בטלים בשישי - אודיה קורן ונתן דטנר

שמענו את שוועת המאזינים והמאזינות. אבל מה לעשות שהיו מן חודשים כאלה? אז כן, זה לקט. אז מה? עדיף שום דבר בכלל? איזה צמד מחליף חיוור ולא מספק? אולי זה שגעון גדלות (של ענבל) אבל אנחנו חושבים שעדיף אנחנו מפעם על משהו אחר מעכשיו.  בקיצור, נבין אם תדלגו. אבל אנחנו בעצמנו לא זכרנו כל מה שאמרנו...

אודיה קורן ונתן דטנר

בהיעדרה של אודיה, משה דץ התגייס לשבת עם נתן שעה שלמה. הוא אפילו חשב על שם חדש -  דצנר! הם דיברו על הקיץ, ועל מדוזות, על ספר חדש שמספר על בגידה באופן חשוף ואישי, וגם על האירוויזיון - כי אי אפשר לא, כשבאירופה חושבים להדיח אותנו, ובאולפן יושבים שני בוגרי התחרות... ולא לדאוג, בשבוע אודיה תחזור.

בתום המערכה באיראן (או מבצע "עם כלביא") אודיה ונתן מתקשים לחזור במהירות לשגרה. לכי תסבירי לצרפתי מפרובנס שאנחנו מעתה אנשים שיכול ליפול להם טיל על הבית... אודיה צפתה בסרט הרוסי "האומן ומרגריטה" שם אומר השטן למרגריטה המבקשת להשיב את הכל כפי שהיה, שזה בלתי אפשרי. אודיה מתרגשת מסיום הלימודים של בתה הצעירה, ובעקבות שיטוט ביוטיוב, נתן תוהה למה אנחנו עדיין מסרבים ומסרבות לזרוק ספרים? אודיה חושבת שזה בגלל...

אין לנו הכישורים הנדרשים לסייע לחיל האוויר או לפיקוד העורף, והלוגיסטיקה של שידור מהאולפן הממוגן של גלי צה"ל לא באה בחשבון. אבל אנחנו מחוייבים למאזינים והמאזינות שלנו, אז נפגשנו (בקירוב טוב למרחב מוגן) והקלטנו תכנית שלא תשודר ברדיו לעולם.  החיסרון - היא קצת יותר קצרה - 45 דקות.  היתרון (ענבל חושבת שהוא חיסרון) - אין שירים. אז אם נמאס כבר מהכתבים והפרשנים הצבאיים, ולא נותרו סדרות לעשות עלי...

מחלטורות דרך סודות משפחתיים של דפנה ארמוני ובכלל ועד צ'רצ'יל שאיחל לכולנו מזל. 

נתן היה עסוק בענייניו, אז זימנו לאולפן את בת-אל בלן שכבר הגישה בעבר איתו, אבל פעם ראשונה שהיא חוברת לאודיה לשעה של גירל פרוור מצחיק ואישי. אז לא שכדאי שנתן ייעדר לעיתים קרובות, אבל אם הוא נוטש - בת-אל היא חלופה לא רעה!

אודיה ונתן נזכרו בתכנית שעשו לפני עידן ועידנים (טוב, כמה שנים. אבל מי סופרת?) וחשבו מה כדאי להוסיף לעשרת הדיברות. 

נתן היה עסוק בענייניו, אז זימנו לאולפן את בת-אל בלן שכבר הגישה בעבר איתו, אבל פעם ראשונה שהיא חוברת לאודיה לשעה של גירל פרוור מצחיק ואישי. אז לא שכדאי שנתן ייעדר לעיתים קרובות, אבל אם הוא נוטש - בת-אל היא חלופה לא רעה!

אודיה קורן ונתן דטנר

חוויות מלונדון כולל המחשבה על עולם הפנטזיה שלנו, ולמה זנחנו אותו בבגרות. הרי בילדותנו דמיינו את עצמנו בכל מיני מקומות ותפקידים...

נכון, זה לקט. אבל לקט פטריוטי. עם טקסים, וארוחות חג אצל החברים, וגם ניקיונות, וקופאיות ומדים!

אלה הימים הנוראים שלנו, הדור השני. בין שואה לתקומה אף פעם לא קל. נתן תהה למה לא למחוא כפיים אחרי עדות מפעימה של שורד שואה, ובכלל מה משמעות הכפיים? אודיה צפתה ב"עד שיצא עשן לבן" ויצאה עם כמה תובנות, נתן קרא את אסף אביר ומציע לנסות ממש לטעום את האוכל שלנו, באופן בלשי, ואודיה מזכירה את חשיבותו של מועדון "אחלה חרא סרט" שלה עם נתן ואלון אופיר. חברות בלי בני ובנות זוג. 

כמידי שנה, אנחנו לא מוותרים על הזכות לפגוש את מי שעוד יכולות ויכולים לספר לנו בגוף ראשון מה עברו באותן שנים נוראות תחת ידי הנאצים.  הפעם ביקרנו את איטה, איטי. אישה חדה וחדורת להט, שנתפסה בהונגריה ונשלחה לאושוויץ ומשם למחנה עבודה. ובסופו של דבר הצליחה להתאחד עם בני משפחתה, בדרך נס, כאן בישראל. 

רוב החג עמדנו בפקקים, ובכלל לא היה פשוט. בכל זאת הגענו, למרות הכל. לאודיה יש עניינים עם העיניים - הכל בטיפול, לא לדאוג. זה אמנם שיגע אותה., אבל גם גרם לה לחשוב מתי אנחנו נכנעים ומטפלים בבעיה (בריאותית או אחרת). יאיר גרבוז חברנו הוציא ספר חדש, והזכיר לנתן איזה איש חכם ומקורי הוא. ולמה לעזאזל שלחו לחלל קבוצת נשים שלא ידעו להעריך את גודל המאורע???

לקראת פסח, אודיה עשתה קניות. זו הייתה טעות בכל כך הרבה רמות. נתן לא מבין למה בכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו. המשפחה של דני קרמן העלתה על הכתב את כל "סיפורי האבא והסבא" שלו, שהפכו למתנה נהדרת לו ולמשפחה ליומולדת. וגם המנהגים המשפחתיים הקטנים בליל הסדר. 

לא להתרגז, זה לקט אבל מעולה! אודיה הביסה את הטכנאים אבל נפלה מהאופניים. סמדר בפנסיה אז היא כל הזמן זורקת דברים חשובים לזבל, ונתן פגש בזקנתו בבריכה. 

אודיה קורן ונתן דטנר

אודיה הגיעה היום עם שק של מרירויות כמו שמכנה את זה דליה גוטמן. אבל נתן הצליח להוציא אותה מזה, עד שהיא נזכרה שעוברים עכשיו לשעון קיץ. נתן הביא טקסט יפה של מיה טבת דיין על הסיבה בגללה הרבה מאיתנו כל-כך התרגשו מהכבש השישה-עשר. בעקבות העונה השנייה של "ניתוק"  (Severance באנגלית) חשבנו על זה שבני המשפחה שלנו לא באמת מכירים אותנו בעבודה, ואולי שם אנחנו הרבה יותר מוצלחים? ובעקבות פרסום אופן מותו של...

אודיה התאפרה, ולא לכבוד נתן. הסיפור המפורסם של... לא שלום עליכם, לא מנדליי מוכר ספרים נו, של השלישי!  שני הצדדים של המשפט "אבל אני לא כזה", בעקבות חתונמי העיסוק המוגזם בשאלה אם הוא או היא שעומדים מולי רואים אותי הוא ההוכחה הניצחת לכך שאנחנו יותר מידי עסוקים בעצמנו, והאם יש אמת בטענה שילדים מכירים טוב יותר הוריהם, מאשר ההורים מכירים את ילדיהם. 

תכנית בונוס שלא שודרה ברדיו, אבל בכל זאת הגענו, למרות הכל, ולמרות שאנחנו כידוע, לא כל-כך בעד פורים.  אז דיברנו קצת על פורים והרבה על האפשרות להשתטות וללכת לאיבוד בתחפושת. גם על נישואי לבנדר. נישואי נוחות שעדיין (או שוב) קיימים, ומציעים איזו פשרה לא רעה, וגם על תעשיית ההיעלמויות ביפן שמקובלת שם, בעיקר אם מישהו או מישהי עשו משהו שיש עימו קלון. 

היום התחיל כשלאודיה היו עניינים עם האוטו החדש של פצ'קה, ובכלל כמה אנחנו נועלים וסוגרים הכל בסיסמאות וקודים, נתן תהה למה אנחנו צריכים לשלם על הפתעות, ומי הוא המבין עניין?

קצת על גל הקור שעבר עלינו, ושיחות על מזג האוויר כחלופה לשיחה על פוליטיקה ומלחמות. בעקבות הסרט "אנונימי לגמרי" על ראשית הקריירה של בוב דילן, נתן מתגעגע לשירים עם סיפור, אודיה בווידוי דרמטי: "בילדותי חפפתי ראש רק פעם בשבוע", נתן תוהה על הפער בין צניעות ליהירות בכיסוי הראש של נשים דתיות, ובעקבות הסרט "יופי מסוכן" עם דמי מור, אודיה קצת כועסת על המוסר הכפול, והוא עדיין כפול, של הוליווד. 

אודיה ונתן נפרדים בדרכם משירי, אריאל וכפיר ביבס, נתן לא יכול יותר לראות את השידורים האינסופיים מהשבת החטופים, אודיה שוב לבד בבית, אז איך היא נתנה לו ליסוע? ומה היא עושה כשהיא לבד...