דף יומי לנשים - הדרן

  רבי זירא אומר בשם שמואל שאם חיממו סכין באש ושחטו בה, הבהמה אינה נחשבת טרפה. למרות שהחום עלול לגרום נזק לבהמה, חוד הסכין חותך את הסימנים לפני שחום צדדי הלהב יספיק לגרום לכווייה. שאלה נשאלת לגבי אדם המכה את חברו בסכין חמה וגורם להופעת נגע צרעת – האם הנגע נחשב כ"שחין" או כ"מכוה"? הגמרא מבררת מהי הנפקא מינה להלכה בין שני הסיווגים הללו. שני מקורות מובאים כדי לענות על השאלה, כשהראשון שבהם הוא דברי רבי...

רבי יהודה הנשיא תיקן שאין צורך לעשר פירות בבית שאן, כיוון שקבע שאין המקום נחשב כארץ ישראל למעשרות. החלטה זו התבססה על עדותו של רבי יהושע בן זירור על רבי מאיר, שאכל עלה של ירק מבלי לעשרו . רבי ירמיה הקשה על עדותו של רבי יהושע והציע אפשרויות שונות מדוע אכל רבי מאיר את העלה מבלי להבין שאינו מעושר, או שמא הוא אכן היה מעושר. בתגובה להצעה שאולי העלה לא היה מעושר, הביא רבי זירא את המימרה לפיה בהמתן של צד...

כששמע רבי זירא שרבי יוחנן ורבי אסי אכלו משחיטת כותי, הוא הניח שהם ודאי ידעו על הגזירה המוקדמת; שכן אילו לא ידעו, היו נכשלים באכילת בשר שאינו כשר, והקב"ה אינו מביא תקלה לצדיקים. דבר זה נלמד מהמעשה שבו הקב"ה לא הניח אפילו לבהמתו של צדיק לחטוא (חמורו של רבי פנחס בן יאיר), וקל וחומר לצדיקים עצמם! ממעשה זה מסיקה הגמרא שרבי זירא הודה לרבי יעקב ששחיטת כותי נאסרה בגזירתו של רבן גמליאל , אפילו אם ישראל עומ...

לאחר שהוסבר כי המקור לדברי רב ענן בשם שמואל - שניתן לסמוך על שחיטתו של עובד כוכבים - הוא מיהושפט, הגמרא מנסה למצוא מקור המעיד בוודאות יחסית שיהושפט אכן אכל מבשרו של אחאב . שני מקורות נוספים נבחנים כדי לתמוך ברב ענן. הראשון נוגע לאליהו, שהוזן בבשר על ידי עורבים, אשר לפי המשוער הגיע ממטבחו של אחאב. אולם, הדבר נדחה כגזירה מהקב"ה שאינה יכולה לשמש כתקדים הלכתי. המקור השני הוא ברייתא שצוטטה קודם לכן בענ...

אביי ורבא מצאו כל אחד סיוע לשיטתם מתוך ברייתא – אביי מהרישא של הברייתא, ורבא מהסיפא. כיצד משיב כל אחד מהם על הראיה של חברו ? המקרה השני בברייתא מתיר ליהודי לסמוך על כותי ולאכול עופות הקשורים יחד במחרוזת, אם הכותי אוכל את הראש של אחד העופות שבמחרוזת. הגמרא מעלה כמה קשיים במקרה זה, שכן הכותי עלול להערים על היהודי, או שאולי כותים אינם סוברים שיש לשחוט עופות, כיוון שהדבר אינו כתוב במפורש בתורה. הם מיי...

דף נלווה לאחר הבאת פירושו של רבה בר עולא למשנה, הגמרא מציגה חמישה פירושים נוספים . לאחר סקירת כל האפשרויות, הגמרא מסבירה מדוע כל אחד מהאמוראים לא סבר כפי השיטות האחרות, תוך הדגשת החולשות של כל פירוש ופירוש .

דף נלווה המשנה קובעת שהכל שוחטים ושחיטתם כשרה. לאחר שהיא מבססת את ההיתר הכללי, המשנה מוציאה מן הכלל חרש, שוטה וקטן. עם זאת, אם יש מי שמשגיח עליהם ורואה ששחטו כראוי — שחיטתם כשרה . הגמרא מקשה על לשון המשנה; הרישא "הכל שוחטים" נשמעת כהיתר לכתחילה, אך המשך ה משפט "שחיטתם כשרה" נשמע כהיתר שניתן רק בדיעבד. בתחילה, רב אחא מנסה להוכיח ממשניות אחרות שהלשון "הכל" יכולה להתייחס למקרה של בדיעבד, ובכך לנטרל א...

הקדמה למסכת חולין

רב הונא מבחין בין אלו החיים בגלות בבל לבין אלו החיים במקומות אחרים בנוגע לטבעם. רב חסדא (או רב) מצוטט כמי שמוסר מימרה המבחינה בין אינם יהודים החיים במקומות שונים בעולם, ובמיוחד ביחס לשאלה האם הם מכירים בקב"ה ובמעמדם של עם ישראל. עם זאת, לאחר שמועלית קושיא, המימרה הזו מתוקנת. מספר חכמים דורשים פסוקים שונים כדי להדגיש את חשיבות תלמוד התורה על ידי השוואתו לקורבנות. גישה אחת מסבירה שהקב"ה מתייחס למי ש...

קושי שלישי מועלה נגד דבריו של רבא בר אבוה, הקובע כי הנודר להביא "שור משוורי" מתכוון לשור המובחר ביותר שברשותו. הקושי נובע מהשוואה לדיני מכירה: אדם המוכר "בית מביתי", הוא לא היה מחויב לתת לקונה את הטוב שבבתיו. הקושי מיושב על ידי הבחנה בין דיני הקדש, שבהם "יד הקדש על העליונה", לבין דיני מכירה, שבהם "יד בעל השטר (הקונה) על התחתונה ". אדם שנדר להביא קרבן לבית חוניו שבמצרים – מה נחשב כקיום נדרו? אם נדר...

בבית המקדש הוצבו שישה שופרות (תיבות איסוף) ייעודיים לאיסוף תרומות כספיות לנדבה, כאשר קיימים שישה הסברים שונים לחלוקה זו ולמטרותיהם הספציפיות. במקרה שאדם הקדיש בהמה מסוימת לנדבה והיא נפגמה במום, יש לפדותה ולהביא אחרת תחתיה. חכמים מתירים להביא מכספי הפדיון בהמה מכל סוג, גודל או מספר, בעוד שרבי חולק וקובע כי יש להביא בהמה הזהה בתכונותיה ובמספרה לבהמה המקורית. כאשר אדם נודר להביא "אחד משוריי", חלה קדו...

דף נלווה המשנה מונה נדרים שונים, כגון "הרי עלי זהב למקדש" או "הרי עלי יין", ומפרטת את הכמויות המדויקות הנדרשות כדי לקיים כל חובה. לאחר מכן, הגמרא מנתחת ומבהירה את פסיקות המשנה בכל אחד מהמקרים המוזכרים. מחלוקת קיימת בין רבי לחכמים בנוגע לכמות השמן המינימלית הנדרשת לנדר - האם מדובר בלוג אחד או בשלושה. החכמים שבאו לפני לרב פפא הציעו ששורש מחלוקתם טמון בשיטות הדרשה שלהם: האם ללמוד הן את הכלל והן את פר...

המשנה קובעת שאם אדם נדר להביא מנחה אך אינו זוכר מאיזה סוג, עליו להביא את כל חמשת סוגי המנחה . אביי הסביר שדין זה יכול להתיישב גם עם שיטת רבי שמעון, הסובר שישנו סוג שישי המורכב הן מחלות והן מרקיקים; זאת משום שהחלות והרקיקים המובאים כל אחד בפני עצמו, יכולים לכסות גם את האפשרות של השילוב ביניהם. הגמרא מעלה מספר קשיים מעשיים בנוגע לאפשרות זו, אך מיישבת את כולם . רב כהנא שאל את רב אשי: מדוע במקרה הנ"ל...

הגמרא מקשה על רב ביבי, שהעיד על מקרה שבו מדדו דם של נבלה כדי לבדוק אם יש בו שיעור המספיק כדי לטמא. זאת בסתירה למשנה בעדויות, שבה העידו אחרים שדם נבלה טהור. הגמרא מיישבת את הסתירה בכך שיש מחלוקת תנאים בעניין, ומבהירה מדוע אלו המטמאים קבעו את השיעור הנדרש על רביעית לוג . אדם יכול לנדב נסכי יין למקדש, אך ורק בשיעורים המשמשים במנחות חובה: שלושה, ארבעה או שישה לוגים (או שילוב של מספרים אלו). שאלה עולה...

יש מחלוקת במקרה שמישהו נדר להביא מנחה מן השעורים. תנא קמא אומר שבגלל שאין דבר כזה, נחייב אותו להביא מנחה מן החיטים. ר' שמעון חולק ואומר שמה שנאמר אינו כלום כי אין מנחת נדבה משעורים. חזקיה ורבי יוחנן מנסים להבין את שיטת תנא קמא. לחזקיה הדבר מבוסס על שיטת בית שמאי הסוברים תפוס לשון ראשון – האמירה "הרי עלי מנחה" כבר מחייבת הבאת מנחה של חיטים, ומה שאמר בהמשך (שייתכן שחזר בו מדבריו) לא מתקבל כלל כי זה...

הגמרא מקשה מדין פיגול על הכלל "כל הראוי ליזרק כזרוק דמי", שמשמעותו היא ראיית פעולת הזריקה כאילו כבר בוצעה. לאחר יישוב הקושי, הגמרא מביאה את עמדת רב אשי השולל כלל זה, אך בעקבות קושיה מדיני מעילה, מובהר כי דבריו נאמרו רק לעניין טומאת אוכלין; בדיני מעילה, לעומת זאת, רב אשי מודה שהכלל תקף והבשר יוצא מידי מעילה ברגע שהוא ראוי לזריקה . בהמשך, מובאת קושיה נוספת על רב אשי משיטת רבי יוסי באשם תלוי, אשר לפי...

הגמרא מביאה את הפסוק מהתורה (ויקרא כז:יא) ממנו אנו למדים שבהמות בעלות מום נקראים טמאים. הפסוק מציין הלכה זו בנוגע ל״בהמה טמאה״ ולא לבעלת מום, אך כיוון שישנו פסוק אחר (ויקרא כז:כז) המפרש שבהמות טמאות ניתנות לפדייה, הפסוק הראשון חייב להתייחס לדין אחר ומלמדים ודורשים שמדובר בבהמות בעלות מום.  שמואל סובר שחפצים שערכם הוקדש (קדושת דמים) ניתנים לפדייה גם אם הם טהורים. שתי קושיות הועלו נגד שמואל – אחת על...

המשנה מציינת שכאשר יום כיפור חל בערב שבת, דבר שמנע את בישול הבשר, הבבליים היו אוכלים את שעיר החטאת כשהוא חי. רבי יוחנן מבהיר שאנשים אלו היו למעשה אלכסנדרונים, אך הם כונו "בבליים" משום שהיו הבבליים שנואים עליהם . המשנה דנה בטעויות שונות שעלולות להתרחש בעת סידור לחם הפנים והלבונה, כגון הנחת אחד מהם או שניהם, או הקטרת הלבונה ביום הלא נכון. עבור כל תרחיש, בוחנים את המעמד ההלכתי הנוצר ואת הפתרון, אם יש...

בגמרא מובא קושי על הדעה שהשולחן עמד בציר מזרח-מערב, ומיושב שהשולחן שעשה משה לא הוצב במרכז בין שורות השולחנות האחרים, אלא היה מונח בצד המערבי, סמוך לפרוכת, ולא תפס עוד מקום ברוחב החדר. סביב עשרת השולחנות ועשר המנורות שהוסיף שלמה המלך קיימת מחלוקת תנאים: האם הם שימשו לנוי בלבד ורק בשל משה השתמשו בפועל, או שמא הדליקו נרות וסידרו לחם על כולם . בנוסף לשולחן המרכזי, עמדו באולם שני שולחנות נוספים ששימשו...

רבי יוחנן מסביר שהמונח " אמה בינונית " פירושו שישה טפחים. מונח זה מרמז על קיומה של אמה גדולה יותר. המשנה במסכת מידות (א:ג) מובאת כדי להסביר שהיו שני קני מידה במקדש, אשר הונחו בלשכה בפתח הר הבית (שם הייתה צורה של שושן הבירה). שניהם היו גדולים יותר מהאמה הבינונית שבה השתמש משה בבניית המשכן: האחד היה ארוך יותר בחצי אצבע , והשני באצבע. המטרה הייתה למנוע מעילה בשוגג על ידי האומנים במקדש; כיוון שהיו מקב...

דף נלווה הגמרא מציעה שלוש הצעות מדוע השולחן, שהיה עשוי עץ ומצופה זהב, נידון ככלי עץ לעניין הלכות טומאה. לאחר דחיית שתי האפשרויות הראשונות, היא מסיקה שהמעמד ההלכתי נלמד מפסוק ביחזקאל, המתאר את ה שלחן כ"עץ". דבר זה קובע כי למרות ציפוי הזהב, מהותו של השולחן היא עץ . בהקשר למחלוקת במשנה לגבי אורכו ורוחבו של השולחן בטפחים, קיימת מחלוקת תנאים בנוגע לשני סוגי מדידת האמה שהיו בשימוש בבית המקדש: כאלו של חמ...

תמונה בניגוד ללחם הפנים ושתי הלחם, שלגביהם קיימת מחלוקת מתי הם מתקדשים, מנחת חביתין של הכהן הגדול ומנחות רגילות מתקדשות ברגע שהן מונחות בתוך כלי שרת לפני לישה. מאותה נקודה ואילך, הן נחשבות קדושות ויכולות להיפסל כתוצאה מגורמים כגון לינה או יציאה מחוץ לתחומי העזרה. רבי מאיר ורבי יהודה חולקים בנוגע למידות השולחן וכן במידותיהן של הלחמים השונים המרכיבים את לחם הפני ם.   המשנה מסבירה כיצד הונחו הלחמים ע...

דף נלווה האם לחם הפנים נפסל במדבר בכל פעם שפירקו את דפנות המשכן לצורך נסיעה? האם הדבר תלוי בשאלה אם הלחם היה עדיין על השולחן או שמא כבר הוסר ממנו? בגמרא מובאת מחלוקת בין רבי יוחנן לבין רבי יהושע בן לוי, והגמרא מציעה שלושה פירושים שונים למחלוקת זו. בתירוץ הסופי, מסביר רבין שאין ביניהם מחלוקת כלל, אלא שכל אחד מהם דיבר על תרחיש אחר – האחד התייחס ללחם שעדיין מונח על השולחן, והשני ללחם שהוסר ממנו . המש...

תמונות המשנה משווה בין הפרטים הנוגעים להלכות סמיכה ותנופה . בסמיכה יש חומרה שכל בעלי הקרבן חייבים בסמיכה , בעוד שאין הדבר כך בתנופה . עם זאת, התנופה חלה הן על קרבנות יחיד והן על קרבנות ציבור, על בעלי חיים הן כשהם חיים והן לאחר שנשחטו, וכן על בעלי חיים ועל דברים שאינם חיים, כגון לחמים. אלו אינם חלים על סמיכה , המבוצעת רק על בעלי חיים חיים, ובעיקר בקרבנות יחיד . הגמרא מביאה מקור מהכתוב לדין שסמיכה ח...