דף יומי לנשים - הדרן

הגמרא מביאה מקור שלישי להוכיח דברי רב יוסף שסומכוס היה אומר שהאוכל שני זיתי חלב בהעלם אחד חייב שתיים, אך גם ניסוין זה לא צולח. משנה מפרטת שבארבעה פרקים בשנה – ערב יום טוב האחרון של חג, ערב יום טוב הראשון של פסח, ערב עצרת וערב ראש השנה – שבהם המוכר בהמה לחברו חייב להודיעו אם מכר את אמה או את בתה לשחיטה, בשל הביקוש הגבוה לבשר המעלה חשש לשחיטה באותו יום. בארבעה פרקים אלו קבעו חכמים שהמקח נקנה ללוקח ב...

רב המנונא אמר בשם רבי שמעון שאיסור "אותו ואת בנו" אינו נוהג בקדשים. זאת בהסתמך על שיטתו ש"שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה", ומאחר שבשר הקדשים אינו מותר באכילה עד זריקת הדם, השחיטה כשלעצמה נחשבת כאינה ראויה. רבא מקשה על כך מברייתא המפרטת שילובים שונים של שחיטת קדשים בחוץ או בפנים, ומבררת את חיובי הכרת והלאווין לשיטת חכמים ורבי שמעון. כדי ליישב את הקושי, רבא מסביר שגם רבי שמעון מודה שהאיסור חל בקדשים...

דף נלווה לאחר שהגמרא מבררת את שורש המחלוקת בין רבי אליעזר לחכמים בעניין כוי, רב פפא מסביר באיזה סוג של כוי הם חולקים בנוגע לאיסור שחיטת "אותו ואת בנו" ביום אחד ובנוגע למתן מתנות כהונה. הוא גם מסביר שהמשנה הקובעת כי אין שוחטים כוי ביום טוב – משום הספק אם יש צורך בכיסוי הדם – משקפת את שיטת חכמים. בהמשך מובאות שלוש שיטות נוספות לגבי הגדרת הכוי עצמו . הגמרא מציינת שהמשנה אינה מתאימה לשיטת רבי שמעון, ה...

עצם שנשברה, אך רוב קוטרה מוקף בבשר ובעור – הבהמה אינה נחשבת טרפה (אפילו אם השבר הוא מעל הארכובה), והאיבר אינו נחשב כאיבר מן החי. מעשה בא לפני רבא שבו העצם הייתה מכוסה ברובה רק על ידי צירוף של גידים רכים יחד עם הבשר. רבא ביקש להתיר מקרה זה, בהסתמך על שיטת רבי יוחנן שגידים רכים נחשבים כבשר לעניין מצוות אכילת קרבן פסח. אולם, רב פפא הקשה על כך משיטת ריש לקיש האוסר, והגמרא מבהירה כי בסופו של דבר חזר בו...

דף נלווה

הגמרא מביאה שתי מימרות סותרות של רב בנוגע לאכילת איבר המדולדל בבהמה. במימרא אחת רב פוסק שאכילתו כרוכה במלקות, ובשנייה הוא פוסק שאינו לוקה. רב יוסף מיישב את הסתירה ומסביר: אם הבהמה מתה, המיתה נחשבת כמנתקת את האיבר מהגוף מבחינה הלכתית (עושה ניפול), דבר שמגדיר אותו למפרע כאיבר מן החי ומחייב במלקות. לעומת זאת, אם הבהמה נשחטה, השחיטה אינה נחשבת כמנתקת (אינה עושה ניפול), ולכן האיבר אינו נידון כבפני עצמו...

דף נלווה

הגמרא מציגה מקורות מקראיים לכך שחיה בכלל בהמה ובהמה בכלל חיה. הכללה זו חלה לעניין סימני כשרות, הרבעה (כלאיים), טומאת קודש ויצירת הוולד . המשנה פוסקת כי אישה שמת וולדה במעיה, ופשטה חיה (מילדת) את ידה ונגעה בו – המילדת טמאה טומאת שבעה, ואילו האישה נותרת טהורה עד שיצא הוולד . רבה קובע שכשם שטומאה בלועה אינה מטמאת, כך טהרה בלועה אינה מיטמאת. הגמרא מחפשת מקורות ומשתמשת בקל וחומר כדי להרחיב דין זה לבליע...

המשנה מסבירה באיזה שלב הלידה נחשבת כלידה (אפילו של נפל) לעניין קביעה האם היא פוטרת את הוולד הבא מדין בכור. רב הונא ורב ה חולקים לגבי השלב שבו חלה קדושת הבכור כשרובו של הוולד יוצא: האם הקדושה חלה למפרע או רק מכאן ולהבא. הגמרא מביאה שני מקרים שבהם יש נפקא מינה למחלוקת זו. בהמשך, מועלת קושיה על שיטת רב הונא ממשנתנו, אך הקושיה מיושבת באמצעות קריאה מחודשת של המשנה . סדרה של שאלות שנותרו ללא מענה מועלת...

חכמים שונים מציגים ארבע שאלות בנוגע לתרחישים שונים שבהם בן פקועה (עובר של בהמה שאמו נשחטה) הוציא איבר או איברים מחוץ לרחם. הגמרא מבררת מהו המקור לפסיקת המשנה לפיה חלקי עובר שנחתכו אך נותרו בתוך הבהמה בשעת השחיטה מותרים באכילה, ומציעה שני מקורות שונים לכך .

דף נלווה עובר שנמצא במעי אמו בשעת שחיטתה מותר באכילה ואינו טעון שחיטה בפני עצמו. אם יצא חלק מהעובר (איבר) מחוץ לרחם לפני שחיטת האם, אותו איבר אסור באכילה. אולם, אם האיבר הוחזר פנימה לפני שחיטת האם, מהו מעמדו? רב ורבי יוחנן נחלקו בדבר: רב סובר שהאיבר נותר באיסורו, ואילו רבי יוחנן פוסק שהוא מותר. הגמרא מקשה שלוש קושיות על שיטת רב – אחת ממשנתנו ושתיים ממקורות תנאיים אחרים – וכולן מיושבות בסופו של דבר...

הגמרא מפרטת את דרכי הדרש המשמשות להתרת שתיית מים מבורות, שיחין ומערות ללא חשש לשרצים שאין להם סנפיר וקשקשת. לגבי מים שבכלים, הברייתא מציינת כי ההיתר שלהם הוא מפורש במקור אחד ונלמד מכלל במקור אחר. גרסה אחת סוברת שההיתר לכלים המפורש הוא שנלמד מהפסוק המבהיר כי דגים בימים ובנחלים המותרים באכילה צריכים סנפיר וקשקשת (ויקרא יא, ט), וממילא בכלים הכל מותר. הגרסה השנייה הופכת זאת, וקובעת כי הפסוק המפורש הוא...

הברייתא דבי רב והברייתא דבי רבי ישמעאל חולקות בשאלה האם חגב שראשו ארוך הוא כשר. מקור המחלוקת הוא בשימוש בכללי דרש שונים על הפסוק. בהמשך, הגמרא מקשה שתי קושיות על חלקים אחרים בברייתא של דבי רבי ישמעאל ומיישבת אותן . סימני הכשרות המובהקים של דגים הם סנפיר וקשקשת. דג שאין לו קשקשים בצעירותו אך עתיד לגדלם בהמשך, או דג שיש לו קשקשים אך הוא משיר אותם בעת יציאתו מן המים – כשר. מכיוון שכל דג שיש לו קשקשת...

מהם הסימנים של חגבים כשרים?

ניתן לקנות ביצים מאינו-יהודי אם המוכר מציין במפורש שהן הגיעו מעוף כשר מסוים. הגמרא מקשה מדוע אין להסתמך פשוט על סימני הכשרות הפיזיים של הביצים, שהם: היותן חדות מקצה אחד ועגולות מהקצה השני, וכאשר החלמון נמצא בפנים והחלבון מקיף אותו מבחוץ. הגמרא מסבירה שסימנים אלו אינם מוחלטים בפני עצמם, משום שישנם עופות טמאים (כגון העורב) שביציהם מחקות בדיוק את המאפיינים הללו . לגבי דם שנמצא בביצה, המעמד ההלכתי תלו...

דף נלווה הגמרא ממשיכה למנות מינים שונים של עופות, תוך זיהוי אילו מהם כשרים ואילו אסורים, ומביאה סימני עזר כדי לזכור את מעמדם. מובאת מחלוקת האם ישנם 23 או 24 מיני עופות טמאים בסך הכל; שתי הדעות מצריכות הסבר כיצד הגיעו למניין זה, בהתחשב בכך שברשימה בפרשת ויקרא מופיעים 20 עופות, ואילו בפרשת דברים מופיעים 21. בנוסף, נקבע כי ניתן לקנות ביצים מאינו-יהודי ולהניח שהן כשרות, בתנאי שהמוכר מציין במפורש מאיזה...

ישנה מחלוקת בין רב נחמן לאמימר האם אפשר להכשיר עוף בעל סימן אחד אם אינו בקי בזיהוי של פרס ועזנייה . רב נחמן אינו מתיר, אך אמימר פוסק שכל עוף בעל סימן אחד מותר, ובלבד שאינו ידוע כדורס , שכן אין לחשוש לפרס ועזנייה מאחר שאינם מצויים באזור יישוב . בהמשך הסוגיה מוגדרים מאפייניהם של עופות ספציפיים, כגון הסנונית הלבנה (שנחלקו בה רבי אליעזר וחכמים) וכשרותם של עופות כגון ה'תסיל ' לקורבנות הכשר בטרם התבגרות...

המשנה קובעת כי ארבעת סימני הכשרות של העוף אינם מפורשים בתורה, אלא נקבעו על ידי חכמים. הגמרא מקשה על קביעה זו מברייתא המציינת כי סימני העופות הטהורים נלמדים למעשה מתוך השוואת המאפיינים האנטומיים של כל עוף — ובמיוחד מתוך השוואה בין הנשר (העוף הטמא המובהק) לבין התור (הידוע כעוף כשר מתוקף השימוש בו להקרבה). אביי מיישב קושיא זו ומסביר כי ניתוח ההבדלים הפיזיים בין התור לנשר המובא בברייתא, הוא-הוא המתודו...

הגמרא מביאה סדרת ויכוחים תיאולוגיים בין רבי יהושע בן חנניה לקיסר הרומי, הממחישים את נשגבותו של האל דרך חוסר יכולתו של האדם להביט ישירות בשמש או לכלכל את צבאות הטבע המשרתים את הבורא. דיון דומה עם בת הקיסר, שלעגה בהשגחת הקב"ה בעולם , מוביל לעונש צרעת שהוטל עליה, ומדגיש את העיקרון שהקדוש ברוך הוא מעניק מתנות אך אינו נוטלן חזרה. רב יהודה מגדיר אמות מידות של שור וחמור המשפיעות על דיני מקח וממכר, וקובע...

רב יהודה דן בסכנות הבריאותיות הכרוכות באכילת חילתית, בפרט כשהיא נצרכת על קיבה ריקה, ורב יוסף מוסיף לרשימה מאכלים נוספים המסוכנים על קיבה ריקה . בעניין הלכות טרפות, הגמרא מציינת כי רב התיר בתחילה בהמה שרגלייה נקטעו, לאחר שבדק ומצא כי צומת הגידים נותרה שלמה. אולם, שמואל הזהיר אותו כי יייתכן שהקטיעה נגרמה כתוצאה מנשיכת נחש, דבר הפוסל את הבהמה משום סכנת נפשות. שמואל הציע שיטת בדיקה ייחודית כדי לברר הא...