למען השם

בשעות משבר אנחנו עשויים להתפתות לתפיסות קיצוניות, שנושאות הבטחה לסלק את הספקות ולספק את הפתרונות. אבל האם אמנם ככל שעמדתך קיצונית יותר כך היא מתקרבת לאמת? ואולי ההפך הוא הנכון?

בשבעה באוקטובר נפתחה תיבת פנדורה שממנה יצאו תפיסות שכבר כמעט ונעלמו מהשיח הציבורי

כשמאיימים על חייך וכשתוקפים אותך, זוהי ה"עת להרוג", אבל כפי שאומר קהלת יש גם "עת לרפוא". עת לרפוא את השברים בינינו, ואת היחסים עם שכנינו - אלה שאינם דוגלים בהשמדתנו

לציונות הקלאסית הייתה שאיפה אוטופית: מדינת ישראל תפתור את כל הבעיות של העם היהודי - היא תציע ביטחון, שגשוג וחיים שלווים, ליהודי חזק וחדש. ייתכן שהגיע הזמן להתגבר ולהתבגר

המצווה להשמיד כליל את עמלק מושרשת עמוק מאוד בתרבות היהודית - אבל מהו עמלק בכלל? האם יש היום עמלק? ומדוע התרבות היהודית עבדה קשה כדי להימנע מההגדרה הזו?

גם כשמדובר בנושאים הכי מעוררי מחלוקת - אסור לנו לשתוק. אסור לנו לפחד לשאול שאלות על הפעילות הצבאית או על מה העתיד של עזה. צריך להתווכח - וזה בסדר גמור, כל עוד מחליטים לא להיפרד, להישאר יחד למרות הכל

נקמה היא אחת התחושות שמלוות את כולנו מאז שבעה באוקטובר, והיא נוכחת בעוצמה בשיח הציבורי ובשיח הצבאי, אך האם היא זו שצריכה להוביל את המערכה בעזה? ומה יש ליהדות לומר על זה?

דווקא האחדות עשויה להיות הבעיה של ישראל אחרי המלחמה: ממשלת אחדות, אם תקום, תעסוק אך ורק בנושאים שבקונצנזוס, חשובים ככל שיהיו, ותזניח את הטיפול בסוגיות שנויות במחלוקת שהן הרות גורל לישראל יהודית-דמוקרטית

לא רק הקונספציה שחמאס מורתע נשברה בשבעה באוקטובר, נשברה גם הקונספציה שאפשר להמשיך "לנהל את הסכסוך". אז מהי התקווה? איזה קו אפשר למתוח אל העתיד של ישראל והפלסטינים?

האירוע הטרגי שבו נהרג יובל קסטלמן לא התרחש בחלל ריק. בחברה שבה ערך חיי אדם - ובמיוחד אם הם אינם יהודים - הולך ופוחת, בסופו של דבר זה זולג לסביבה. דניאל הרטמן ודב אלבוים מדברים בכאב על מה שקורה בחברה הישראלית היום הערה: הפרק הוקלט בדרכים ואיכות ההקלטה נפגעה מעט

אלוהים הוא לא "כספומט" ולא מבצע בהכרח את מה שמבקשים ממנו - ועדיין, יש מקום לשאול כיצד העם הנבחר הופקר להיטבח באכזריות שכזו. דב אלבוים והרב ד"ר דניאל הרטמן מחפשים תשובה

האויב החיצוני לא יחזיק את האחדות בעם ישראל לאורך זמן. כאשר תסתיים המלחמה, אנחנו צריכים לחשוב היטב איך לא חוזרים לפירוד ולשנאת האחים שהייתה כאן. מהי הדרך הטובה ביותר לעשות זאת? דב אלבוים ודניאל הרטמן מחפשים את התשובה

האם צריך להחליט כבר כעת מהם הגבולות בנוגע לעסקה בעניין החטופים בעזה או למידת הסיכון שיש לקחת בפעולה צבאית לשחרורם, או שיש להמתין לרגע האמת, לבחון את המציאות ואת המידע הקיים, ורק אז לבחור מה עושים? דב אלבוים ודניאל הרטמן שואלים את השאלות הקשות של הרגע הזה

ביסוד הרעיון הציוני עומד גם רעיון הגאולה: סוף סוף תהיה מדינה לעם היהודי שבה הוא יהיה אדון לעצמו ויוכל להגן על עצמו. אלא שיש גם מי שמחפש את ה"גאולה השלמה" - את בואו של המשיח - והאנשים הללו מוכנים ללכת רחוק מאוד לשם כך

במקומות רבים בעולם נערכו בשבוע החולף הפגנות נגד יהודים, כמו גם אירועי אלימות קשים. נשיא מכון שלום הרטמן, הרב ד"ר דניאל הרטמן, ודב אלבוים דנים בשורשי הכעס והשנאה

מה עושים כשישנם שני מיליון אזרחים בצד השני של הגבול? האם לא החינוך הוא שהוליד את הרוע המוחלט שהפגין חמאס בטבח הנורא בדרום? וכיצד אנו נושפע מתקיפה והרג של חפים מפשע? דניאל הרטמן ודב אלבוים מדברים על הסוגיות מוסריות והאתיות שמלוות את הלחימה בעזה