נסחפים

פרק שלושים ושניים לנסחפים ובו הגיע אלינו המוזיקאי והמפיק עיליי אשדות. דיברנו על אלוהים - קראנו מהתנ"ך, מהאחים קרמזוב ומרבי נחמן. בסוף הפרק השיר כבוד מתוך האלבום החדש היסטוריה סודית . הפרק פותח מין מרחק דיון ענק על היחס לטוב, לרע ולאלוהים - לדעתי באופן משוחרר ונגיש. מעניין מה תחשבו על הפסקה מרבי נחמן שעיליי הקריא. בתחילת הפרק חלום על סירוס. יש לכם פרשנויות?

פרק שלושים ואחד לנסחפים ובו אורי, עמית וערן מדברים על הספר החדש של ערן - "חבורת החברים" בהוצאת תשע נשמות.

פרק שלושים לנסחפים! ובו אנחנו מארחים את פרופ' אריה דובנוב, היסטוריון שמופקד על לימודי ישראל באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון שבמדינת וושינגטון די.סי שבאמריקה. היה תענוג גדול. דיברנו על הרומן הכי קשה (לדעתי) של יהודית הנדל, "הר הטועים". ולאט לאט הגדרנו דרכו מה כל כך קשה בישראל ומה מיוחד ביחס שלה לשכול.

היום הזמנו את מיכל צורן הכותבת, יוזמת-שותפה של "מועדון כתב" ומנחת הפודקסט זו דעתי על כל פנים , לדבר איתנו על נושא שהעסיק אותנו הרבה לאחרונה: נאמנות ובגידה. קראנו משיריה של אורית גידלי ומתוך "ליל אוגוסט" של אלפרד דה מיסה. בגידה של ריטה

דורי פרנס, מלחין ואיש תיאטרון, מתרגמם של רבים ממחזות שייקספיר לעברית, בא אלינו... מה נגיד? היה תענוג אמיתי. דיברנו על ריצ׳רד השלישי שראינו לאחרונה בתיאטרון גשר, בכיכובה של יבגניה דודינה ובבימויו של איתי טיראן. האתר של דורי פרנס עם תרגומיו

פרק עשרים ושבע לנסחפים, בו אנחנו קושרים (לראשונה בהיסטוריה) בין נטליה גינצבורג (המידות הקטנות) לבין קרלוס קסטנדה. רצינו לדבר על חינוך וחניכה ובעצם דיברנו ממש על זה. וגם: אורי מעודד את כולם ללכת להצביע בבחירות המקומיות.

הפרק הכי טוב עד כה. דיברנו על אהבת עיר. רק לקראת סוף הפרק אורי גילה לנו שבעצם רצה לדבר על שתיקה. קראנו מ: בודלר, רחל איתן (מתוך שידה ושידות) ולאה גולדברג. מזכירים לכם לשתף ולדרג! רציני עכשיו, אפילו הקלטתי פתיח שבו אני מבקש את זה מכם.

מדברים על "המלך ליר" של שייקספיר. "לא, לֹא, לֹא. בּוֹאִי, נִסְתַּלֵּק לַכֶּלֶא;           שְׁנֵינוּ לְבַד נָשִׁיר כְּמוֹ צִפּוֹרִים           בַּכְּלוּב. כְּשֶׁתְּבַקְּשִׁי בְּרָכָה מִמֶּנִּי           אֶכְרַע וַאֲבַקֵּשׁ מִמֵּךְ סְלִיחָה.           וְכָךְ נִחְיֶה, וְנִתְפַּלֵּל, נָשִׁיר,           וּנְסַפֵּר מַעֲשִׂיּוֹת מִזְּמַן,           נִצְחַק עַל גַּנְדְּרָנִים מִתְפַּרְפְּרִ...

פרק עשרים וארבעה לנסחפים ובו אנחנו קוראים את "יאני על ההר" של דוד גרוסמן. לפי אורי מדובר בסיפור הכי יפה שלו. קצין נותר כמעט לבד במוצב שעומד להתפוצץ. סיימנו עם המלך ליר והזכרנו גם את נתניה.

פרק עשרים ושלושה לפודקסט ושוב מגיע אלינו אורח - יובל פלוטקין שדיבר איתנו על בורחס, סופר אהוב עליו מאוד. קראנו בסיפורים ״פונס הזכרן״, ״הדרום״, ״בן האלמוות״ ובעוד ציטוטים מפה ומשם. כרגיל, אנחנו מנסים לקרוא בסופר מתוך מילותיו שלו - ואלה מתגלות כמפתיעות, לפעמים סותרות את עצמן. בורחס התגלה בפרק הזה כמדען, כפשיסט, כמהפכן, כהוגה הרעיון הבסיסי של ה-chatGPT וכאיש פצוע. למה בורחס דווקא עכשיו? כי כמו שעמית א...

פרק עשרים ושניים לנסחפים ובו אנחנו מנסים ליישם את המשוב שלכם - להפריע פחות אחד לשני. דיברנו על עבודת האבל. קראנו מעלילות גלגמש, שיר של חיים גורי, דנה אמיר (״גלות הגוף המדבר״) ופאוסט. כל זה מתחבר לפרק עשיר מאוד וקצר מאי פעם.

פרק עשרים ואחד לנסחפים ובו אנחנו מדברים על ״שישיפוז״ של בורכרט, קוראים שירים מפתיעים ובודקים אם התקווה היחידה היא המוות. מסדרת הפרקים הרלוונטיים מאוד...!

פרק עשרים חגיגי במיוחד עם ליה פן, עורכת ומו״לית בהוצאת פן! דיברנו על האופרמנים שיצא לא מזמן בהוצאה, ספר שהגדירו כ״קריאת הזהרה״, אבל יותר מכל הוא קריאה יפה ועמוקה. איך פשיזם מחלחל בחברה דרך הנימים הדקים ביותר של היחסים? איך מרגיש פשיזם בבוקר, בערב, בבית קפה, בבית הספר, במיטה? והכי חשוב - איך לדעת מתי ללכת?

פרק 19 לנסחפים ובו אנחנו קוראים שתי יצירות קאנוניות על אבות ובנים: - א.ב יהושע - בתחילת קיץ 1970 - עמוס עוז - דרך הרוח

פרק 18 ובו אנחנו קוראים את המיתוס של נרקיס ואת ״אישה נחה״ של מעין גולדמן, מדברים על יונתן גפן, אליה סולימאן ונדב לפיד. אתם לא תאמינו איך הכל נקשר. פרק סוער עם התמקדמות בנרקיסיזם. היה הרבה מה לומר בנושא...

ממשיכים להיסחף והפעם עם אתגר קרת, פיליפ רות׳ ורולאן בארת. פרק שווה עם הפרעות.

אלה החיים ואנחנו ממשיכים להיסחף - והפעם בעקבות חנוך לוין ו״מלכת האמבטיה״. מקריאים מערכונים מתוך הפרק ומדברים עליהם. הרוחות התלהטו יותר מפעם אחת. מזל שאי

פרק 15 לנסחפים ובו אוטופיות ודיסטופיות - בין ה״דרך״ של קורמאק מקארתי ל״שיר אשיר בגשם״, בין המורה הרוחני צ׳וגיאם טרונגפה וגתה. עמית אמרה שזה היה אחד הפרקים הכי מעניינים שלנו.

נסחפים עם ת.ס אליוט, הקומדיה האלוהית של דנטה, ודולי סיטי של אורלי קסטל בלום. רק בהדרגה התברר לנו על מה אנחנו מדברים בעצם בפרק, אבל זה היה שווה את ההיסחפות.

פרק 13 לנסחפים ובו אנחנו מתמודדים עם קדיחות במרתפים של בית אריאלה, קוראים אורלי קסטל בלום ושואלים לראשונה מה שלומנו.

עוד פרק לימי המלחמה והאבל. קראנו שיר של משוררת פלסטינית-אמריקאית, ולטר בנימין בפרגמנט תאולוגי פוליטי ואת הסצינה המרגשת ביותר באיליאדה על פגישת אב שכול עם מי שהרג את בנו. יש גם: הערות על אליהו יוסיאן. ויכוח על הבודהיזם בין עמית לערן. איך מתרגמים מילים כמו kindness ו-joy. ועוד המון דברים.

פרק שני לימי המלחמה ובו עמית, אורי וערן מדברים על נבואות הזעם של אבי מוגרבי וגבריאל בלחסן על ישראל של שנות התשעים והאלפיים, על חיים גורי, על ההשוואה של המלחמה הנוכחית למלחמת העצמאות ועל עוד המון דברים. פרקים ארוכים אבל אין לכם עבודה

פרק עשירי שבו אנחנו מנסים לדבר, עד כמה שניתן, על הטרגדיה: על התמונות, על הסיפורים, על ההפתעה ועל מה שידענו תמיד. בפרק - דת האסלאם, הנוסח הבטחוני, עזה כעיר תאומה לתל אביב, ארז ביטון, השמאל הציוני, אפוקליפסה בתרבות, שיבת המודחק.

פרק שבו אנחנו קוראים שירים ומדברים עליהם. נראה לי שהגענו לתובנות יפות. דיברנו על: סירונית / לואיז גליק שירת הסירנות מהאודיסאה אני לא מזלזל ביופייך / נתן וסרמן

פרק שמיני לנסחפים ובו אנחנו יורדים לעומקו של הספר. האם קפקא צדק כשאמר שסנצ׳ו פנסה הוא האסון של דון קיחוטה כי הוא מציג בפניו את המציאות? האם ערן עושה פרצופים לעמית או להפך? האם עקרון המציאות הכרחי באהבה?