בטלים בשישי - אודיה קורן ונתן דטנר

ביציאה מחנייה, באזור מוכה חנייה, אודיה מבקשת שלא תקחו את הזמן ותעשו הכל כדי לפנות את המקום בזריזות. זה חשוב לשידור. מה אנחנו באמת יודעים על ההורים שלנו, וגם "אוכל של סבתא" ו"תוצרת חוץ" כתו תקן לאיכות (או נוסטלגיה)

שוב מתיחות באיראן, ושוב תקופת המתנה, ואודיה בכלל נמשכת למחשבה של להיות בליבו של אסון. נתן לעומתה לא מחפש תשובה (או לחזור בתשובה), ובכל זאת הסדרה התיעודית על אביתר בנאי מרתקת אותו. 

אודיה קורן ונתן דטנר

אודיה קורן ונתן דטנר

אודיה חזרה מלאת סיפורים מהמרדף אחר הזוהר הצפוני.

ליקטנו את עצמנו, אבל איזה לקט! בין גרעפס בטעם קבב, למשמעות הנשגבת של אומנות, דיברנו גם על החיבה המפוקפקת למסאז' והזוגיות שלנו...

אודיה קורן ונתן דטנר

כמו תמיד אצלנו, כל התחלה היא הזדמנות להרהור או סיפור.  אז נתן סבא בפעם השלישית, והפעם זו נכדה! אודיה ופצ'קה התחילו ללמוד איטלקית, ונתן קנה טסלה. בקיצור, אנחנו חזק בהתחדשות ושינויים...

אודיה קורן ונתן דטנר

דניאל רובס נכנס לנעליו של דטנר, זמנית בלבד! סקטע מפתיע הייתה םחות מוזיקה מאי-פעם בתכנית...

לא נשאר במדינה מישהו שלא חטא, למה לשחזר הודעת וואטסאפ שנמחקה ע"י שולחה? נתן ממליץ על הסרט "הזדמנות שנייה" והאם כשחקנים אנחנו זקוקים פחות לפסיכולוגיה? אודיה עפה על הביצוע של הפיקסיז לקה סרה סרה - נתן פחות אהב את הביצוע והאם "מה שיהיה יהיה" זה משפט אופטימי או פסימי

נתן מודאג מאוד אם החרדים לא ישתלבו בחברה הכללית, הבינה המלאכותית בסוף תדע טוב יותר מאיתנו, מה זה אומר אפילו עלינו שערוץ MTV מפסיק לשדר מוזיקה, ובית הקפה החביב עלינו נסגר. וגם האם למתוח ביקורת על שורד השבי אלי שרעבי על המסלול בשבוע האופנה?

אבוקות במגרש הכדורגל, צעקות בכנסת, ואודיה ונתן תוהים מה קרה לנימוס הבסיסי של מה מותר ומה לעשות בקהל אנשים? בעקבות מאסטר שף אודיה תהתה מתי נצליח להתשחרר מאשמה וגם שני טקסטים מפרקים מהעיתון אחד של עמיחי איתאלי, השני של רענן שקד. שניהם על המלחמה שלכאורה נגמרה אבל עוד ממשיכה בנו. 

לצד השמחה הגדולה, משהו לא לגמרי רווח לנו, וגם פרידה מחברה טובה או מתכון לחיים מאושרים.  לאט אבל בטוח, מנסים שוב לחזור לשגרה. 

בראש השנה ענבל נזכרה בתכנית המפוארת הזאת.   אנשי ונשות המקצוע ששמעו אותה שאלו - אבל למה השארתם את התקלה בשידור? התכנית הרי מוקלטת! ובכן, כי אצלנו גם תקלה היא נושא שיחה מפואר שחבל לפספס.  התכנית שודרה לראשונה לפני עשור, ועכשיו לשמחת כולנו, זמינה לראשונה להאזנה  תבלו! התכנית שודרה לראשונה ב-24/07/2015

לכבוד ראש השנה הבאנו אותה עם נושא חדש ומהפכני - התחלות.  דיברנו על התחלה עם בן או בת זוג, על התחלות של ספרים, שירים ומחזות. הלל מיטלפונקט הסביר לנו למה הוא בכלל מתחיל לכתוב הצגות מהסוף. וגם התחלה חדשה במדינה חדשה עם הסטנדאפיסטית, קנדי אבלסון, ידידת התכנית. 

אודיה קורן ונתן דטנר

שבוע שני באולפן החדש, וברור שעלינו לישן... חוץ מזה, 

ענבל, עם זה נגמר זה חבל. אבל בכל זאת צריך לפטר פנים אל פנים. מוסדות הלימוד החרדיים בירושלים גרמו לנו לחשוב מה זה "לא משלנו"? הרי זה לא פרקטי ומשם נזרקנו למקורות שלנו כעם עבדים... נתן מיהר לקבל את הטענה שהרומן בין ליאם ניסן ופמלה אנדרסון היה מפוברק, נזכרנו במי שזרקו אותנו ואודיה נזכרה ברגע בו היא באמת התפדחה...   

השעה לא התחילה איתנו. אבל אחרי שקיבלנו את בשורת השבת החלל החטוף אילן וייס מבארי, ניסינו להמשיך עם תכנית רגילה. זה כמעט הצליח לנו.  אודיה מנסה עכשיו, במקצוע שלה, לעשות דברים שהיא לא רגילה, פרידה מרמי הויברגר, ומה לעשות כשהצדק איתנו, למרות שטעינו? 

חם לנו. אבל מה חדש? ניסינו להבין למה יש מאזינים ומאזינות שמרגישים בנוח לבקש מאיתנו לשנות את נושאי השיחה, תהינו במה מותר האדם מהבהמה בעקבות סיפור של בילי קריסטל הגאון, נתן שמע רופא שאמר שהרפואה המודרנית בעצם לא מרפאה שום דבר, ואודיה נזכרה בביקורים עם בתה הצעירה בטיפת חלב. אל דאגה - הילדה כבר עושה ביי ביי, ואומרת מילה עם משמעות. 

צר לנו, אבל כבד לנו על הלב ורע על הנשמה, וקשה לראות את הסוף. לכן, נשענו על טקסטים של חנוך לוין ודליה רביקוביץ' על אהבה לקראת טו באב, פצ'קה ואודיה סחבו סרוויס בחזרה לארץ מאיטליה, וסמדר ביצעה עבירה קלה כדי להביא איזה בקבוק לארץ.  סיימנו הכי רחוק מישראל שאפשר - באיסלנד צמצמו את שבוע העבודה ל-4 ימים. שם זו הצלחה מסחררת. אבל מה איתנו?