המניע | עם אלון נוימן | רדיו מהות החיים

געגוע זה רגש חזק, לבבי, שמגולמים בו גם שמחה, גם צער וכאב, ייסורים, השתוקקות… בלי ספק אחד הרגשות העזים. המניע בתכנית געגועים

האם יש היום ערך או השפעה לשביתה? יש את הסיפור על האיש הזה שעמד שנים והפגין נגד מלחמת וייטנאם מול הבית הלבן. שנים, כל יום שישי. עמד שם את השעתיים שלו, עם שלט כזה. בסוף ניגש אליו איזה עיתונאי ושאל אותו במין גיחוך, 'תגיד לי, אדוני, אתה באמת חושב שתוכל לשנות את העולם?' והוא אמר, 'לא, אני רק מוודא שהעולם לא ישנה אותי'.

אתם מרגישים חלק מעם? איך זה מרגיש? מה זה אומר? זאת בעקר השפה? התרבות? החגים? המנהגים? מה זה הדבר המאחד הזה? זה בגדול הסיפור, לא? הסיפור היהודי. אתן מרגישות יהודיות או ישראליות? מה זה להיות ישראלי? המניע עושה סדר

מה זה חופש? "המניע" מברר איזה חופש אפשר להשיג ואיך

לפי הדיבור, נראה שתוך כמה שנים הסיפור הזה של עונות השנה לא ממש יהיה רלוונטי. לפחות לא פה. זה יהיה בעיקר – קיץ. אלה אולי חדשות טובות לכל אלה בינינו שמסיבות שאדם כמוני מתקשה להתחבר אליהן, זאת העונה המועדפת עליהן, אבל בשביל מישהו שמשלב מסוים באיזור יוני מתחיל להזיע רק מעצם הקיום שלו – זה אסון. מה עושים? המניע מטפל בזה.

איך אתם ואתן עם כסף? אומרים שכסף בא וכסף הולך, שאתה בא לעולם בלי כלום ויוצא ממנו בלי כלום, ששום דבר לא באמת שלך, שהכל פה בסוג של ליסינג וכל זה. סבבה, אבל כשאתה פותח את האפליקציה ונכנס לעו״ש ורואה מספר באדום עם מינוס משמאלה אתה בולע רוק. אז איך מפתחים ״תודעת שפע״ עולם קפיטלסטי אש? ועוד בזמן מלחמה? המניע פה בשביל לעזור.

בימים בהם אין הרבה אור, האופק מטושטש ואפור, יש הזדמנות לעשות בחירה ולפנות למשאבים הפנימיים שלנו. להיות אנחנו מגדלור לעצמנו ולאלה שסביבנו. מה זה אומר? איך עושים את זה? ״המניע״ בא להאיר

המניע בפרק מיוחד בעקבות נושא שרודף אותנו וגורם לנו סבל מיותר – שלמות

אפשר בגדול להגיד שספק הוא ההיפך מאמונה. להטיל ספק אומר לא לקחת מחשבות שלנו, או דברים שאנחנו ״מאמינים״ בהם כמובנים מאליהם. שנדבר על זה רגע?

כולנו למדנו משהו בחיים. נגיד – שאסור לשים את הפלאפון על גג האוטו ולנסוע, .או ש-Excel הוא לא חבר. אבל מה זה באמת אומר ללמוד? האם החיים הם שיעור מתמשך, או שאולי הם רצף של רגעים שלא מבינים עד שכבר עברו ,וכשהשיעור מגיע – מאוחר מדי? כל זאת ועוד, בפרק החדש של המניע

שמתם לב שבפנלים של מהדורות החדשות אין יותר כתבים? יש פרשנים. הרבה. כל אחד מסביר בפנים רציניות מה קרה ומה הולך לקרות. כאילו יש לו מושג. עוד זה מדבר והשני סותר אותו לחלוטין ומביא הוכחות כביכול לגירסא שלו. אז למי להאמין? גם לנו בראש יש פרשן, שלא נאמר פרשנים, האם הם באמת מייצגים את מה שאנחנו מאמינים בו, את מה שחשוב לנו, את מי שאנחנו? את מה שאנחנו מנסים לחיות לפיו?

תמיד יש מתח בין הרצון שלנו בחופש לצורך לקחת אחריות. אנחנו רוצים זוגיות אבל רוצים ספייס, רוצים ילדים אבל רק מחכים שהם יירדמו…אין ספק שהעצמאות שלנו נפגעה, ובלי קשר לאחראים, הצורך לתקן, לשקם, לחזק ולהבריא הוא קיומי ודחוף. נכון שחשוב להרגיש גאווה, וחשוב לזקוף את הגו, אבל לא בכדי לטשטש, להסתיר, ולהקטין את המציאות. כנראה שאין עצמאות בלי אחריות

מה בעצם נותנת לי פרספקטיבה? בשביל מה זה טוב? אומרים שאין חכם כבעל ניסיון, אבל מה שהיה נכון לאז אולי כבר ממש לא מתאים לעכשיו? . אתה שואל את עצמך האם משהו השתנה? האם למדתי משהו על הדרך? האם אני נופל לאותם בורות?  הפרק הנוכחי של המניע יתן לכם פרספקטיבה מגיש ועורך: אלון נוימן פודקאסט מבית רדיו מהות החיים

למה בעצם אנחנו כל כך אוהבים לציית? האם יש בזה אלמנט הישרדותי? הרי על פניו אנחנו אוהבים חופש, אוהבים לעשות מה שאנחנו רוצים? אנחנו שונאים שאומרים לנו מה לעשות. בהתחלה זה ההורים שלנו, אחר כך המורים, בצבא זה מגיע לשיאים כמובן. שם אלה פקודות, שאם לא מצייתים להם נענשים.  אז איך מסבירים את הדיסוננס הזה? מגיש ועורך: אלון נוימן פודקאסט מבית רדיו מהות החיים

בימים שאף אחד לא נותן דוגמא אישית , אולי הגיע הזמן שנקבל אישיות לדוגמא. המניע- דוגמא אישית. מגיש ועורך: אלון נוימן פודקאסט מבית רדיו מהות החיים

מבין כל המרכיבים שעושים אותי אני,מה בי יכול להועיל בלתת לי תחושה של שליטה ועצמאות? ה״סוכנות״ שלי. agency על מה אני יכול להסתמך?האם יש לי איזשהו כוח על שנותן לי יתרון? מה כוח העל שלי? זה הנושא של הפרק הזה של ״המניע״ עורך ומגיש: אלון נוימן מבית רדיו מהות החיים

אתם נעלבים בקלות? למה קשה כל כך למחול על עלבון? למה זה כל כך מקפיץ אותנו? כביכול אנחנו נעלבים בגלל משהו או משהו,  אבל זה תמיד יושב על עניין יותר מהותי. העלבון כשהוא מגיע, מציף, וקשה מאד לעשות הפרדה שם, לנשום עמוק, לספור עד 10, כל זה. אבל האם זה אפשרי? ננסה לפצח את זה ביחד. עורך ומגיש: אלון נוימן מבית רדיו מהות החיים

רפרטואר הכאב נרחב ביותר, החל מלדפוק את הזרת ברגל של שולחן, דרך שברון לב, פרידה מאהוב או אהובה, כאב ראש, כאב גב, ואפילו כאב שהוא קצת נעים כמו נגיד בסקס. יש כל כך הרבה אפשרויות לחוות כאב, או לגרום אותו למישהו אחר, ועדיין אנחנו חולמים על חיים נטולי כאב. לנסות להימנע מכאב זה ניסיון להימנע מהחיים, זה כמו לנסות להימנע מהעובדה שנמות בסוף.

כששואלים אותנו ״מה נשמע״? לא פעם נענה, ״יהיה בסדר״. ה״יהיה בסדר״ הזה,  אופטימיות, או מה שנקרא חשיבה חיובית, יכול להביא למצב של חוסר שביעות רצון, או ממש סבל, עד ש״יהיה בסדר״. מחכים להוכחות במציאות שיאשרו את זה. האם אני מוכן לארח את המחשבה או ההרגשה שלא? שלא יהיה בסדר? שמה שאני רוצה ומייחל אליו, אולי לא יקרה? על מה אני מוכן לוותר? כמה לחץ משתחרר, כמה עול יורד מהכתפיים, כמה פחד ודריכות מתמוססים,...

עכשיו, כשאנחנו בתחילתו של ביצוע הסכם לפי מתווה שגם הוא מלחמת התשה בפני עצמו, נדרשים יותר מתמיד סבלנות, בעקר איפוק. למה קשה לנו כל כך להתאפק? מה זה נותן לנו? האם זה עדיין אפשרי בעידן שבו הפרטיות נדחקה לפינה. המניע- איפוק מגיש: אלון נוימן פודקאסט מבית רדיו מהות החיים

בושה. לא נשאר כלום מהמילה הזאת. מסכנה… נושאים את שמה לשווא.  אתה אומר וואלה, עזבו בושה. הלכה. מתה הבושה. היסוס? ערעור קטן בביטחון המוחלט? בנחרצות? איזה רעד קטן בקול? איזה רמז לסומק של מבוכה בלחיים, איזה אגל זיעה, שמעיד על דין וחשבון פנימי, מצפון?                                    יותר מכל דבר אחר...

יותר מ 450 יום אנחנו נתקלים בה שוב ושוב. מספר לא קטן של פעמים ביום. המילה ״הסכם״.מה זה אומר הסכם? שבאמת מסכימים? שמסכימים שלא מסכימים?  האם משהו משתנה תוך כדי זה שמנסים להסכים, או שלהיפך, דרך הניסונות להסכים רק לומדים על הפערים, ואז זה מקשה על המשא ומתן. מה קורה שרגש נכנס לתוך הסכם? האם הציפייה ״שיבינו אותך״ לא מכשילה בעצם? שהרי זאת דרישה שמרגישה בסיסית, לא?  אם לא יבינו איך יתחשבו? כמה...

כל כך הרבה צמדי מילים מכילים את המילה רוח. קודם כל רוח חיים. יש רוח שטות, שאר רוח, רוח לחימה, מצב רוח... יש מלא.הרוח היא אחד מאיתני הטבע,  כשהייתי קטן, הייתי מאד רזה, שחיף כזה, גבוה ורזה, ולא פעם זרקו לכיוון שלי ״שים אבנים בכיסים שלא תעוף״. ויש גם רוחניות. למה רוחניות מרתיע חלק מהאנשים? איזה אנשים אוהבים ״לעשות רוח״ בכל מקום שהם נמצאים? המניע בפרק סוער מגיש ועורך: אלון נוימן פודקאסט מבית רדיו...

מספיק שתצא לבילוי עם מישהו או מישהיא והם ממש ישנאו את הסרט שאתה עפת עליו עכשיו. במקום לזכור שזאת רק דעה, אני אתחיל להרגיש הסתייגות, או שהחשק ירד לי, ואני עלול לשנוא אותה בסוף הערב רק בגלל שהיא חשבה שהמנה שאכלתי מגעילה. למה? כי התמיכה בדעה שלי  מחזקת ומאששת את מי שאני. אני מזדהה עם הדעה שלי. כמה אתם מחוברים לדעות שלכם? האם הן קדומות הדעות? מגיש ועורך: אלון נוימן פודקאסט מבית רדיו מהות החיים