על פילוסופיה ויהדות

הפוליטיאה, או "המדינה" של אפלטון, היא אחת מיצירות המופת של התרבות המערבית. היא דנה בנושאים רבים ועמוקים: מהו הצדק? מהי מערכת השלטון האידיאלית? מהי הנפש ומאילו חלקים היא מורכבת? מה תפקידו של הפילוסוף בחברה?

הפוליטיאה, או "המדינה" של אפלטון, היא אחת מיצירות המופת של התרבות המערבית. היא דנה בנושאים רבים ועמוקים: מהו הצדק? מהי מערכת השלטון האידיאלית? מהי הנפש ומאילו חלקים היא מורכבת? מה תפקידו של הפילוסוף בחברה?

הפוליטיאה, או "המדינה" של אפלטון, היא אחת מיצירות המופת של התרבות המערבית. היא דנה בנושאים רבים ועמוקים: מהו הצדק? מהי מערכת השלטון האידיאלית? מהי הנפש ומאילו חלקים היא מורכבת? מה תפקידו של הפילוסוף בחברה?

מי הגיבור של ספר יונה? אילו רעיונות מלווים את הספר הקטן והחשוב הזה? ולמה הוא זכה למעמדו הנכבד מדי יום כיפור?

האם אפשר לקוות שנישאר כאן, או שם, אחרי המוות? האם רק חלק מהנפש יישאר, ואם כן - איזה חלק? הרמב"ם מקפיד לערפל את עמדתו בנושא, אבל בכמה משפטים ספורים ב"מורה נבוכים" נראה שאפשר למצוא מפתח להבנת דעתו.

מגילת אסתר מכילה רמזים דקים אך חשובים, שקושרים את העלילה המתרחשת בה לאחד הסכסוכים הגדולים בתולדות עמנו. איך כמה מילים מקפלות בתוכן היסטוריה שלמה?

נדבר בצורה ברורה ופשוטה על מושגי היסוד שלנו: מהי המשנה? מי כתב אותה, מתי ולמה? מהי הגמרא (ספוילר: התלמוד והגמרא הם אותו הדבר עצמו), ומה מאפיין אותה? איך לומדים גמרא, האם כדאי בכלל ללמוד גמרא (ספוילר שני: בהחלט!), ואיך מומלץ להתחיל?

ר' אלעזר בן עזריה הוא איש של מקוריות וטוב לב, האיש הנכון בזמן הנכון שידע כיצד להתגבר על הקוטביות והריבים של החכמים בתקופתו. אני מאוד אוהב אותו.

מה עובר בראש של אחד מגדולי החכמים שמחליט לעזוב הכל וללכת בדרך אחרת? מה הניע אותו? איך הגיבו חבריו? הסיפור של ר' אלישע אחר ושל חבריו מרעיד לי את הלב.

סרט המופת "חגיגה בסנוקר" הציג היטב את השאלה הנוקבת והמפורסמת, אבל כשיהודה ברקן יורה את עשרת השמות, לא כל כך ברור מה הסיפור של כל אחד (ואחת) מהם. כאן המקום להבין במי מדובר ולמה. יהיה כיף.

שמעיה אומר: "אהב את המלאכה, ושנא את הרבנות; ואל תתוודע לרשות". מה המשמעות של היחס השלילי למוסדות השלטון ולפוליטיקה, ועוד כשהוא מגיע מאחד ממנהיגי הדור? ומה יש לרמב"ם לומר על זה?

הלל הזקן אומר לנו בין היתר: "ואל תאמין בעצמך עד יום מותך". כאן אני מסביר מדוע אני חושב שהאמירה הזו היא דווקא חיובית ולא שלילית.

הלל הזקן אומר לנו בין היתר: "ואל תאמר - 'לכשאפנה אשנה', שמא לא תיפנה". בימינו גדושי הטכנולוגיה והמהירות נדמה שהאמירה הזו רלבנטית מתמיד. איך מתנהלים בין השגרה ותביעותיה לבין שאיפותינו ללמוד ולהשתפר?

יהושע בן פרחיה אומר: עשה לך רב, וקנה לך חבר, והוי דן את כל האדם לכף זכות. מעניין לראות את נקודות ההשקה לסארטר ולתביעתו מהאדם לקחת אחריות על החלטותיו מחד, ולר' נחמן מברסלב ולתביעתו לראות בכל אחד את הנקודה הטובה.

רבי לויטס איש יבנה מעלה על נס את שפלות הרוח. ננצל את ההזדמנות לדבר מעט על מה שהיה לרמב"ם לומר בשבח הענווה, וגם על אימרת המחץ של יוסי בנאי בנושא.

הלל הזקן מעמיד בפנינו אתגר: עלינו לשאוף להיות אנשים טובים ללא קשר לנסיבות הספציפיות שבהן אנו נתונים. כאן נרחיב מעט על הרעיון המקסים הזה.

אלעזר בן ערך בעצם הלך לנו לאיבוד, וכאן ננסה להבין למה. ננצל את ההזדמנות להציץ מעט לתורתו של אפיקורוס המקורי, וגם ניגע במשל המערה של אפלטון.

רבי אליעזר הגדול הוא ללא ספק הדמות הטראגית ביותר בתלמוד, ואני מזדהה איתו מאוד. מה אפיין אותו? למה הוא עלה על מסלול התנגשות מול חבריו, ומדוע הם נקטו נגדו באמצעי החמור ביותר שעמד לרשותם?

"אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס, ויהי מורא שמים עליכם". האם אפשר בכלל לפעול שלא למען גמול מסוים? ומה היה לקאנט לומר על זה?

ב"מורה נבוכים", הרמב"ם מתייחס לתופעה המוכרת - כל מי שפותח עיתון בבוקר בטוח שהעולם מלא ברוע. איך זה יכול להיות, למרות שאלוהים הוא טוב? ואיפה הפתרון - בידיים שלנו כמובן!

כמה קווים לדמותו של סוקרטס, האב המייסד של המחשבה המערבית. על ההפרדה בין הגוף לנפש, השאיפה לחיי אמת ומוסר, והיותו מודל לאיש חינוך מאז ועד ימינו.

אחד הסיפורים האהובים עליי ביותר בגמרא הוא בכיכובו של חוני המעגל, ובסופו אנחנו לומדים דבר חשוב על חילופי הדורות. גם אפלטון נוגע בנושא הזה מכיוון אחר. והכי חשוב - מסתבר שסבא שלי וחוני המעגל ראו עין בעין.

אנחנו נפרדים ממשה ומהתורה כולה בברכה של משה לעם ישראל. מה אפשר ללמוד מרבי שמעון בר יוחאי, מהרמב"ם, מהרמח"ל ומהזכרונות האישיים שלי?

מקובל בקרב החוקרים שחלקי השירה מהווים את התשתית הראשונית של המקרא. הפרשה שלנו היא שירה אחת גדולה, גדושה במסתורין ובעוצמה.

בפרשת השבוע נפגוש את משה כשהוא מנחם את העם אחרי הקללות שהמטיר עליהם בפרשה הקודמת. הוא מסביר מדוע לא הכל אבוד, משרטט את החלום העתידי שיחזיק את עם ישראל במשך אלפי שנים, ונותן בידינו את המפתחות לגורלנו.