דף יומי לנשים - הדרן

דרישתו של רב חסדא לבקיאות מלאה בכל עשרים וארבע מתנות הכהונה נדחית על בסיס העקרון של רבי שמעון: כל כהן המודה בעבודת בית המקדש זכאי לקבל מתנות. מהדרשה על הפסוק "ונתן" (ולא שיטול מעצמו), נלמד כי אסור לכהנים לחטוף מתנות, דבר המניע את אביי ל שנות את מנהגו האישי, שהתפתח מחטיפת מתנות ועד לסירוב מוחלט לקבלן, למעט בערב יום הכיפורים כדי להחזיק את עצמו ככהן . רב יוסף פוסק כי כהן יכול לזכות במתנות עבור תלמיד...

הזכאות של בת כהן (כהנת) לקבל מתנות כהונה שנויה במחלוקת בין רבא (האוסר) לעולא (המתיר), ומשתקפת במחלוקת תנאית רחבה יותר בין דבי רבי ישמעאל (המוציאים כהנת) לבין דבי רבי אליעזר בן יעקב (המרבים אותה). בעקבות המנהג הרווח שבו כמה אמוראים קיבלו ואכלו מתנות כהונה בזכות נשותיהן, מרימר פוסק ארבע הלכות פסוקות: ההלכה כרב לגבי אי-האפשרות להוציא בדין את חובת הלויים, כרב חסדא לגבי פטור מתשלומין על מתנות שהושמדו,...

רב חסדא פוסק שהמזיק או אוכל מתנות כהונה (זרוע, לחיים וקבה) לפני חלוקתן – פטור מתשלומין, בין אם משום הדרשה מהמילה "זה" בפסוק ובין אם משום שמתנות אלו נחשבות ממון שאין לו תובעים. הגמרא מעלה שבע קושיות ממקורות תנאיים שונים (ובכלל זה דינים הנוגעים למתנות כהונה אחרות ולמתנות עניים) – חלקן נגד עצם פטור התשלומין של רב חסדא, וחלקן נגד ההסבר שמדובר בממון שאין לו תובעים. הגמרא מיישבת את כל הקושיות הללו ומעמי...

המשנה קובעת שמתנות כהונה – הזרוע, הלחיים והקבה – נוהגות בארץ ובחוץ לארץ, בפני הבית ושלא בפני הבית, בחולין אבל לא במוקדשין. אף על פי שקל וחומר מציע שהקדשים יהיו חייבים במתנות כיוון שהם חייבים בחזה ושוק, הפסוק מוציא אותם כשהוא מדייק שאין לכהן בקדשים אלא מה שאמור בעניין ("אותם"). המשנה מבחינה בין שני מקרים של בהמות בעלות מום, על בסיס אופי הקדושה היסודי שלהן. במקרה הראשון, אם קדם מום קבוע להקדשן, הבהמ...

ברייתא קובעת שאדם החותך כזית בשר מאבר מן החי, אם חישב עליו למאכל רק לאחר החיתוך – הבשר טהור, אך אם חישב עליו לפני החיתוך – הבשר טמא טומאת אוכלין, כיוון שהוא נוגע באבר (שהוא אב הטומאה משום אבר מן החי ) בשעת החיתוך. הגמרא מביאה את קושיית רבי אסי לרבי זירא מדוע מחשבה מביאה לטומאה, הרי מקום החיתוך הוא בית הסתרים וטומאת בית הסתרים אינה מטמאה. רבא מבהיר שמדובר במקרה שבו באו עליו משקין (הכשר), ורבה בר רב...

ברייתא דנה בשאלה האם עכבר ים מטמא – כלומר, האם המילה "עכבר" כוללת גם עכבר ים. תוך כדי הדיון שם, דנים גם בעכבר שחציו בשר וחציו אדמה ודורשים מהפסוק שזה מטמא כמו עכבר. למסקנת הברייתא, עכבר הים לא מטמא. הגמרא דנה בשתי קושיות על הברייתא, אך פותרת אותן . בעקבות הדיון בפסוק על העכבר, הגמרא עוברת לדון בדרשה על המילים באותו פסוק "הצב למינהו" שכוללת בריות ייחודיות נוספות – ערוד, בן נפילים וסלמנדרה – ומציינת...

הגמרא ממשיכה לנתח את נסיונו של רבא להוכיח ש"מגע" יכול לכלול טומאת אוהל על פי פסיקתו של רבי יוסי בנוגע לכרעי המיטה ורשת החלון. אביי דוחה הוכחה זו ומסביר שמדובר בשיעור של פחות מטפח, ולאור קושייה על הסברו, אביי נדחק לפרש שרבי יוסי סובר שטומאה טמונה אינה בוקעת. הוא מוכיח את דבריו לגבי טומאה טמונה ממשנה שמתייחסת למקרה של מגדל ודברי ר' יוסי על משנה זו. מקשים על דברי אביי כי ר' יוסי במקרה אחר (בכלב שאכל...

המשנה מפרידה בין עצם קולית של מת ושל קדשים שהיו פיגול ונותר, לבין קולית של נבלה ושל שרץ. הנוגע בקולית המת או של קדשים מטמא בין אם היא סתומה ובין אם נקובה, לעומת זאת קולית של נבלה או שרץ מטמאה במגע ובמשא רק אם היא נקובה. הגמרא מציינת שהמשנה מפרטת שקולית המת מטמאה במגע, אך השמיטה טומאת אוהל, ומבררת מדוע: רב יהודה בריה דרבי חייא מסיק שמדובר כשיש פחות מכזית מוח, וכי מוח מבפנים אינו מעלה ארוכה מבחוץ. א...

רבי אבהו הביא בשם ריש לקיש שלושה מקרים שבהם משערים את ההלכה בהליכת ארבעה מילים: הליכה למציאת כלים טהורים ללישת עיסה, מניין (או מים לנטילת ידיים לתפילה), ומים לנטילת ידיים לפני אכילת לחם. רב נחמן בר יצחק מתקן מימרא זו בשני דברים: ראשית, איבו אמרה ולא רבי אבהו; שנית, היא נאמרה על ארבעה דברים ולא על שלושה, והוא מוסיף את המקרה מהמשנה של הליכה על שטיח עור במשך זמן הליכת ארבעה מילים, המפקיע את טומאתו. ר...

דף נלווה