'. אדמו"ר הזקן מסביר כי...

פרק קי״ט- פסוקים א-צ״ו.

החומש היומי ליום ראשון, פרשת תזריע מוצרע, כ"ה בניסן ה'תשפ"ו (12 באפריל 2026). פרשת תזריע פותחת בדיני הטומאה והטהרה של אישה לאחר לידה, המבחינים בין לידת זכר לנקבה, ובחובת הבאת הקורבנות עם מלאת ימי הטהרה. בהמשך (ובתחילת פרשת מצורע), התורה מפרטת את דיני נגעי הצרעת המופיעים בעור הבשר, כגון שאת, ספחת ובהרת. הכתובים מדגישים כי אבחון הנגע וקביעת מצבו של האדם — האם הוא טמא "מוחלט"...

התניא היומי למוצאי שבת כ״ד ניסן ה׳תשפ״ו (11 באפריל 2026). בפרק מ"ב בספר התניא, מבאר רבנו הזקן כיצד יראת ה' הופכת ל"מילתא זוטרתי" (דבר קטן) עבור כל יהודי, וזאת בזכות בחינת משה רבנו הקיימת בכל נפש מישראל. משה, כ"רעיא מהימנא", ממשיך לנשמות ישראל את כוח הדעת, שאינו רק ידיעה שכלית אלא התקשרות עמוקה ותקיעת המחשבה בגדולת ה' באופן מוחשי. באמצעות התחברות לניצוץ משה שבקרבו ו...

פרקים קי״ג-קי״ח.

החומש היומי למוצאי שבת, פרשת שמיני, כ״ד ניסן התשפ״ו (11 באפריל 2026). חלקו השביעי של פרשת שמיני עוסק בדיני טומאה וטהרה המורכבים: דיני הכלים (בדגש על כלי חרס הנטמא מאווירו), התנאים להכשרת אוכל לקבלת טומאה על ידי מים (הכשר), וההבחנה בין טומאת מגע לטומאת משא בנבלת בהמה. התורה חותמת באזהרה חמורה מפני אכילת שרצים ("אל תשקצו את נפשותיכם") ומדגישה כי שמירת המאכלים וההתרחקות מהטומאה הן הדרך של ע...

התניא היומי לכ"ג ניסן, שנה פשוטה.

פרקים ק״ח-קי״ב.

החומש היומי ליום שישי, פרשת שמיני.

התניא היומי ליום חמישי, כ"ב בניסן ה'תשפ"ו (9 באפריל 2026). בקטע זה מסביר אדמו"ר הזקן כי בלב כל יהודי קיימת "אהבה מסותרת" השואפת להתאחדות מוחלטת עם הבורא, עד כדי מסירות נפש ממש. הוא מחדש כי עסק התורה והתפילה הם למעשה סוג של מסירת נפש יומיומית, שכן בהם הנשמה מתנתקת מצרכי הגוף ומתייחדת עם מחשבתו ודיבורו של ה' – בדומה למצבן של הנשמות בגן עדן. זוהי גם הכוונה העמוקה בברכ...

פרקים ק"ו-ק"ז.

החומש היומי ליום חמישי, פרשת שמיני, כ"ב בניסן התשפ"ו (9 באפריל 2026). בפסוקים אלו מתואר העימות ההלכתי בין משה לאהרן ובניו לאחר מות נדב ואביהו: משה קוצף על אלעזר ואיתמר משום ששרפו את שעיר החטאת במקום לאכלו, ובכך כביכול מנעו את כפרת העם. אהרן משיב למשה בטענה הלכתית עקרונית, ומסביר כי בעוד שבקורבנות השעה המיוחדים של חנוכת המשכן הם נצטוו לאכול למרות אבלם (אנינות), בקורבנות קבועים ("קודש...

התניא היומי ליום רביעי, כ"א בניסן ה'תשפ"ו (8 באפריל 2026). בקטע זה מבהיר אדמו"ר הזקן כי למרות שדרושה מדרגה נעלה של אהבה חסרת פניות כדי להשתוקק באמת ל"יחוד העליון" (חיבור מקור נשמות ישראל באור האין-סוף), על כל אדם להרגיל עצמו לכוונה זו. הוא מסביר שבזכות ה"אהבה הטבעית" הקיימת בלב כל יהודי, קיים רצון פנימי אמיתי למלא את רצון ה' ולפעול את היחוד הרוחני שבין ה&...

פרקים ק"ד-ק"ה.

החומש היומי ליום רביעי, פרשת שמיני, כ"א בניסן התשפ"ו (8 באפריל 2026). בפסוקים אלו, מיד לאחר מות נדב ואביהו, משה מצווה את אהרן ובניו הנותרים, אלעזר ואיתמר, להמשיך בעבודת הקורבנות ולאכול את המנחה ואת חלקי ה"שלמים" (החזה והשוק). רש"י מסביר כי למרות שהיו במצב של "אנינות" (אבלות ראשונית שבה אסור בדרך כלל לאכול קודשים), הם נצטוו לעשות זאת כהוראת שעה מיוחדת. בנוסף, התור...

התניא היומי ליום שלישי, כ' בניסן ה'תשפ"ו (7 באפריל 2026). בפרק זה מדגיש בעל התניא כי בעבודת ה' אין להסתפק בשאיפה אישית לדבקות, אלא יש לכוון ל"ייחד קודשא בריך הוא ושכינתיה בשם כל ישראל". הכוונה היא לחבר את ה"שכינה" – מקור חיות העולמות ומקור נפשות ישראל – עם אור אין-סוף, על ידי המשכת רצון ה' המתגלה בתורה ובמצוות. איחוד זה פועל גם "המתקת דינים", שכן...

פרקים צ״ז-ק״ג.

החומש היומי ליום שלישי, פרשת שמיני, כ' בניסן ה'תשפ"ו (7 באפריל 2026). קטע זה של פרשת שמיני מתאר את רגע השיא של חנוכת המשכן – ירידת אש מהשמים – שהופך במהירות לטרגדיה עם מותם של נדב ואביהוא, בני אהרן, לאחר שהקריבו "אש זרה". משה מנחם את אהרן בכך שהם היו מקודשים למצוא את מותם בקרבת אלוהים, ואהרן מקבל את הדין בשתיקה. בהמשך, נאסר על הכוהנים להתאבל בפריעת שיער או בקריעת בגדים כדי ל...

התניא היומי ליום שני, י"ט בניסן התשפ"ו (6 באפריל 2026). בקטע זה מבהיר בעל התניא כי גם מי שאינו מרגיש יראה בלב או במוח עקב שורש נשמתו הנמוך, יכול לקיים עבודה גמורה אם הוא פועל כדי לעבוד את המלך. מעצם המחשבה וההתבוננות בכך שהקב"ה מביט בו, הוא מקיים את מצוות היראה ("יראה תתאה"), המהווה תנאי הכרחי ("כנף") להעלאת עבודתו למעלה. עם זאת, אין להסתפק ביראה בלבד (בחינת &quo...

פרקים צ-צ"ו

החומש היומי ליום שני, פרשת שמיני, י"ט בניסן התשפ"ו (6 באפריל 2026). בפרשת "שמיני" מתוארים רגעי השיא של חנוכת המשכן ביום השמיני למילואים: אהרן הכהן מסיים להקריב את קורבנות המנחה והשלמים של העם, מבצע את הנפת החזות והשוק ומברך את העם בברכת כהנים. לאחר מכן, משה ואהרן נכנסים יחד לאוהל מועד ויוצאים לברך את העם בברכת "ויהי נועם", תפילה שהשכינה תשרה במעשה ידיהם ותעיד על סליחת...