דף יומי לנשים - הדרן

הגמרא מביאה ברייתא ששם תנא אחר מביא דרשה אחרת להסביר הטעם של בית הלל שמנתה אחת מעכבת בחטאת ולא שתי מתנות. מועלות שתי קושיות על דרשה זו כי מציעים דרשה אלטרנטיבית. אבל פותרים את הקושיות. אם לפי בית שמאי, אין פיגול אלא אם יש מחשבת פיגול בשתי מתנות, למה זה לא רשום ברשימת קולי בית שמאי? ר' יוחנן ורב פפא מונים דינים שונים שבהם שלושת המתנות שלא מעכבות דומים ושונים מהמתנה המעכבת.

דף נלווה בברייתא דורשים מהפסוק "ודם זבחיך ישפך", שאם רק עשה מתנה אחת של דם בכל קרבן שהוקרב על מזבח החיצון, יצא ידי חובה. אבל הפסוק הזה נצרך לכל מיני דרשות/הלכות אחרות. איך בעל הברייתא דורש את הפסוק לעניינינו אם דורשים משם הלכות אחרות? אלו שדרשו את הפסוק בצורה אחרת, לומדים הלכה זו בדרך אחרת – לומדים את הדין על קרבן חטאת (כבית הלל) ומשם דורשים לשאר הקרבנות. איך דורשים בית שמאי ובית הלל את דעתם לגבי...

הלימוד החודש מוקדש לעילוי נשמת הרב ד"ר ריימונד הררי ז"ל, לרגל היארצייט הראשון שלו. הרב הררי היה מורי הראשון לגמרא, וממנו התחיל החיבור העמוק שלי לגמרא. בתפקידו כמחנך וכמנהל ישיבה דפלטבוש וכרב קהילה, הוא השפיע על אלפים בחכמתו, בחמימותו, ובמחויבותו הבלתי מתפשרת לתורה. יהי זכרו ברוך. המשנה מביאה מחלוקת בין רבי יהודה לחכמים בנוגע למחשבה בשעת השחיטה להשאיר את הדם או את האיברים המיועדים להקטרה עד למחר. ל...

בזמן הקרבת קרבן הפסח, פקק ו את הנקב שבקרקע העזרה כדי לוודא שכל הדם הנשפך ייאסף. רבי יהודה וחכמים נחלקו בטעם המנהג הזה. רבי יהודה אומר שהדם נאסף והוזרק על המזבח למקרה שחלק מהדם של הקרבנות נשפך ועדיין לא הוקרב על המזבח. חכמים מסבירים שהמטרה הייתה להראות את מסירותם של הכהנים, שעמדו עד ברכיהם בדם בזמן עבודתם במקדש . על כל אחת מהדעות מקשה הגמרא. על דברי רבי יהודה שואלת הגמרא כיצד ייתכן שהדם כשר להקרבה...

כיצד ניתן להשתמש בפסוק " בכל קדש לא תגע" כדי ללמד, לדעת ריש לקיש, שאסור לאכול בשר קודשים בטומאה, כאשר פסוק זה נצרך לפי ריש לקיש ללמד על איסור טמא לאכול בשר קודשים לפני זריקת הדם? כדי ליישב את הקושי, הגמרא מסבירה כיצד ניתן ללמוד את שני האיסורים מאותו פסוק . ישנה מחלוקת בין רבי יוחנן וריש לקיש בנוגע לטמא שאכל בשר קודשים לפני זריקת הדם – האם הוא לוקה או לא. אביי ורבא נחלקים ביניהם לגבי היקף המחלוקת ....

דף נלווה   עולא אמר בשם ריש לקיש שאפילו אם אדם טמא מכניס רק חלק קטן מגופו לעזרה, הדבר אסור (ביאה במקצת שמה ביאה). רבי הושעיא מקשה על דבריו ממקרה של מצורע שראה קרי בערב פסח, אשר מותר לו להמשיך בתהליך הטהרה, תהליך שדורש הכנסת חלק מגופו לעזרה. עולא מתרץ את הקושיה . סיוע לדברי עולא מובא מברייתא העוסקת בסמיכה של אשם המצורע, הנעשית מחוץ לעזרה. אם היה מותר להכניס רק חלק מהגוף, ניתן היה לבצע את הסמיכה בתו...

המשנה מתירה שחיטה בזר, נשים, עבדים וטמאים, ומלשון המשנה נשמע שהשחיטה כשרה רק בדיעבד. אולם, מקור אחר סותר זאת ומורה במפורש כי שחיטה על ידי זר וכדומה מותרת אף לכתחילה. לאחר עיון נוסף, הסתירה מתבררת: אכן מותר לזרים, נשים ועבדים לשחוט קרבנות מלכתחילה . אם אדם טמא שחט את הקרבן, השחיטה כשרה רק בדיעבד שמא ייגע בבעל החיים ויטמא אותו. אך ממקור נוסף נראה כאילו היא אסורה מדאורייתא. אך הסוף פותרים בכך שהמקור...

דף נלווה נידונים מקרים שונים שבהם יש שילוב של מחשבת של חוץ לזמנו ומקומו , והשאלה היא האם יש עליהם עונש כרת או לא . מדייקים דברים שונים מהמשפט במשנה שלפיו מחשבה על אכילה והקטרה אינן מצטרפות, וזאת כדי לענות על שאלות שהעלו רב אשי ורבא, וכן כדי להעלות סתירה פנימית במשנה עצמה. הסתירה נפתרת . השחיטה מותרת גם בידי מי שאינם כהנים, נשים, עבדים ואפילו אדם טמא – בתנאי שאינם נוגעים בבעל החיים. לכן, מחשבת פיגו...

אילפא ורבי יוחנן נחלקו האם המחלוקת בין רבי יהודה לחכמים נוגעת רק כאשר שתי המחשבות הפסולות היו בשתי עבודות שונות, או אף כאשר הן התרחשו באותו עבודה .   עולה קושי נגד כל אחד מהם. הקושי נגד רבי יוחנן נפתר, אך הקושי נגד אילפא נותר ללא פתרון . מחלוקת במסכת תמורה כ״ה ע " ב בין רבי מאיר לרבי יוסי מובא להשוואה. אביי ורבא חלוקים לגבי הבנתם את אותה מחלוקת והאם הוא דומה או לא למחלוקת בין רבי יהודה וחכמים במשנ...

רבא מסביר את מקור הדין בתורה לגבי מחשבה פסולה הפוסלת את הקרבן – בפרט כאשר הכהן מתכוון לזרוק את הדם, להקטיר את האיברים או לאכול את הבשר " מחוץ לזמנו" או " מחוץ למקומו". מחשבה של " מחוץ לזמנו" הופכת את הקרבן לפיגול ומחייבת את האוכל ממנו בעונש כרת, ואילו מחשבה של " מחוץ למקומו" אינה גוררת עונש זה. רבא מלמד שכל הדינים הללו נלמדים מהפסוק בויקרא ז:יח, אשר משמש גם מקור להלכות נוספות הקשורות לפיגול . בריי...

דף נלווה בדיון על מקרים שונים של כוונה פסולה בפיגול, המשנה מזכירה מקרה של מי שמתכוון לאכול את העור שבצד הזנב (האליה) מחוץ לעזרה או שלא בזמנו. מאחר שבדרך כלל הזנב אינו נאכל, לא ברור כיצד להסביר זאת. שמואל, רב הונא ורב חסדא כל אחד מהם מפרש את המשנה באופן שונה . רבה, אביי ורבא מנסים להסביר את מקור האיסור בתורה על כוונה פסולה הפוסלת את הקרבן כאשר אדם מתכוון לזרוק את הדם, להקטיר את האיברים או לאכול את...

דף נלווה שלושה פירושים שונים – של שמואל, ריש לקיש ורבי יוחנן – מובאים כדי להסביר את המשנה הפוסלת קרבן שדמו נזרק במקום הלא נכון על המזבח, או על מזבח שאינו מיועד לו. כל פירוש נבחן לעומק, ונשאלות עליו קושיות לאור מקורות תלמודיים והלכתיים נוספים.

דף נלווה אם רגל אחת של הבהמה הייתה מחוץ לעזרה בזמן השחיטה או בעת קבלת הדם, האם זה מפסול את הקרבן? על מה הדבר תלוי ? אם חלק מבשר בהמה בקשים קלים יותר יוצא מן העזרה לפני שנזרק הדם, האם הקרבן פסול ? אביו של שמואל שואל את שמואל מספר שאלות לגבי הבהמה או השוחט או הכהן שקיבלו את הדם התלוי באוויר, האם זה פוסל את הקרבן ? אם הדם הונח במקום הלא נכון על המזבח או על המזבח הלא נכון, המשנה פוסקת שפסול. שמואל מבי...

בפסוק בתורה העוסק בטהרת המצורע, בויקרא י ד :יז, נאמרת המילה " ימין" שלוש פעמים – אחת לגבי היד, אחת לגבי הרגל ואחת לגבי האוזן. רבא מסביר שכל אחת מהן באה ללמד על הצורך ביד ימין בטקס שונה: אחת לקמיצה במנחות, אחת לחליצה, ואחת לעבד עברי שנרצע באוזנו . אם נקבל את דברי רבה בר בר חנה בשם רבי יוחנן, שכל מקום שנאמר בו " כהן " יש לבצע את הפעולה ביד ימין, הדרשה של רבא לגבי קמיצה באה ללמד שגם נתינת הקומץ בכלי...

אם הכהן אינו עומד ישירות על הרצפה אלא על חפץ המונח על הרצפה בזמן ביצוע אחת מעבודות הקרבן המרכזיות, הדבר נחשב לחציצה – והקרבן נפסל. מהיכן נלמד דין זה ? המשנה מביאה שלוש דוגמאות לחציצה בין הכהן לרצפה. כל אחת מהן נחוצה כדי להמחיש סוגים שונים של חציצות . נאמר בברייתא את דברי רבי אליעזר: אם הכהן עומד כאשר רגל אחת על הקרקע והרגל השנייה על חפץ, והחפץ הוסר כך שהוא יכול לעמוד רק על הרגל שעל הקרקע – הקרבן כ...

כמה קושיות מועלות כנגד המסקנה שלפיה זקני הדרום סוברים שניתן להקריב את קרבן הפסח עבור אדם הטמא בטומאת מת. לאחר שמובאת קושיה על סמך שאלה של רמי בר חמא, מסיקה הגמרא שרמי בר חמא חולק בבירור על זקני הדרום. הוא סובר שאין להקריב את קרבן הפסח עבור אדם הטמא טומאת מת, ואם הקריבו – הקרבן פסול . ברייתא מובאת כקושיה על עמדתו של רמי בר חמא, אך הקושיה נפתרת בסופו של דבר. ישנן שתי גרסאות שונות לקושיה זו . בנוסף,...

הכיור שבמקדש צריך להיות גדול דיו כדי שארבעה אנשים יוכלו לרחוץ בו את ידיהם ורגליהם בו זמנית. מעלים קושי מברייתא המציינת שכהן רשאי גם לרחוץ את ידיו ורגליו בכלי קטן יותר. בסוף מסיקים שזה בתנאי שהמים מקורם מהכיור וניתנים בכלי שרת . ריש לקיש פסק שנוזל הכשר להשלמת שיעור מקווה יכול לשמש גם להשלמת שיעור המים בכיור שבמקדש. אולם, נוזל כזה אינו כשר לשיעור רביעית הלוג הנדרש לנטילת ידיים. הגמרא דנה לאילו סוגי...

דף נלווה אם אדם נטמא, האם עליו לשוב ולקדש את ידיו ורגליו? מובאת ראיה ממשנה פרה ג:ז בענייני פרה אדומה, שממנה ניתן להסיק שאין צורך בקידוש חוזר. אך ראיה זו נדחית, שכן דיני פרה אדומה קלים יותר, שהתירו בטבול יום . האם הכהן יכול לטבול את ידיו ורגליו ישירות במי הכיור, או שרק אפשר לשפוך ממנו את המים עליו? רב נחמן בר יצחק מביא מקור שממנו ניתן להסיק שמותר לטבול, אך ההסקה נדחית . לגבי זמן השקעת מי הכיור בבור...

רבי ורבי אלעזר ברבי שמעון חלוקים בשאלה האם קידוש ידיו ורגליו של כהן, הנעשה לפני עבודת המקדש, מתבטל בכל לילה ודורש קידוש חדש בבוקר. לדעת רבי אלעזר ברבי שמעון, הקידוש נשאר בתוקפו גם במהלך הלילה, ואין צורך לחזור עליו . אילפא מקשה על כך: אם הקידוש נשאר בתוקפו בלילה, האם גם המים שבכיור המקדש אינם נפסלים בלילה? רבי אמי מביא בשם רבי יוחנן שאלפא עצמו השיב מאוחר יותר שהמים אכן אינם נפסלים בלילה. אולם רבי י...

דף נלווה המשנה המצוטטת ממסכת עירובין דף ק״ג מתירה לכהן לשים תחבושת עשויה מקנה על אצבע פצועה כשהוא בבית המקדש, אך לא מחוץ לבית המקדש, שכן הדבר אסור על פי תקנות חכמים, ותקנות אלו מתבטלות בבית המקדש. אולם, אם כוונתו להוציא דם – הדבר אסור, שכן מדובר באיסור תורה . רבי יהודה בן רבי חייא מסייג את דברי המשנה ומבהיר כי מדובר רק בענייני שבת, אך אם הכהן קשר סרט סביב אצבעו, קיימת בעיה נוספת של לבישת בגד נוסף....

ארבעה פסוקים שונים מובאים כדי ללמד שכהן המשרת בבית המקדש ללא לבישת בגדי הכהונה , הקרבן נפסל. כל פסוק מוסיף היבט ייחודי להלכה זו, ומבהיר מצבים שונים . ברייתא מדברת על בעיות שונות בבגדי הכהונה – כגון, בגדים ארוכים מדי או קצרים מדי, בלויים, לבישת שני מכנסיים, או בלי בגד אחד. הברייתא מבחינה בין מקרים שפוסלים את העבודה לבין כאלה שאינם פוסלים. דבריהם של שמואל ורב בנוגע לבגדים ארוכים או קצרים נראים כסותר...

פסוק מוַיקרא כא:ו מובא כדי להוכיח שאם טבול יום - מי שטבל במקווה אך עדיין צריך להמתין עד הלילה כדי להשלים את טהרתו - מבצע אחת מעבודות הקרבן העיקריות, הקרבן נפסל. הדיון עוסק בשאלה כיצד ניתן ללמוד שהפסוק מתייחס דווקא לטבול יום ולא לצורת טומאה אחרת . בין השאר, המשנה מונה שלוש קטגוריות אלו: טמא, טבול יום, ומחוסר כפרה (מי שטבל והעריב שמשו אך עדיין צריך להביא קרבן - למשל, זב ביום השמיני לתהליך טהרתו). נב...

דף נלווה זבחים טז הגמרא מביאה שלוש ראיות לכך שעבודת זר במקדש פסולה: אחת מן הפסוק, ושתיים מלימוד קל וחומר. לאחר מכן מובאות ארבע ראיות לכך שאונן שעבד במקדש – עבודתו פסולה: שתיים מן הפסוקים, ושתיים מלימוד קל וחומר . רבא מנסה לצמצם את פסול האונן למקרה של קרבן יחיד, על סמך קל וחומר מטומאה שהותרה בציבור. כלומר, אם טומאה אינה פוסלת את הקרבן בציבור (כשרוב הציבור טמאים), ייתכן שגם אונן לא יפסול. אולם רבא ב...

בהמשך לפסיקתו של עולא, שלפיה הולכת הדם ללא תזוזת רגליים אינה נחשבת הולכה, הגמרא בוחנת האם ניתן לתקן מצב שבו ההולכה נעשתה מלכתחילה ללא תזוזת רגליים. הניסיון הראשון להוכיח שניתן לתקן זאת מובא מן המשנה בזבחים דף לב, אך ההוכחה נדחית. לאחר מכן מובאת ראיה חד-משמעית מדבריו של עולא בשם רבי יוחנן, הקובעת שהפגם אינו ניתן לתיקון . רב נחמן מקשה על עולא שתי קושיות מהמשניות בזבחים דפים לב וכה. הקושיה הראשונה נע...

בהקשר לדיון האם כוונה שלא בזמנו בעת טבילת האצבע בדם של קרבן חטאת הנזרק על המזבח הפנימי – האם היא הופכת את הקרבן לפיגול – הגמרא מביאה שתי ברייתות הסותרות זו את זו. הדבר מצביע על מחלוקת תנאים בשאלה האם פעולת הטבילה נחשבת כהולכת הדם בקרבנות רגילים . בתחילה, הגמרא מנסה ליישב את הסתירה על ידי שיוך הברייתות לדעת רבי שמעון וחכמים. לפי הסבר זה, כולם מסכימים שטבילה נחשבת להולכה, אך רבי שמעון סובר שהולכה אי...