דף יומי לנשים - הדרן

ריש לקיש קובע שאם נשחט הקנה ולאחר מכן ניקבה הריאה לפני שחיטת הוושט, הבהמה כשרה משום שהריאה כבר נחשבת כמי שאיבדה את חיותה על ידי שחיטת הקנה. רבא מסייג שעיקרון זה נאמר רק לגבי הריאה, התלויה בקנה, אך לא לגבי בני המעיים. רבי זירא חולק על סיוג זה, והגמרא מביאה מחלוקת בשאלה האם רבי זירא חזר בו בסופו של דבר או לא . רב אחא מסיק מדברי ריש לקיש שבשר מבהמה המצויה בתהליך השחיטה אסור לבני נח. מכיוון שחיתוך שני...

למחלוקת בין רבי נתן לחכמים בשאלה האם שחיטת חולין צריכה כוונה יש השלכות במקרה של מי ששוחט בהמה נוספת תוך כדי שחיטת פרה אדומה (עוסק במלאכה אחרת). אם שחיטה אינה צריכה כוונה, הרי שחתיכת סימני הבהמה השנייה נחשבת כמעשה שחיטה גמור, וממילא הפרה האדומה נפסלת משום שנעשתה בה מלאכה אחרת בשעתה. לעומת זאת, אם שחיטה צריכה כוונה, השחיטה שנעשתה ללא מתכוון אינה נחשבת למעשה כלל, והפרה האדומה נותרת בכשרותה . המשנה עו...

הגמרא ממשיכה בדיון האם השחיטה פועלת מתחילתה ועד סופה (ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף), או שמא היא נחשבת רק בסופה (אינה לשחיטה אלא בסוף). שתי קושיות נוספות מועלות נגד הסברה האחרונה ומיושבות . ישנה מחלוקת האם השחיטה צריכה להיעשות בחיתוך אחד רציף (שחיטה מפורעת) או שהיא יכולה להיעשות בשניים או שלושה מקומות שונים לאורך הצוואר. הגמרא מעלה שתי קושיות נגד אלו המצריכים שחיטה מפורעת, והקושיות הללו מיושבות . רב...

דף נלווה הגמרא ממשיכה לבחון את השיטה לפיה חצי מהסימן נחשב כרוב (מחצה כרוב). שתי קושיות מועלות מברייתות העוסקות בשהייה לאחר שחיטת חצי סימן, או בסימן שהיה פגום מראש. בסופו של דבר, הגמרא דוחה את הבנת דברי רב בעניין שחיטה ומסיקה כי לכולי עלמא חצי אינו כרוב. המחלוקת המקורית בין רב לרב כהנא היא רק בהלכות פסח, במקרה שהציבור חציו טהור וחציו טמא . הגמרא מציינת כפילות בלשון המשנה לגבי הכלל שרובו של סימן ככו...

הגמרא מבררת האם החובה לשחוט עופות היא מן התורה או מדרבנן. רבי יצחק בר פנחס פוסק שזהו דין מדרבנן בלבד. הגמרא מקשה שלוש קושיות על שיטתו, אך מיישבת אותן. הקושיא האחרונה מיושבת בכך שהגמרא מציינת שמדובר במחלוקת תנאים ומביאה את שתי הדעות בעניין . אף על פי שבעוף די בשחיטת סימן אחד בלבד, הגמרא מבררת האם מדובר בכל סימן שהוא או שמא דווקא בוושט. רב נחמן ורב אדא בר אהבה חולקים בנקודה זו, והגמרא מקשה על שתי הש...

המשנה קובעת כי שחיטה נעשית על ידי חיתוך שני הסימנים (הקנה והוושט) או רוב שני הסימנים בבהמה, וסימן אחד או רוב סימן אחד בעוף . הגמרא מבררת מהו המקור בתורה לכך ששחיטה צריכה להיעשות בצוואר, כלומר על ידי חיתוך הסימנים. הגמרא מביאה חמש תשובות שונות לשאלה זו . במסגרת התשובה החמישית, מובא הפסוק בויקרא יא : מו, המשווה בין בהמות לעופות. הגמרא מביאה דרשות נוספות לפסוק זה, כולל דרשה אחת הלומדת משם שעופות טעונ...

דף נלווה הגמרא מבררת כשיטת איזה תנא נשנתה המשנה בעניין תמד. רב נחמן בשם רבה בר אבוה מסביר שהמחלוקת במשנה במעשרות בין רבי יהודה לחכמים היא לאחר שהחמיץ, ולכן המשנה יכולה להתאים לשיטת רבי יהודה. רב נחמן אמר בשם רבה בר אבוה שאם אדם קנה תמד בכסף מעשר שני לפני שהחמיץ, ולבסוף החמיץ, דנים בו כיין. דבריו מהויים קושי למשנתינו שלא העלתה אופציה כזו. רבה מקים את המשנה במקרה שברור שלא יחמי בהמשך, ורבא מציע שהמש...

הברייתא ממשיכה בניתוח הדינים הייחודיים של כלי חרס. באמצעות סדרה של קל וחומר, חכמים מראים כיצד הפסוקים מגבילים את האופן שבו כלים אלו מקבלים טומאה או מגינים מפניה. הפסוקים מלמדים כי כלי חרס מקבל טומאה רק מאווירו ולא מגבו, ומצד שני, שאר כלים אינם מקבלים טומאה מאווירם אך מקבלים טומאה מגבם. המשנה קובעת כלל נוסף של דינים הפוכים: מצב המטהר בכלי עץ מטמא בכלי מתכות, ולהפך. ברייתא מבהירה כי גולמי כלי עץ טמא...

המשנה קובעת כי דין שחיטת פרה אדומה אינו כדין עריפת עגלה ערופה, וכן להפך. ברייתא מביאה מקור לכך שאין לערוף את הפרה האדומה ואין לשחוט את העגלה הערופה. שני הדינים נלמדים מפסוקים המופיעים בפרשת עגלה ערופה . המשנה מוסיפה כי בעוד שכהנים בעלי מומין פסולים לעבודה, לויים בעלי מומין כשרים לעבודתם. לעומת זאת, בעוד שעבודת הלויים מוגבלת לטווח גילאים מסוים, כהנים כשרים לעבוד במקדש בכל גיל. ברייתא מביאה מקור לכך...

דף נלווה הגמרא מביאה ברייתא המציעה שלוש דעות שונות בנוגע למילה בפסוק שנאמר לגבי עולת העוף "כמשפט". חכמים דנים האם ביטוי זה משווה את עולת העוף לחטאת בהמה או לחטאת העוף, ומפרטים באילו מעבודות הקרבן הן דומות. מתוך מחלוקת זו צומחות ועולות שיטותיהם של חכמים ושל רבי אלעזר ברבי שמעון בשאלה האם שני הסימנים בעולת העוף טעונים חיתוך מוחלט - הבדלה . המשנה קובעת את דיני הגילאים של הציפורים לקרבנות: תורים גדולי...

דף נלווה זעירי פוסק שאם נשברה מפרקתה של בהמה או עוף ונחתך רוב הבשר המקיף אותה, הם נחשבים מיד כנבילה , אף על פי שהם עדיין מפרכסים. רבא מקשה על כך: אם מצב זה נחשב כנבילה , כיצד ניתן לבצע מליקה בעוף אם העוף כבר נחשב כמת לפני שחותכים את הסימנים, הרי התהליך מתחיל בשבירת המפרקת. רבא מיישב כי במליקה, הכהן שובר את המפרקת ואת עמוד השדרה מבלי לחתוך את רוב הבשר שמסביב. רבי אמי משיב על הקושיא (שנשאל על ידי ר'...

בני רבי חייא שנו כי בזמן מליקה , הכהן יכול להעביר את הסימנים כלפי העורף ולמלוק אותם מבלי לשבור את מפרקת הציפור. יש הסבורים כי כוונתם הייתה שזו הדרך היחידה הכשרה לעשות זאת (כדי שלא להפוך את העוף לטרפה תחילה על ידי שבירת המפרקת), בעוד שאחרים סבורים שזוהי רק דרך אפשרית, אך שבירת המפרקת לפני מליקת הסימנים מותרת אף היא כפי שנאמר בתורה. ההסבר האחרון נתמך בלשון המשנה . רבי ינאי מקשה על בני רבי חייא מתוך...

תמונות רב נחמן התיר לשחוט מעל הטבעת הגדולה, במקום שבו ה"כובע " מתחיל לשפע כלפי פנים, כל עוד נשאר חלק מה"חיטים" (בלוטות הקנה) מעל למקום החתך. עמדה זו אינה תואמת את דעת חכמים ואף לא את דעת רבי יוסי ברבי יהודה, אלא נראית כשיטתו של רבי חנינא בן אנטיגנוס. רב הונא ורב נחמן נחלקו בשאלה מהו מוקד המחלוקת בין חכמים לרבי יוסי ברבי יהודה. דעה אחת סוברת שהם נחלקו במקרה שבו השוחט חתך את השליש הראשון למעלה מהמקו...

שוחטים שלא הראו את סכיניהם לחכם לבדיקה נקנסו, אך חומרת הקנס הייתה שונה בהתאם לשאלה האם הסכין נמצאה פגומה או שלמה לאחר מכן . שיני מגל קציר נוטות לכיוון אחד; לפיכך, אם שחטו בו בכיוון שבו הוא חותך ואינו קורע, קיימת מחלוקת בין בית שמאי לבית הלל האם השחיטה כשרה או פסולה. מכל מקום , רבי יוחנן מבהיר ששני הם מסכימים שהשחיטה פסולה, והמחלוקת ביניהם היא רק האם הבהמה נחשבת כנבילה (ומטמאה) או כטרפה . בקנה הנשי...

המשנה קובעת כי "לעולם שוחטין". רבה ורב יוסף סבורים שניהם כי הדבר מתייחס לתקופת הגלות, אך כל אחד מהם מסביר זאת על פי שיטה תנאית שונה – או כדעת רבי ישמעאל או כדעת רבי עקיבא. תנאים אלו חלקו בשאלה האם בני ישראל במדבר נאסרו באכילת בשר (בשר תאווה) אלא אם כן הוקרב כקרבן, או שמא היו מותרים באכילת בשר אף ללא שחיטה כשרה. לאחר שהגמרא מעמיקה במחלוקת בין רבי ישמעאל לרבי עקיבא ומיישבת קושיות שונות שהועלו כנגד כ...

הגמרא מביאה ברייתא כדי להוכיח שרבי מבחין בין שחיטה שנעשתה בכלי המחובר לקרקע לבין שחיטה שנעשתה בכלי שהיה תלוש ולבסוף חברו לקרקע. סתירה פנימית בתוך הברייתא מיושבת באמצעות הבחנה זו . הגמרא מעמיקה בפרטי הברייתא. תחילה היא עוסקת במקרה של שחיטה באמצעות מכשיר. לאחר שמועלית סתירה מברייתא אחרת הפוסלת שחיטה כזו, העניין מיושב על ידי הבחנה בין מכשיר המופעל על ידי כוח גברא (פעולה אנושית ישירה), לבין מכשיר שאינ...

דף נלווה  

  המשנה קובעת כי השוחט בהמה בשבת או ביום הכיפורים – שחיטתו כשרה. עם זאת, רב קובע כי הבשר אסור באכילה באותה שבת, אפילו כשהוא נא. חכמי הישיבה הסבירו כי עמדתו של רב תואמת את שיטת רבי יהודה בדיני שבת, והגמרא מנסה לברר לאיזו מהלכותיו של רבי יהודה מתכוונים. רבי אבא מציע כי הדבר מבוסס על דעת רבי יהודה בעניין הכנה – הצורך בכך שחפץ יוכן לשימוש לפני שבת – כפי שעולה מהדוגמה של איסור רבי יהודה לחתוך בהמה שמתה...

רבי חייא בר אבא מביא דיון בין רבי אמי לרבי יוחנן בנוגע למעמד כוונתו של קטן. בגרסה הראשונה, השאלה היא האם מחשבתו של קטן נחשבת למחשבה. רבי אמי משיב שהדבר פשוט שאינה מועילה, כפי שמוכח ממשנה במסכת כלים. רבי יוחנן מבהיר שהספק היה במקרה שבו מחשבת הקטן ניכרת, אך לא לגמרי, מתוך מעשיו – כגון המעביר בהמה מדרום העזרה לצפונה כדי לשוחטה, פעולה המעידה על כוונה להקריבה כעולה (הנשחטת בצפון בלבד). רבי אמי מקשה על...

רב נחמן אמר בשם רב שניתן לאכול את הבשר אם אדם אחר עמד והשגיח לאורך כל תהליך השחיטה. הגמרא דנה במקרה זה, שהרי קיים כלל ש"רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם", ואם כן מדוע יש צורך בהשגחה? הגמרא מסיקה שמדובר באדם שידוע שאינו בקי בהלכות שחיטה, אך הצליח לשחוט כראוי את הסימן הראשון. עם זאת, אין בכך די כדי להניח שישחוט כראוי גם את הסימן השני, ולכן יש להשגיח עליו שלא יקלקל את השחיטה בסימן השני. רב דימי שאל את...

דף נלווה הגמרא שואלת מהו המקור לכך שהולכים אחר הרוב (רוב סטטיסטי) במקרים כגון יבום של קטנים, שבהם אנו מניחים שהזכר אינו סריס והנקבה אינה איילונית. עשרה דינים שונים מהתורה מובאים בניסיון לענות על שאלה זו. קשיים מועלים כנגד כל אחת מהאפשרויות, וחלקם מיושבים .

אם נמצא לאחר השחיטה שהסכין פגומה, האם ניתן להניח שהשחיטה כשרה משום שהפגימות התרחשו לאחר חיתוך שני הסימנים, או שמא יש לחשוש שהן נוצרו בעור לפני חיתוך הסימנים? רב הונא ורב חסדא חולקים בעניין זה. שתי קושיות מובאות נגד פסיקתו המתירה של רב חסדא, אך הן מיושבות . מניין אנו לומדים שדבר עומד על חזקתו אלא אם הוכח אחרת? רבי יונתן לומד זאת מהמקרה של צרעת הבית, אך רב אחא חולק על דרשתו.

ישנה מחלוקת בין רב יהודה בשם רב לבין רב חנניה בר שלמיא בשם רב לגבי אילו מיומנויות מעשיות על תלמיד חכם להתאמן בהן. הדעה הראשונה מונה כתיבה, שחיטה ומילה, בעוד שהדעה השנייה מוסיפה את קשר התפילין, שבע ברכות וקשירת ציצית . רב יהודה מצטט שתי מימרות נוספות בשם שמואל. הראשונה היא שעל השוחט להיות בקי בהלכות שחיטה, ואם לאו – הבשר אסור באכילה. מכיוון שהשחיטה עלולה להיפסל מחמש סיבות שונות, שוחט שאינו בקי בהן...