דף יומי לנשים - הדרן

דף נלווה

דף נלווה הגמרא מביאה ברייתא שנייה ובה חמישה טיעונים נגד טענת הבייתוסים , לפיה יש להביא את קרבן העומר תמיד ביום ראשון בשבוע שלאחר היום הראשון של פסח. הברייתא מסיימת בלימוד מן הפסוקים שגם קצירת העומר וגם הספירה צריכות להתבצע בלילה, בעוד שהקרבת הקרבן עצמה נעשית ביום . רבא עובר על תשעת הטיעונים שהציגו חכמים נגד הבייתוסים (הנמצאים בשתי הברייתות) ודוחה באופן שיטתי את שלוש הטענות הראשונות המופיעות בכל בר...

המשנה מפרטת את סדר קצירת העומר, אירוע ציבורי שנועד לפרסם בגלוי את התאריך, נגד דעת הבייתוסים, שסברו כי מועד מנחת העומר חל תמיד ביום ראשון הראשון שאחרי יום טוב הראשון של פסח.  לפני חג הפסח, שלוחי בית הדין קשרו את השבולות של שעורים בעודנה מחוברת לקרקע ("כריכות") כדי להקל על קציר מהיר. במוצאי יום טוב הראשון של פסח, התכנסו תושבי כל העיירות הסמוכות לצפות במתרחש. הקוצרים והקהל ניהלו טקס של שאלות ותשובות...

רבי שמעון דורש מהמילים "את המנחה" שיש לרבות מנחות רבות נוספות לדין הגשה (הבאת המנחה אל המזבח). עם זאת, הוא משתמש בשלושה מיעוטים ספציפיים מהפסוק כדי לפטור קרבנות מסוימים : שתי הלחם ולחם הפנים : ממועטים מהמילה "מאלה", שכן אלו אינם נשרפים על המזבח. מנחת נסכים : ממועטת מהמילה " והקריבה ", שכן מנחות אלו נלוות לזבחי בהמה . מנחת נדבת כוהנים ומנחת חביתין של כהן גדול : ממועטות מהמילה "והגישה", כיוון שמנחות...

אילו סוגי מנחות טעונים הגשה – הבאה אל קרן דרומית-מערבית של המזבח? מהו המקור המכליל מנחות אלו בקטגוריה זו? האם הלימוד נובע מסברה הגיונית או שמא מדרשות הפסוקים?

דף נלווה המשנה דנה בחלוקה של סוגי המנחות על פי מרכיביהן ובוחנת אילו מנחות טעונות שמן ולבונה, אילו טעונות רק מרכיב אחד מהם, ואילו אינן טעונות שמן או לבונה כלל. לצורך בירור מקור ההלכות הללו, הגמרא מביאה ברייתא הדורשת מהפסוקים העוסקים במנחת העומר (מנחת ביכורים) את המקרים השונים שבהם יש להשמיט את השמן, את הלבונה או את שניהם. במהלך הדיון בברייתא, הגמרא מנתחת את בחירת המיעוטים ומבררת מדוע המדרש התייחס ד...

הפסוק בויקרא (ב, יב) העוסק במקרה הייחודי שבו ניתן להביא שאור ודבש למקדש בשבועות, משתמש בביטוי "קרבן ראשית תקריבו אותם ". רבי אלעזר דרש שהמילה "אותם" באה למעט הדין של כבש כמזבח בנוגע לאיסור שאור ודבש (כפי שנלמד מהמילים הבאות באותו פסוק). לשיטתו, חלקים מקרבן שחלקו כבר הוקטר על המזבח אסורים בהקטרה על המזבח, אך מי שהעלה לכבש פטור . רבי יוחנן חולק עליו וחייב מי שהעלה דברים אלו לכבש. מכאן שחייבת להיות ל...

רבי אמי פוסק שאדם חייב אם הניח שאור על עיסת מנחה והניח לה להתחמץ מאליה, בדיוק כפי שחייבים על "מעשה שבת" של בישול באופן דומה. הגמרא מקשה על כך ומציינת את פסיקתו של רבי יוחנן, לפיה בשבת המניח בשר על גבי גחלים פטור בדרך כלל, אלא אם כן הפך בבשר באופן אקטיבי. רבא מסביר שההשוואה של רבי אמי מלמדת שחייבים על התוצאה גם ללא התערבות נוספת, בתנאי שהחימוץ הגיע לשיעור מינימלי מסוים . הגמרא מעמיקה בדברי רבי יוחנ...

המילה "אותו" בפסוק המתאר את חטאת הנשיא, "ושחט אותו במקום אשר ישחט את העולה" (ויקרא ד, כד), נראית מיותרת. הגמרא מציעה ארבע הצעות אפשריות למה שהמילה באה ללמד. ·        ההצעה הראשונה היא שהמילה באה להוציא שעיר חטאת אחר מחובת שחיטה בצפון – את שעירי הנשיאים שהובאו במהלך חנוכת המשכן. הצעה זו נדחית מכיוון שאין סיבה הגיונית להניח ששעירים אלו ידרשו שחיטה בצפון, ולכן אין צורך בפסוק מיוחד כדי להוציאם מהכלל....

ישנה מחלוקת בשאלה האם ניתן להשתמש במי תפוחים כדי לחמץ את הבצק עבור שתי הלחם ולחמי תודה שחייבות להיות חמץ. במשנה במסכת תרומות (י, ב) מוסבר שתפוחים של תרומה שחימצו את העיסה הם "דבר חשוב" ואינם בטלים; זאת משום שהחימוץ נחשב לפעולה חשובה שמשנה באופן מהותי את הבצק. בעוד שבתחילה נראה שהמשנה תומכת בעמדה לפיה מי תפוחים הם חומר מחמיץ תקף עבור מנחות אלו, ניתן ליישב את הטקסט גם עם העמדה האחרת. ניתן להבחין בין...

רבי שמעון ורבי יהודה נחלקו אם קרבן העלם דבר של ציבור משולם מתרומת הלשכה או שיש צורך במגבית ייעודית חדשה מן העם. מובאות שתי גרסאות בשאלה מי החזיק באיזו עמדה, והגמרא מניחה שהם החליפו את דעותיהם בשלב מסוים ומסכמת שרבי שמעון סובר שהתשלום מגיע מקופת המקדש, ורבי יהודה סובר שיש צורך במגבית חדשה . רבי יוחנן שאל על המצב המתואר במשנה שבו הכהן הגדול מת וטרם מונה לו מחליף, ומובא עישרון שלם. האם הוא מובא פעמיי...

דף נלווה